Search
Close this search box.
Forbes Israel Logo

חוק שיפור החומר: התנהלות הבנקים בכרטיסי האשראי פוגעת באזרח הקטן

באוגוסט שעבר כתבתי כאן על התנהלות הבנקים בתחום שיווק כרטיסי האשראי: לכל אחד מהבנקים הגדולים יש חברת כרטיסי אשראי, המספקת לכאורה ללקוחותיה שירות שאינו קשור בבנק, ומשווק באופן עצמאי. אולם מי שמעוניין בכרטיס אשראי אינו יכול להזמין אותו באמצעות סניף הבנק שלו, אלא אם כן הוא לקוח של הבנק שהוא בעליה של חברת כרטיסי האשראי. כך, למשל, אי אפשר להזמין בסניף לאומי כרטיס מסוג ישראכרט של החברה שהיא בבעלות הפועלים, ובפועלים אי אפשר לקבל ויזה כאל שבבעלות דיסקונט, ואת לאומי קארד אפשר כמובן לקבל רק בלאומי.

"אני לא מבין את הטענה", אמר לי בכיר בתחום הבנקאות, לאו דווקא מתוך כוונה להגן על הבנקים הגדולים, "זה כמו שתיכנס לרמי לוי ותדרוש שימכור לך את המותג הפרטי של שופרסל". זו באמת הייתה דרישה הגיונית, אם ענף רשתות המזון היה נשלט על ידי דואופול של רמי לוי ושופרסל. אבל מי שמפריך את ההשוואה הזאת הם דווקא הבנקים וחברות כרטיסי האשראי עצמם.

הדוחות הכספיים של חברות כרטיסי האשראי חשפו שהן גובות מלקוחותיהן ריבית צרכנית ממוצעת של 11.2% לשנה. זוהי ריבית כפולה ויותר מהריבית הצרכנית שגובים הבנקים, שגם היא גבוהה מאוד לעומת הריבית בתחום המשכנתאות, למשל.

כאשר טענו גורמים שונים שחברות כרטיסי האשראי נמנעות במכוון מתחרות על האשראי הצרכני עם הבנקים בגלל קשרי הבעלות, טענו חברות הכרטיסים שאין אמת בטענה והן פועלות על פי שיקול עסקי מנותק ולעתים אף מנוגד לאינטרסים של הבנקים. כלומר, לפחות על פי טענת הבנקים וחברות כרטיסי האשראי, לא משמשים כרטיסי האשראי כ"מותג הבית" אלא כעסק נפרד ועצמאי שאינו מקבל ואינו עושה הנחות לבנק שעמו הוא קשור.

היחס המפלה ללקוחות הבנק אינו מסתכם רק בשיווק הכרטיס, אלא נמשך גם ביחס למי שמחזיק בעוונותיו כרטיס של חברה שאינה קשורה בבנק. במסגרת ההסכם הבין־בנקאי מספקים הבנקים שירותי משיכה אוטומטיים גם באמצעות כרטיס שאינו משויך אליהם. כך, למשל, יכול לקוח לאומי למשוך כסף מהכספומט באמצעות כרטיס שהונפק לו על ידי ישראכרט, ולקוח פועלים יכול למשוך שטרות ממכשיר הבנקומט באמצעות כרטיס ויזה כאל. אולם כאשר הלקוח פונה למכשיר הבנק האוטומטי המספק מידע על חשבונות ושירותי הפקדה, יתברר לו שהכרטיס שברשותו "אינו מוכר על ידי המערכת". כלומר: המכשיר מזהה את הכרטיס באמצעות הפס המגנטי והמספר הסודי של הלקוח ככל שמדובר במשיכת כסף.

תהליך המשיכה בפועל נעשה בדרכי עקיפין הנסתרות מהלקוח: את הכסף מקבל הלקוח למעשה מחברת כרטיסי האשראי, המושכת אותו מאוחר יותר מחשבון הלקוח. לכן במקרים רבים רואים הלקוחות את משיכת הכסף מחשבונם באיחור של יום או יומיים. אבל כאשר נזקק הלקוח למידע או לשירותים אוטומטיים אחרים, הוא רשאי להשתמש רק בכרטיס שהנפיק לו הבנק.

שאלת ההפרדה, ניגודי האינטרסים ושיתופי הפעולה בין חברות כרטיסי האשראי והבנקים נבחנת כיום בוועדות משותפות לאוצר, הממונה על ההגבלים ובנק ישראל. רבים מצפים להמלצה דרמטית להפרדה מוחלטת בין הבנקים לבין חברות כרטיסי האשראי, באופן שיהפוך אותן לחברות עצמאיות באמת, משוחררות מתלות בבנקים ומתחרות בהן, בעיקר בתחום האשראי הצרכני.

לעומת זאת, יש הסבורים שההפרדה לא תביא לתחרות של ממש בשוק האשראי, ושהיא עלולה לייקר ולדרדר את השירותים של חברות כרטיסי האשראי. דרך ביניים, שתשאיר את החברות בבעלות הבנקים, אבל תאפשר להן להתחרות באופן עצמאי על שירותים ללקוח, וללא קשר לבעלות עליהן, תביא לשיפור השירות ללא זעזועים.

רק 2.7% מהאנרגיה של ישראל מגיעה ממקורות נקיים, כמו פאנלים סולאריים, בהשוואה ל-25% במדינות מפותחות אחרות | צילום: thinkstock

הדוח הנעלם

בעוד ראש הממשלה ושר האנרגיה מגייסים את כל מרצם וכוחם הפוליטי "להוציא את הגז מהים", עומד לרשות המדינה מקור אנרגיה גדול מאות מונים ממרבצי "תמר" ו"לווייתן", בלתי מתכלה ובעל ערך אסטרטגי גדול פי כמה; אבל עד כה עשינו מעט מאוד כדי לנצל אותו.

בהחלטה חפוזה החליטה הממשלה להגביר את השימוש באנרגיה ממקורות בלתי מתכלים, כלומר, בעיקר אנרגיית השמש. על פי התוכנית שאינה נחשבת שאפתנית במיוחד, יספקו מקורות אלה – בלתי מתכלים ובלתי מזהמים – 15% מצורכי החשמל של ישראל בעוד 15 שנה.

מההחלטה עולה שהתועלת מיישום תוכנית להתייעלות אנרגטית, הגברת השימוש באנרגיה ירוקה והקטנת פליטת גזים מזיקים לאטמוספירה, צפויה להניב למשק 218 מיליארד שקל עד שנת 2030. כלומר, רווח נקי של עשרות אלפי שקלים לכל משק בית, לאחר ניכוי ההשקעה.

מאחורי ההבטחה הזוהרת הזאת עומד סיפור של כישלון צורב: על פי תוכנית קודמת, שקיבלה הממשלה בשנת 2010, אמורים היינו להגיע בעוד חמש שנים להפקת 10% מהחשמל בישראל באמצעות מקורות אנרגיה בלתי מתכלים. אבל בישראל, כמו בישראל, המכרזים להקמת תחנות כוח נמרחו והתעכבו, משרד האוצר גרר רגליים בתקצוב ההשקעות, ולבסוף, ב־2013, הודיע על ביטול ההשקעות עקב קיצוצי תקציב.

ארבע שנים לפני תאריך היעד מפיקה ישראל רק כ־2.7% מהאנרגיה שלה ממקורות נקיים, ומככבת ברשימת החברות המזהמות ביותר בעולם. מדינות מפותחות מגיעות כבר לשיעור של 25% אנרגיה נקייה וקובעות לעצמן יעדים של 50% אנרגיה נקייה עד שנת 2030. ואצלנו? המדד הבינלאומי של חברת הייעוץ ארנסט אנד יאנג מדרג את ישראל, מדינה מפותחת בעיני עצמה, במקום ה־30 במדד המדינות המעודדות השקעה באנרגיה ירוקה.

על פי החלטת הממשלה, שנועדה להתניע מחדש את ההשקעות באנרגיה נקייה בישראל, אמורים המשרדים לאנרגיה, הגנת הסביבה והאוצר, להגיש לממשלה בתוך 45 יום צעדים מפורטים ליישום התוכנית להקטנת הפליטות המזהמות והשקעה באנרגיה ירוקה. שבועיים עברו, והסיכוי שבתוך חודש יגובשו הצעדים הוא קטן מקלוש. מתברר שהדוח המקצועי שעליו הסתמכה הממשלה בהחלטתה, לא הוצג כלל לשרים מכיוון שטרם הושלמה הכנתו. במשרד להגנת הסביבה, האמון על הכנתו, נמסר שהוא עדיין בשלבי תרגום לעברית (?) אבל משרדי הממשלה מודעים לתוכנו.

מה שמזכיר לנו שכאשר התבקשה הממשלה לאשר את מתווה הגז, הודיע השר להגנת הסביבה אבי גבאי שהוא מסרב לתמוך באישור, מכיוון שהמתווה לא הוצג לשרים. אבל כשמדובר בתוכנית המיליארדים לאנרגיה ירוקה והקטנת הפליטות, הקריטריונים גמישים יותר.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן