חוסן עירוני: איך משתקמת ניו-אורלינס מקטרינה ומה אפשר ללמוד ממנה?

מלהיות קורבנו של אחד מאסונות הטבע החמורים ביותר בהיסטוריה המודרנית, ועד להכרה בינלאומית במעמדה כמעבדה חיה של שינוי חברתי ועמידות במרחב האורבני – כשחושבים על ערים, מעטות יכולות להוות בימינו מקור השראה כמו שיכולה להיות ניו אורלינס.

'הנינוחה הגדולה' ('The Big Easy') שילמה מחיר כבד כשהוריקן קטרינה הכה בה לפני כ-11 שנה, כשלפחות 1,000 בני אדם מתו (ככל הנראה מדובר בהרבה יותר, המספר המדויק עודנו לא ברור), ונזק עצום נגרם לבניינים, לכבישים ולתשתיות.

הבנייה מחדש לא הייתה קלה והיא עוררה חשיבה מחודשת, שהייתה דורשה עד מאוד, על המדיניות והפרוצדורות שמטרתן הייתה לבטל, או להקל, את ההשפעה שתהיה לאירועים מסוג זה בעתיד. בעזרתו של "100 ערים חסינות", ארגון עצמאי שהוקם במימון קרן רוקפלור, תפקיד חדש נוסד בתוך הממשל בניו אורלינס: קצין חוסן ראשי (CRO).

לפני שנתיים נבחר לתפקיד מנכ"ל העיר לשעבר, ג'ף הברט. נפגשתי עם מר הברט, שסקר עבורי את השיעורים והמסקנות שהפיק במסגרת תפקידו החדש במרוצת השנתיים האחרונות: קודם כל, חשיבותה של הקמת רשת קשרים עם בעלי עניין משמעותיים בציבור ובמגזר הפרטי.

"עבודתנו עם '100 ערים חסינות' אפשרה לנו להתקשר גם עם ארגונים לא ממשלתיים וגם עם גורמים בשוק הפרטי, במטרה לנסות ולייצר יחד מספר פתרונות יצירתיים לכמה מבעיותינו", הוא אומר. "לדוגמא, אנו עובדים עם חברת הביטוח Swiss Re, ועם חברת ניהול המשאבים Veolia, על פרויקט ניהול סיכונים עבור מערכת המים שלנו".

שתי החברות ינסו לאתר ולהצביע על הנכסים הפגיעים והחשובים ביותר בעיר, לכמת את הסיכון והמחיר שכרוכים בקריסתם ולהציע פתרונות אפשריים. הפרויקט אמור להסתיים בנובמבר.

מחפשים אחר ניצולים מעל ניו אורלינס, 2005 | צילום:  United States Coast Guard

ה-CRO גילה גם שחשוב ליצור רשת של קשרים ושיתוף פעולה עם עמיתיו בשאר הרשויות. לכל עיר יש בעיות משלה, אבל מצד שני, יש להן גם המון מה ללמוד האחת מן השנייה וללמד אחת את השנייה.

"יש לנו מערכת יחסים עם העיר רוטרדם בכל הנוגע לניהול מערכות מים. עמדנו בקשר עם פאריס על טיפול מקל בכל הנוגע להצפות. כשדנים בנושאים כמו שינויי אקלים, אז הערים ברחבי העולם הן המקום שבו השינויים הגדולים ביותר יכולים להתבצע", אומר המנהל.

לא להביט לאחור

שנית, חשוב מאוד לא לבזבז זמן רב מדי בהרהורים על מה שקרה בעבר. "במיוחד כשזה מגיע לשינויי האקלים, ראינו שינויים כאלו בעשור האחרון שמחייבים אותנו להתבונן אל העתיד ולנסות להבין מה אנו צריכים לעשות ולהכין היום", אומר הברט.

"בניו אורלינס באופן ספציפי, לאורך שלוש השנים האחרונות, ממש עברנו מלהתבונן על מה שקרה במהלך ההוריקן קטרינה והתחלנו להתבונן במה שהמודלים האקלימיים חוזים עבורנו לעוד 50, או 100 שנה. לאחר מכן אנו מכינים את התכניות שלנו על סמך האתגרים שאנו רואים שמתקדמים לעברנו".

אבל מה קורה, אני תוהה, כשמתחולל שינוי בהנהגה? האם התכניות הללו שנעשו עבור העתיד עדיין מחזיקות מעמד, או שגם הן נופלות קורבן למנגנון חילופי המפלגות באדמיניסטרציה העירונית?

"כן, זו יכולה להיות בעיה וזה דבר שאנו עובדים עליו. באוגוסט אשתקד השקנו את אסטרטגיית החוסן שלנו, שהכילה מספר פעולות שיש ליישם. לקחת את הרעיונות והיוזמות הללו, למסד אותם ולהכניס אותם לתוך המדיניות העירונית, זה מה שאנו מתמקדים בו עכשיו. זו מטרתנו לשנה הבאה".

ניו אורלינס, 2016 | צילום: flickr

לא רק להילחם בשינוי. לתעל אותו

אולי הלקח הגדול ביותר שצריך ללמוד מהטרגדיה הזו, הוא שלא באמת ניתן להתחרות בטבע בהתבסס רק על כוח. מה שכן ניתן (ואף צריך) לעשות זה להציב במקום זאת מספר רב של שכבות הגנה, מערכת מהונדסת של סכרים, מזחים ומשאבות שמטרתה להגן על העיר. ברם, כמו בכל אמנות לחימה שהיא, יש גם לספוג את האנרגיה של היריב, במקום רק להפגין מולו שרירים.

היות שניו אורלינס נבנתה באזור הדלתא של נהר ובאזור נמוך של אדמת ביצות, במטרה להישאר מקום שראוי למגורים היא תהיה חייבת להכניס אליה מחדש את המים, כשבאופן חלקי לפחות יהיה עליה להשיבם לממדיהם המקוריים. רשת של פרקים ושטחים ירוקים תוכל לספוג את המים כמו ספוג, מה שיוסף לעיר יכולת נוספת להתמודד עם מי הגשמים.

"התחלנו להשקיע המון במה שאנו מכנים 'תשתית ירוקה'", אומר הברט. "במשך שלוש המאות האחרונות למעשה רק בנינו מעל למים. עכשיו אנחנו חוזרים אחורה".

מעניין לציין כי לא כל האמצעים שננקטו במסגרת אסטרטגיית החוסן של ניו אורלינס נוגעים לתשתיות פיזיות. רבות הושקע גם בשיפור רווחתם של התושבים ולהתמודדות עם חוסר השוויון החברתי.

זה מצמיח את התובנה שיכולה להיות לך כל התשתית שבעולם כדי להגן עלייך מפני הים, אבל אם אתה לא משקיע בחוסנם של האנשים, אז תהיה לך חוסר נחת חברתית, אוכלוסייה לא משכילה שלא ניתן יהיה להעסיקה, וסוגים רבים נוספים של מתחים חברתיים שיפגעו בעמידות העיר.

זו הסיבה שהעיר הקימה סוכנות, "הרשת להזדמנויות כלכליות", שמשימתה היא לתכנן תכניות וליצור מדיניות שתוודא כי לכל תושבי העיר תהיה גישה להזדמנויות כלכליות, דיור איכותי ובר השגה, מערכת בריאות איכותית ומערכת חינוך איכותית. רק הזמן יאמר אם המאמצים הללו יישאו פרי.

ניו אורלינס היא גם לא עיר נוצצת ואובססיבית לטכנולוגיה, מהסוג של ה"ערים החכמות". יש לה בעיות אמתיות והיא משתדלת להתמודד עמן בדרך מאוד רציונאלית, פרקטית וארצית. אין אפליקציית פלא, או גאדג'ט מתוחכם שיוכלו "להציל את היום" מבחינתה. אבל אין זה אומרת שהטכנולוגיה אינה נותנת יד בתהליך.

הרשות המקומית, למשל, חתמה על שותפות עם Deltares, ארגון הולנדי שבונה מערכת חיישנים לאורך כל העיר אשר ינטרו את המקומות שבהם ישנם מים מתחת לאדמה, היכן הם זזים והיכן יכולה להיווצר הצפה. על מנת להפחית את חתימות הפחמן שלה, ניו אורלינס גם מסבה את כל מנורות הרחוב שלה לתאורת LED ומתקינה בכל בנייני העירייה טכנולוגיה שמנבאת צריכת אנרגיה, על מנת לפקח על יעילות צריכת האנרגיה והשימוש בה.