|
חדי עין הבחינו מזמן שתקציב הביטחון שמאושר מדי שנה (או שנתיים) הוא פיקטיבי: התקציב בפועל מצליח להתנפח בכמה מיליארדים טובים זמן קצר לאחר שהפיקטיבי אושר על ידי הכנסת. ההגדלה זוחלת בדרכים שונות מכל מיני רזרבות עלומות ואישורים מתחת השולחן ומעליו (חלק מהאישורים המיוחדים דורשים סודיות), והתקציב תופח באמצעות העברות כספים והרשאות בסכומים העשויים להגיע לכ-5% עד 15% מהתקציב, תלוי בנסיבות. ההגדלות המשמעותיות ביותר נעשות בעקבות מבצעים צבאיים וצרכים מיוחדים המתגלים לפתע במהלך השנה.
אבל תקציב הביטחון אינו היחיד שגודלו המעשי שונה מאוד מזה שמאשרת הכנסת. אחד התקציבים שאין לדעת את גודלם המדויק הוא תקציב משרד הבריאות: המערכת גדולה וסבוכה, עשירה בהתחשבנויות פנימיות, ומקורות הכנסותיה מגוונים. ניהול בית חולים או קופת חולים הוא מלאכה מתישה הדורשת תבונה עסקית, שתדלנות ענפה במשרדי הממשלה (בעיקר האוצר והבריאות) ויכולת גלגול בתנאי מצוקה מתמשכת.
בדיון שהתקיים אתמול על סעיפי החוק המסדיר את מחירי השירותים שארבע קופות החולים רוכשות מבתי החולים, ניתן היה לשמוע היטב את קולות המצוקה. הדוברים הציגו מערכת על סף קריסה, בעוד נציגי משרד הבריאות והאוצר נראים כמי שמתקשים להבין את עומק הבעיה: "המצב גרוע ומערכת הבריאות עומדת בפני פשיטת רגל", קבע בפשטות אלי דפס, מנכ"ל קופת חולים כללית, שתקציבה זהה לתקציבו של משרד הבריאות (26 מיליארד שקל).
השמיכה התקציבית הקצרה גורמת למערכת – האוצר, בתי החולים, קופות החולים, משרד הבריאות, ספקי ציוד ושירותים, ובנקים מממנים – לגלגל ביניהם את הגירעונות באופן המקשה על המתבונן מהצד להבין מהי העלות האמיתית של השירות הניתן לאזרח, וכיצד אפשר לבנות "תקציב אמיתי" שיקנה למערכת את היציבות הנדרשת.
מרפאת כללית ברמת גן | צילום: וויקיפדיה
עמודי התווך עליהם מתבססת מערכת הבריאות הן ארבע קופות החולים, שהעיקרית בהן היא כללית. הקופות אמורות להתנהל באיזון בין הכנסות והוצאות, ולחלקן יש אפילו הסכם מפורש עם המדינה הקובע זאת. אבל הדוחות הכספיים של הקופות, שפורסמו לאחרונה באתר משרד הבריאות, מלמדים שהן סובלות מגירעון כולל של כשני מיליארד שקל, לאחר מענקי מדינה בשווי מאות מיליוני שקלים שהן מקבלות.
למנהלי הקופות יש הרבה הסברים לגירעונות, ורובם קשורים להתנהלות הבעייתית של המדינה: העלאות השכר לרופאים ולאחיות לא תומחרו בתעריפים ומענקי המדינה, עליית המע"מ ייקרה את מחירי השירותים והמוצרים, וחלק מהגירעונות נסחבים מהעבר.
באוצר טוענים שקופות החולים לא התייעלו כנדרש מהן. כל המאזנים של הקופות מצביעים על גירעונות ענק של כ-10 מיליארד שקל בהון החוזר, כלומר: הקופות קרובות למצב שבו הן לא יכולות לעמוד בתשלום חובותיהן השוטפים לספקים ולבעלי חוב אחרים. הדבר מאפשר להן בינתיים לצוף מעל פני המים הם מקדמות מהאוצר על חשבון תשלומים שחייבת להן המדינה, אבל גם כריות הביטחון האלה נאכלות במהירות על ידי הגירעונות התופחים, לפחות בקופות החולים הקטנות. גם בבתי החולים המצב מחמיר והולך, וכמעט כל בתי החולים מתנהלים בגירעונות כבדים.
"פשיטת רגל" של קופת חולים גדולה נראית ריאלית, למרות שאיש במערכת הבריאות אינו סבור שמצב כזה ייתכן בפועל, מפני שאם תגיע קופת חולים לקריסה, תיחלץ המדינה לעזרתה. התחושה שהמדינה לא תיתן למערכת לקרוס מאפשרת לפקידי האוצר, למנהלי משרד הבריאות ולמנהלי הקופות להמשיך ולשחק בנדמה לי, לאשר תקציבים פיקטיביים, להוליך שולל את הכנסת והציבור, ולדחות עוד ועוד את רגע האמת שבו יהיה צורך לבחור בין קיצוצים כואבים (למה לשחק במלים? הכוונה להעלאה של כ-10% במס הבריאות ובתשלומים אחרים למערכת) לבין הפחתה מורגשת מאוד ברמת השירותים שמערכת הבריאות מספקת ללקוחותיה.
שחיקת השירות כבר החלה והיא מורגשת בחלקים מהמערכת. מנכ"ל בית החולים רמב"ם, רפי ביאר, הבטיח בדיון שהתקיים אתמול כי בקרוב ירגישו כל המטופלים ב"ירידה קשה בטיפול". רעיונות לסגירת חדרי מיון בשעות הלילה וצמצום סלי השירותים כבר החלו לבצבץ בראיונות שנותנים מנהלים בקופות החולים בניסיון לעורר את מודעות הציבור לקשיי המערכת.
אבל גם ללא פשיטת רגל מתחילה מערכת הבריאות להתערער. בראיון ל"דה מרקר" אישר מנכ"ל קופת חולים כללית שהוא דוחה תשלומים לבתי חולים ממשלתיים, בידיעה שהדחייה לא תפגע ברופאים המקבלים משכורותיהם ישירות מהממשלה ולא מבית החולים. במערכת מאשרים שכך נוהגות גם קופות החולים אחרות.
המשמעות היא שהמדינה מממנת את קופת החולים בעקיפין במאות מיליונים המוזרמים להם כאשראי ספקים. לכאורה מדובר רק באשראי אבל בפועל מדובר בתקציב לכל דבר: קופות החולים יוכלו להחזיר את "ההלוואות" מבתי החולים רק באמצעות הזרמות מקופת המדינה שהעניקה להם את ההלוואות.
בתי החולים הממשלתיים אינם היחידים הנאלצים לממן את קופות החולים הקורסות. גם ספקי תרופות וציוד סופגים דחייה במועדי תשלומים, בעוד הבנקים מתחילים לסגור את הברזים.
סטארט אפ, מישהו?
כשהקיץ מגיע נדמה שזה רק עניין של זמן עד שנשמע על הפעוט האומלל שקיפח את חייו לאחר שנשכח ברכב על ידי הוריו או נהג הסעות. לא כולם, תתפלאו, בטוחים שלהם זה לעולם לא יקרה, והחשש הנורא מנקר בלבם של כל אם ואב. האסונות אינם בלתי נמנעים, גם בהנחה שאחדים מאיתנו עשויים להיקלע, בתנאים מסוימים, לבלבול מהסוג שפקד את ההורים האומללים.
הפתרון פשוט מאוד מבחינה טכנולוגית: מערכת המצוידת בחיישן לחץ המותקן בכיסא התינוק מסוגלת לגלות שהנהג נטש את מושבו בעוד הילד נותר במושב, ולהתריע על כך. שלוש או ארבע מערכות מסוג זה נמכרות בחנויות לאביזרי רכב וגל מתעניינים פוקד את החנויות בכל אימת שאסון מתפרסם בתקשורת. אבל מדובר במערכות יקרות יחסית: החיישן עצמו זול יחסית, אבל מה שמייקר את העניין הוא מערכת ההתראה המחוברת אליו.
זוהי מערכת מתוחכמת שצריכה "לדעת" לא לפעול כאשר הנהג קם לרגע ממושבו, כמו למשל כאשר הוא ניגש למושב האחורי כדי לאסוף את הילד. כדי להתריע על סכנה של נטישה צריכה המערכת להתחיל לפעול כאשר הנהג מתרחק מהמכונית ואז כבר לא מדובר בזמזם מהסוג הנשמע כאשר אנחנו נוסעים לא חגורים, למשל, אלא במערכת הדומה יותר למערכות אזעקה נגד גניבות. מערכות משוכללות יותר מסוגלות גם לפתוח את חלונות המכונית למניעת חנק או התחממות יתר של פנים הרכב.
צילום אילוסטרציה: ingimage/ASAP
המחיר הגבוה יחסית של המערכת הרתיע בעבר את משרד התחבורה מהעברת תקנה המחייבת את התקנת המערכת בכל רכב.
אחת החברות שהשתתפו בדיונים על תקינה וחיוב במערכות התראה נגד שכחת ילדים ברכב הייתה "פוינטר" – יצרנית מערכות אלקטרוניות לאבטחת רכב מקבוצת שגריר. מנכ"ל פוינטר, אילן גולדשטיין, אמרי לי השבוע שעיקר מאמצי הפיתוח של החברה התמקדו ברכבי הסעות ילדים.
מכיוון שמדובר ברכב מסחרי המיועד להסעות ילדים, קל יותר לחייב את בעליו להתקין את המערכת, אולם עד כה, מודה גולדשטיין, לא הצליחה החברה לפתח מערכת אמינה העונה על הצרכים, וככל הידוע אין בשוק גם מערכת כזו: "ברכב הסעות לילדים לא ניתן להתקין חיישני לחץ על כל מושב בגלל התנועה של הילדים ברכב, ובגלל השחיקה הגדולה של מערכות ברכב. ערכנו ניסויים בהתקנת חיישנים המסוגלים לזהות תנועה ברכב. אבל מדובר במערכת קריטית שחייבת לפעול באמינות גבוהה ביותר. הייתה לנו הצלחה מסוימת אבל לא הגענו לרמת האמינות הנדרשת. לא מדובר רק בסיכון מפני תביעה: גם אם ניתן יהיה להגביל את האחריות המשפטית, תקלה עלולה לפגוע באופן דרמטי במוניטין של החברה".
מי ינהל את קרן הגז
ממושבו האופוזיציוני מרבה ח"כ משה גפני, יו"ר ועדת הכספים לשעבר, להתקוטט עם אנשי האוצר. המחלוקת התורנית היא על השליטה בקרן המיוחדת שהחליטה המדינה להקים לניהול ההכנסות מתמלוגי הגז. "אסור שאנשי האוצר ישלטו בקרן וישתמשו בהם כקופה ב'", אומר גפני. "בראש הקרן צריך לעמוד איש ציבור, זה יכול להיות אפילו ראש הממשלה, הנגיד או דמות ציבורית אחרת, אבל לא שר האוצר".
גפני עומד בראש ועדה שתדון בהצעת החוק להקמת הקרן. מעבר לעניינים הפרסונליים מבקש גפני גם לקבוע בחוק את ההשקעות המותרות לקרן, האמורה לגלגל בשיאה השקעות בהיקף של כ-150 מיליארד דולר.
היוזמה להקמת הקרן נולדה בטעות, לאחר שהמציעים סברו כי היא תוכל לחסן את המדינה מפני "המחלה ההולנדית": הכנסות המט"ח הגדולות מייצוא הגז צפויות לחזק מאוד את השקל, לפגוע ברווחיות הייצוא ולמוטט חלק גדול ממפעלי התעשייה המקומית. הפניית חלק מההכנסות לקרן סגורה שתשקיע את עודפי הכספים בחו"ל תסייע לבלימת העלייה בשער השקל.
אבל הניסיון הנורבגי הוכיח שהקמת קרן להשקעות בחו"ל, גדולה ככל שתהיה, לא תמנע התחזקות של שער השקל. "קרן העושר" הנורווגית, בה נצברות הכנסות המדינה מייצוא נפט וגז, מגלגלת השקעות בינלאומיות כ-720 מיליארד דולר. הקרונה הנורווגית בשמיים. למזלה של נורבגיה היא מעולם לא נסמכה על יצוא תעשייתי או תיירות, ולכן האבטלה במדינה נמוכה מאוד. בישראל עלול הסיפור להיות שונה לגמרי, וספק אם הקרן תוכל לפתור את הבעיה.
המאבק העיקרי יהיה לשמר לפחות חלק מהכנסות העתק לדורות הבאים, שיצטרכו לחיות כאן גם בעוד 30 שנה, לאחר שימוצו כל המאגרים. גפני סבור שהמגבלות על ניהול הקרן יאפשרו שימוש בכספים להשקעות ארוכות טווח שישרתו את הדורות הבאים. אנשי האוצר אינם מתנגדים, אבל רוצים לשמור בידיהם גמישות שתאפשר להם להשתמש בכספים גם לסגירת חורים בתקציב השוטף.
צילום: אלבטרוס צילומי אוויר
"הם אמרו לי שגם אם הקרן תוכל להשקיע רק בתשתיות או בחינוך, ניתן יהיה להקטין את תקציב המדינה בתחומים שבהם תשקיע הקרן ובכך לנתב את כספי הקרן בדלת האחורית", אומר גפני. "הוועדה טרם גיבשה את עמדותיה ואנחנו עדיין שומעים הצעות".
בשבוע הבא יופיעו בפני הוועדה משה כחלון, בכובעו כשר הרווחה לשעבר, ויו"ר מפעל הפיס עוזי דיין, שאמור לדעת מה עושים עם הון עתק שנופל לפתע לכיסך.
|
