היום נערכות הבחירות לנשיאות אוקראינה. בצל הקרב בין המיליארדר פטרו פורושנקו ובין יוליה טימושנקו, שני המועמדים המובילים, ממשיכים הבדלנים במזרח המדינה להחזיק באזורים מסוימים ומנעו את הליך הבחירות בהם. אך מיהם בעצם אותה קבוצה המכונה בדלנים: חיילים רוסים בתחפושת? בובות של הקרמלין? אנשי ימין קיצוני?
התקשורת המערבית פתרה עד כה את שאלת הזהות הזו באמצעות הכינוי "פרו-רוסים". הבחירה הזו משתלבת היטב בנרטיב ה"דוד נגד גוליית" שמנסה לצייר המערב, אך המונח מטעה. הבדלנים הם אולי פרו השפה הרוסית, אך רחוקים מלהיות תומכי רוסיה. על מה אם כך הם נלחמים?
במהלך שנות ה-70 וה-80, עודד המשטר במוסקבה רגשות סולידריות ואחדות לאומית באזורים השונים של ברית המועצות על ידי גיבוש זהות כלל סובייטית. המפלגה הקומוניסטית עודדה אנשים לחשוב על עצמם כסובייטים ולא כרוסים, לטביים או קירגיסטניים. התוכנית נחלה כישלון, מלבד אצל קבוצה אחת: רוסים שהועתקו אל הרפובליקות הסלביות השכנות. רוסים שחיו באוזבקיסטן למשל היו כל כך שונים מהאוכלוסייה המקומית שהתפיסה הכלל סובייטית לא שכנעה אותם. לעומת זאת, הרוסים שחיו באוקראינה ובבלרוס נעזרו באידיאולוגיה הזו כדי להיטמע באוכלוסייה ולכן אימצו זהות סובייטית חזקה.
אלה הם התושבים של דונייצק, סלוביינסק ושאר הערים הנשלטות על ידי הבדלנים. אלה הם רוסים שעברו או הועברו בכוח אל האזורים האלה על מנת לשמש כוח עבודה. הם הפכו את האזור לסיפור הצלחה שייצג את יכולת הייצור הסובייטית.
געגועים לעולם שאינו קיים עוד | צילום: shutterstock
אך התקופה הפוסט סובייטית לא בשרה טובות עבור התושבים: כל אותם מפעלים שהיוו את מקור השגשוג של הערים במזרח אוקראינה, מצאו עצמם נטושים וחסרי שימוש מול השיטה הקפיטלסטית שהחליפה את הכלכלה הסובייטית הישנה. לא נותר להם אלא למכור את הסחורות שנותרו בהם ולפצות על הנפילה בסובסידיות ממשלתיות זעומות. כל אותו זמן הם המשיכו להתגעגע לימים הטובים והפשוטים בהם היו מקבלים פקודות ברורות ממוסקבה, ממלאים אותן, שולחים את המוצרים וחוזרים הביתה אל הנוחות של החיים הסובייטיים.
הזיכרון הוא שיצר כמובן את החזון המושלם והאידיאלי הזה, אך הוא השתרש חזק בראשם של תושבי האזור. במחקר שנערך ב-1998 בהרווארד, נמצא כי תושבי האזור לא מגדירים עצמם כרוסים אלא כסובייטים. כאשר ניתנה להם אפשרות להרחיב את ההגדרה בחרו לראות עצמם כ"סובייטים אוקראיניים", ורק מיעוט הגדיר עצמו כ"סובייטים רוסים". זוהי אינה אבחנה טריוויאלית. בלביב, שבמערב אוקראינה למשל רק 5% מהנשאלים הגדירו עצמם כסובייטים.
לבדלנים יש מעט מאוד חיבה לפוטין או לרוסיה. מה שמעניין אותם הוא הרצון לחזור אל העבר המיתולוגי בו הם שיחקו תפקיד מרכזי במערכת של אומה חשובה. ההתעקשות שלהם להגדיר עצמם במונחים של אומה שאינה קיימת עוד, מבהירה את שאיפותיהם האמיתיות. בבחירה בין להיות חלק ממדינה מנוונת שמתרחקת ככל האפשר מעברה הסובייטי, ובין להיות החצר האחורית של רוסיה, הם מעדיפים את האפשרות השנייה, שלפחות מזכירה במעט את החלום אותו הם שואפים להחיות.
|