חורף חם בכנסת: לפיד ינסה לחבק את האזרחים מחדש

במושב החורף של הכנסת שייפתח ביום שני הקרוב יתמקדו הפעם בנושאי חברה ופוליטיקה. ענייני הכלכלה והמשק יהיו דומיננטיים פחות. בגלל השנה המעוברת יהיה המושב ארוך בחודש מהרגיל, כך שהפוליטיקאים ייהנו מיותר זמן התגוששות. סביר שיו"ר הכנסת, נשיא המדינה וראש הממשלה, שינאמו בפתיחת המושב, יישאו דברים לזכרו של הרב עובדיה יוסף. ואכן, סוגיית עתידה של ש"ס היא רק אחד מסימני השאלה שישפיעו על הפוליטיקה במושב הנוכחי.

"המושב החורפי יהיה חם במיוחד, הכנסת תטפל בנושאים טעונים. אני מקווה שלמרות היצרים, הדיונים ייערכו בצורה מכובדת", אמר לסופהשבוע יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, ששהה השבוע באיטליה כאורח הפרלמנט האיטלקי, והוא כנראה הפוליטיקאי היחידי במדינה שלא נכח בהלוויית הרב עובדיה.

לשולחן בית המחוקקים יגיעו יוזמות חקיקה טעונות, כמו חוק השוויון בנטל וחוק המשילות של מפלגת יש עתיד. גם התוכנית להסדרת הקרקעות בנגב תעלה על סדר היום. לדברי אדלשטיין, "עניין השוויון בנטל נדון בפגרה בוועדה בראשות ח"כ איילת שקד. אני שמח שגורמים מהמפלגות החרדיות שיתפו פעולה בניסיון להגיע להסכמה. החרדים אמנם לא יתמכו בחוק, אבל הם אינם מחרימים את הדיונים. לדעתי החוק יובא לקריאה ראשונה בתוך חודש-חודשיים".

"לגבי חוק המשילות, מרבית הסעיפים – כמו צמצום מספר שרי הממשלה ל-19, מקובלים. הסעיף העיקרי המעורר מחלוקת הוא העלאת אחוז החסימה ל-4%. לדעתי, בסופו של דבר יוסכם על העלאת אחוז חסימה ל-2.5%-3%. גם הדרישה שהצעת אי אמון בממשלה תאושר ברוב של 61 ח"כים לפחות, אינה מוסכמת".

לשולחן יגיעו יוזמות חקיקה טעונות של יש עתיד. יאיר לפיד | צילום: מרק ישראל סלם

הדיונים יושפעו מכמה אירועים בעלי משמעות פוליטית יוצאת דופן: ב-7 בנובמבר יינתן פסק הדין במשפטו של אביגדור ליברמן. אז נדע האם ישוב לתפקיד שר החוץ ומה יעלה בגורל האיחוד עם הליכוד. ב-22 באוקטובר יתקיימו הבחירות לרשויות המקומיות, ואחת השאלות היותר מסקרנות היא מי ייבחר לראשות עיריית ירושלים: משה ליאון או ראש העיר המכהן ניר ברקת. חודש מאוחר יותר, ב-21 בנובמבר, יתקיימו הפריימריז במפלגת העבודה. לקראת סוף מושב החורף ניתן יהיה לדעת מה יעלה בגורל המו"מ עם הפלסטינים, וכיצד יגיבו לכך מפלגות הקואליציה.

שר האוצר יאיר לפיד מבין שמושב החורף מהווה חלון הזדמנויות צפוף לקידום האג'נדה שלו ולחיזוק כוחה של יש עתיד בציבור החילוני. דברי הביקורת החריפים נגדו של ח"כ גילה גמליאל (הליכוד) בכנס רואי החשבון שנערך שלשום, מוכיחים עד כמה בקואליציה לא סופרים אותו. מחרתיים ישוב לפיד מדיוני ועידת קרן המטבע בוושינגטון ומסיבוב הופעות כלכלי מוצלח בניו יורק. אך מבחנו האמיתי אינו בקוקטיילים בבתי ההשקעות בחו"ל, אלא בפוליטיקה המקומית.

יוזמות יש עתיד בתחום החברתי נועדו לסייע בריכוך המכות הכלכליות הלא פשוטות שספגו האזרחים עם אישור תקציב 2013-2014. לפיד ינסה לחבק אותם מחדש. לצד תוכנית הדיור להשכרה, שהינה הסוגיה הכלכלית החשובה ביותר, מבקשת הסיעה לקדם את ברית הזוגיות ואת הנסיעה בתחבורה ציבורית בשבת.

יו"ר הכנסת ספקן לגבי הנושא האחרון. "למרות שאני חובש כיפה, אני מאוד מעשי. ברור שלאחר הבחירות המוניציפליות חלק מהנבחרים ירצו להפעיל תחבורה בשבת", אמר אדלשטיין, "את זה צריך לעשות בזהירות ובראש פתוח, אבל צריך להבין שאי אפשר לשנות את האופי של המדינה".

– אילו ענייני כלכלה יטופלו בכנסת הנוכחית? 

"ועדת הכספים תטפל בהמשך חוק הריכוזיות. הדבר החשוב ביותר הוא הטיפול במחירי הדיור. הדיור להשכרה הוא פתרון טוב. אם לפיד יציע פתרונות שונים מאלה שהוצעו על ידי עמידר או עמיגור, אשמח לעזור לו".

– חזרת שלשום מאיטליה. בתחילת הפגרה ביקרת בקפריסין. האם הח"כים אינם מגזימים בנסיעות? אולי בכלל הפגרה ארוכה מדי?

"בהשוואה לפרלמנטים בעולם, הכנסת שלנו אינטנסיבית. הח"כים נוסעים לטעמי פחות מדי לחו"ל, והחדשים חוששים מביקורת. זה פוגע בשיתופי פעולה עם הפרלמנטרים באירופה. את ההחלטה של מועצת אירופה, שקבעה שברית המילה היא פגיעה בזכויות הילד, ניתן היה למתן לו ח"כים היו משתתפים בפורומים הבינלאומיים. אנצל את המושב הנוכחי לסכל את החלטת הפרלמנט האירופי ולעצור את כדור השלג עוד כשהוא קטן".

– הח"כים קיצצו את שכרם ב-1% בלבד. האם זה לא לעג לרש? מדוע שלא יחשפו את הונם?

"זאת הייתה טעות להשאיר את עניין הקיצוץ לשיקול הח"כים. בימים הקרובים תמונה ועדה חיצונית, עם אנשי משפט ואקדמיה, שתקבע את נורמות השכר והתנאים של הח"כים. הח"כים מעבירים אלי את הצהרות ההון במעטפה סגורה ואני לא בודק את תוכנן, אלא אם הדבר מתחייב. אני לא חסיד של אלה הטוענים שיש לחשוף את הצהרות ההון. זה לא מקדם שום דבר. אם ח"כ מעוניין, אין לי התנגדות. אישית אני לא מעוניין לחשוף את מצבי הכלכלי. בתפקידי כשר העברתי את ההצהרות שלי למבקר המדינה".

למרות אי הוודאות הגדולה, אדלשטיין אופטימי ביחס לסיכויי ההישרדות של הממשלה. "למרות שכיו"ר כנסת אינני אחראי לגורל הממשלה, אני יכול לומר שאני לא רואה סיבה שהיא לא תחזיק מעמד לפחות עד פסח", אמר.

"הממשלה תחזיק מעמד לפחות עד פסח". אדלשטיין | צילום: מרק ישראל סלם

אפריקה ישראל-רומניה

שלוש שנים וחצי לאחר שחנך את קניון "אפי מול" במוסקבה, תקע בשבוע שעבר לב לבייב, בעל השליטה באפריקה ישראל, את מסמרי המזוזה בקניון "פלויישט" ברומניה. ניתן לתהות האם לבייב הוא הגרסה הרומנית של דוד עזריאלי והאם תפקידה של חברת השקעות ישראלית הוא פיתוח תרבות הצריכה ברומניה.

השאלה לגיטימית, אך התשובה ניתנת באמצעות זרוע פעילות נוספת בקבוצה. בינואר 2014 תחנוך נגב קרמיקה את מפעלה החדש בירוחם, שעל פי מנהלה אבי מוטולה הוא הציונות בהתגלמותה. במפעל המחודש הושקעו 250 מיליון שקל ויועסקו בו יותר מ-200 עובדים. למתעניינים בשיעור מס החברות נגלה כי מדובר ב-9%, בהנחה שלפחות 25% מפעילות המפעל תיועד לייצוא.

נגב קרמיקה היא רק דוגמה. סל החברות בממלכת אפריקה ישראל שבניהול אברהם נובוגרוצקי כולל את אפריקה נכסים, דניה סיבוס, אפריקה מגורים, אפי פיתוח ואפריקה מלונות. מוטולה הוא רק דוגמה למנהלי הקבוצה האיכותיים.

חזרה לרומניה. הקמת הקניונים באמצעות אפי אירופה, כמו גם הכוונה להרחיב את הפעילות המסחרית למדינות אחרות בגוש, נועדה לספק את המזומנים החיוניים לשירות החוב בחברת האם אפריקה ישראל. החובות נאמדים ב-3.7 מיליארד שקל, 350 מיליון שקל מתוכם לבנקים (בעיקר הפועלים ולאומי) והיתרה – 3.35 מיליארד שקל – לבעלי אגרות החוב (המכונים "המשקיעים המוסדיים"). 

כיצד נולד החוב? לפני ארבע שנים וחצי נענה לבייב ליוזמת מנהלו לשעבר איזי כהן, ובתעוזה לא פשוטה יזם הסדר לטיפול בחובות, שהיקפם עמד אז על 8 מיליארד שקל. לבייב הפך לאב הרוחני של הסדרי החוב בישראל. ההסדר שהוצע היה נדיב בהשוואה למקובל כיום, ואילו התספורת הייתה סמלית ונאמדה ב-15% מהחוב. אופנת התספורות כיום כוללת "כאסח" המתקרב לממדי גלוחי הראש.

בדיעבד נראה שלבייב היה נדיב מדי. ההסדר המקורי כלל הנפקת סדרת אג"ח כ"ו במנגנון ריבית הולכת ותופחת. התשואה עליה נסקה והגיעה כיום ל-8% לשנה, כפול מהריבית שבהן מונפקות כיום אג"ח קונצרניות. אבל זוהי חוכמה בדיעבד. כולם חשבו שההתאוששות קרובה. אף אחד לא חזה שאחרי משבר 2008 תיקלע המערכת הפיננסית למשבר לא פחות חמור באירופה.

בחודשים הקרובים אמור לבייב לרכוש מניות אפריקה ישראל מכיסו הפרטי ב-153 מיליון שקל. הוא יכול היה לעקוף את בעלי האגרות ולרכוש את המניות או האגרות במחירי שוק מופחתים, אבל הוא מתנגד ל'תרגיל'. עד היום נאלץ לבייב לממש סדרת נכסי נדל"ן איכותיים כמו קניון רמת אביב, כביש שש, מחצית מאפריקה מלונות ומחצית מבניין היובל שבקריה. במילים אחרות: בעל השליטה עובד אצל המוסדיים המחזיקים באגרות החוב.

בעלי המניות באפריקה יכולים לשכוח מדיווידנד, שכן כל שקל שנכנס מיועד לבעלי האגרות. מדובר בסידור עבודה מצוין עבור המוסדיים, אבל השאלה היא האם איזון האינטרסים בין בעלי המניות לבעלי האגרות לא הופר. עד כמה יוכל לבייב להמשיך ולשרת חברה ציבורית שבארבע השנים האחרונות הפכה בפועל מנכס לנטל. העובדה שאגרות הקונצרן נסחרות בתשואות של 11%-12% לשנה, פי 3 מתשואות השוק, מעידה שאמון המשקיעים בעתיד החברה עדיין לא שוקם לחלוטין.

בשבוע הבא אמורה להתכנס אסיפת בעלי אגרות החוב כדי לדון בשינויים מסוימים בתנאי ההסדר. לא נכנס לפרטי פרטים, אבל נציין שהשינוי המרכזי המתבקש הוא האפשרות לפירעון מוקדם של חלק מאגרות החוב, כדי להקטין את עלויות המימון ולהגמיש את יכולת גיוס החוב. מי שיחליטו הם בתי ההשקעות, כמו פסגות ואלטשולר שחם, המחזיקים במרבית האגרות. מה יחליטו? לדעתי, תמורת פיצוי הוגן הם יהיו מוכנים לוותר ולאפשר את הגמישות הניהולית הנדרשת. ואולי לא.

עובד אצל המוסדיים המחזיקים באגרות החוב. לב לבייב | צילום: סיון פרג'