חוסר הגבולות של ההורים מייצר עצלנות

מדי פעם אני מקבל טלפון מתחקירן של תוכנית טלוויזיה כלשהי, ששואל בתקווה אם יש לנו טלוויזיה בבית. הוא מקווה, כמובן, לשמוע שאין, מה שיהפוך אותי מיד לאייטם אקזוטי ולדובר הרשמי של תנועת מתנגדי הטלוויזיה הגלובלית. רק שפעם אחר פעם אני נאלץ לאכזב את התחקירנים. לא רק שיש לנו טלוויזיה, אנחנו אפילו, ישמור השם, נוהגים לצפות בה מדי פעם.

הציפייה שאחזיק בגישה אנטי־טלוויזיונית נגזרת, כך אני משער, מהזיהוי שלי עם נושאי הסביבה. על פי הדימוי הנפוץ, הירוקים הם טיפוסים משונים שכאלה, שרוצים להחזיר אותנו לחיים במערות, ועל קיר המערה, כידוע, לא הייתה תלויה טלוויזיה.

במערות, אגב, גם לא היו פאנלים סולאריים, טורבינות רוח, מתקני טיהור שפכים ועוד כמה טכנולוגיות מתקדמות, ובכל זאת, דורשי טובתה של הסביבה מאוד תומכים בהן.

צילום אילוסטרציה: ingimage/ASAP

בשבוע שעבר שוב הגיע הטלפון התקופתי עם השאלה על הטלוויזיה, מן הסתם בעקבות פרסום ממצאיו המדאיגים של מחקר שנערך בארגון הבריאות העולמי, לפיהם נערי ישראל ממוקמים בשפיץ העליון של טבלת הבטטות העולמית: מקום ראשון בגלישה באינטרנט – מעל ארבע שעות ביום, מקום שני בצפייה בטלוויזיה – מעל ארבע שעות ביום (אחרי ארמניה!).

אלא שלטעמי, ההשתעבדות של הנוער הישראלי למסכים מרצדים לא מעידה על מה שרע במחשב ובטלוויזיה אלא על אובדן שליטה. כמו כל דבר בחיים, טלוויזיה ומחשב יכולים להיות מועילים או מזיקים, מחכימים או מטמטמים. זה תלוי במינון ובאופן השימוש, ממש כמו אוכל או אלכוהול.

אלכוהול הוא דוגמה טובה, משום שגם בטלוויזיה ובמחשב יש ממד ממכר. כדי למנוע התמכרות צריך להציב גבולות, וגבולות, כידוע, הם החולייה החלשה של ההורה הישראלי בדור הנוכחי.
מי שמעיף את הטלוויזיה מהבית בחמת זעם, למעשה מודה שנכשל בהצבת גבולות: במקום להציב גבולות ולהפיק מהטלוויזיה את הטוב שבה, הוא הופך אותה לדמון, בדיוק כמו שדתיים מסוימים מכריזים על האינטרנט כעל שטן וממדרים את עצמם מהקידמה.

כמו כל הורה, אני מניח שגם ילדיי עוד יבואו איתי חשבון בגין הטעויות שעשינו במהלך גידולם, אבל על דבר אחד אנחנו לא מצטערים: מרגע שנולדו, הגבלנו את זמן המסך שלהם – ולא משנה איזה סוג של מסך – לכשעה ביום. השעה הזאת מגיעה בערב, אחרי המקלחת והארוחה, לפני השינה. זו השעה שבה הם יכולים להחכים מהתוכניות המשובחות של "הופ" או "לוגי״, או לנקות את הראש בעזרת משחק אידיוטי במחשב.

בעוד נכתבות שורות אלה, התפרץ הביתה בני הבכור וביקש שאקליט לו סדרה מדליקה על דינוזאורים בערוץ 8. שנאמר: טלוויזיה, לא מה שחשבתם.