| ביטוח בריאות השיניים לילדים עלה בתחילת החודש מדרגה, כאשר גיל הילדים הנכללים בטיפולים הממומנים על ידי המדינה הועלה מ־14 ל־16, ובכך הוכנסו עוד מאות אלפי בני נוער למעגל הזכאים. המדינה החלה לממן טיפולי שיניים לילדים בשנת 2010, ביוזמת סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, שזכה על כך לאהדה ציבורית מקיר אל קיר.
למרות הזמן הרב שחלף מאז הנהגת השירותים החדשים, אין עדיין למשרד הבריאות נתונים שעל פיהם ניתן לקבוע מהו שיעור הילדים הזוכים לשירות הממומן מתוך כלל הילדים הנזקקים לו.
מי באמת באמת זוכה בטיפול לו הוא זקוק? | צילום: shutterstock
מבדיקה מדגמית שערכתי השבוע בקופות החולים הגדולות שבאמצעותן ניתן השירות, עולה שהקופות עומדות לפחות בתנאי הסף להמתנה לבדיקה בהתאם להוראות משרד הבריאות: לא יותר מחודש אחד במרבית אזורי הארץ. אולם בחלק ניכר מהמקרים נדרשת המתנה לבדיקה בטווח של שלושה שבועות עד חודש – משך המתנה שאינו מקובל ברפואת השיניים הפרטית, הנגישה בעיקר למי שאינו מתקשה לעמוד במחירים הגבוהים, או שאינו נמנה עם הזכאים לטיפולים במימון ממשלתי. ההוצאה הפרטית על בריאות השיניים בישראל היא מהגבוהות בעולם ביחס למספר התושבים, ומסתכמת בקרוב ל־6 מיליארד שקל.
השבוע ניסיתי לקבל תשובה על השאלה מדוע מתעקשת המדינה לשלוח את המטופלים דווקא למרפאות השיניים של קופות החולים, בעוד חברות ביטוח פרטיות וחלק מהמדינות המסבסדות את הטיפולים מאפשרות לנזקקים לפנות לכל מרפאת שיניים מוסמכת. התשובה הרשמית לכך היא שטיפולי השיניים שמסבסדת המדינה הם חלק מסל הבריאות המסופק על פי החוק באמצעות קופות החולים. המסגרת הקיימת והפריסה הנאותה של קופות החולים הפכו אותן לאמצעי נוח ויעיל מבחינת המדינה לספק גם את השירות המורחב. אלא שרפואת השיניים אינה דומה ליתר השירותים שרגילות קופות החולים לספק מימים ימימה. פריסת מרפאות השיניים של הקופות הגדולות מצומצמת לעומת המספר הגדול של המרפאות הפרטיות (ישראל היא שיאנית עולמית במספר רופאי השיניים יחסית לגודל האוכלוסייה, הודות לעלייה ממזרח אירופה). מרבית המטופלים במרפאות הפרטיות משתייכים למשפחות שלהן קשר אמון מתמשך עם הרופא המטפל.
הטיפולים בילדים, שהם עיקר הנהנים מהביטוח הממשלתי, רגישים יותר: ילדים רבים, כמו גם אנשים עם צרכים מיוחדים, חרדים מהטיפול, ולעתים קרובות נזקקים לרופא עם התמחות מיוחדת, או שהם מתקשרים עם רופא מוכר בלבד. הטיפול דורש תשומת לב רבה יותר וזמן ממושך יותר מטיפול רגיל. רופאים שאינם יכולים ליצור את יחסי האמון הנדרשים בזמן קצר נאלצים לבצע את הטיפול תחת הרדמה מלאה – פעולה הכרוכה בסיכון נוסף ולעתים בלתי אפשרית.
היוזמה להרחבת השירות גם למרפאות רופאי השיניים הפרטיים, שיאפשרו למטופלים להמשיך לקבל את השירות אצל הרופא המועדף, עלתה כמעט מיד לאחר החלטת הממשלה להסדרת טיפולי השיניים הממלכתיים. הילדים שנכנסו להסדר מהווים אומנם רק חלק קטן מהשוק, פחות מ־10%. אבל הכוונה הברורה היא להרחיב את השירותים בהדרגה לכלל האוכלוסייה, ואז יאבדו רבים מרופאי השיניים הפרטיים את פרנסתם, או לפחות חלק ניכר מהכנסתם: התקצוב הממשלתי יכפה עליהם לספק שירותים זולים יותר, ורבים מהם יצטרכו לוותר על המרפאות הפרטיות ותנאי העבודה הנוחים.
קואליציה מקיר לקיר
בתגובה לפנייתי להסתדרות רופאי השיניים הודיע משרד הבריאות שהחוק אינו מאפשר את מתן השירות אלא באמצעות תאגיד מוכר. רופאי השיניים הסכימו להקים תאגיד, שתחת חסותו יפעלו המרפאות הפרטיות. אך הניסיון להקמת התאגיד נתקל בתחילה במגבלות רגולטוריות, ובראשן דרישה להצגת הון עצמי של עשרות מיליוני שקלים. לאחר מאבק הצליחו רופאי השיניים להסיר חלק מהמגבלות ואף הסכימו שהתאגיד הפרטי יוכרז כחברה לתועלת הציבור שאינה מחלקת רווחים לבעליה. אך התאגיד לא קם.
לדברי ד"ר יצחק חן, יו"ר הסתדרות רופאי השיניים, אין לתאגיד סיכוי להצליח במבנה השוק הקיים: על מנת לקבל את התקציב הממשלתי צריך התאגיד לרשום מספיק לקוחות שיבטלו את זכותם לרפואת שיניים בקופות החולים ויירשמו בתאגיד. הסיכוי שעשרות אלפי חברים בקופות החולים יפעלו כך מיוזמתם הוא אפסי. הדרישה המעודכנת של רופאי השיניים היא הנהגת רישום אקטיבי, בדומה לאופן שבו פעלה המדינה על מנת לשחרר את שוק השיחות הבינלאומיות מהמונופול של בזק: הביטוח האוטומטי לחברי קופות החולים יופסק, וכל חבר יידרש לשייך עצמו לאחת מקופות החולים או לתאגיד רפואת השיניים על מנת לקבל את השירות. משרד הבריאות דוחה את ההצעה על הסף מחשש להיווצרות כאוס ופגיעה בשירותים לציבור. אחרי הכל, טוענים במשרד הבריאות, שירותי בריאות אינם דומים לשירותי שיחות טלפון לחו"ל.
רבים מרופאי השיניים הם יוצאי ברה"מ לשעבר, וזו כנראה הסיבה לכך שכמה מבכירי מפלגת ישראל ביתנו התגייסו גם הם לפתרון הבעיה. ח"כ עודד פורר יזם הצעת חוק, שעל פיה יחויבו קופות החולים לקבל לשירותיהם כל רופא שיניים שירצה לספק טיפולים במימון המדינה, למעט מקרים שבהם יש סיבה מיוחדת, מקצועית או אחרת, שלא לעשות זאת.
פורר הצליח להחתים על הצעת החוק שלו קואליציה מקיר לקיר של חברי כנסת. הסתדרות רופאי השיניים תמכה בהצעה, שעוקפת את הבעיות המשפטיות והארגוניות הכרוכות בהקמת תאגיד בריאות חדש, אולם ההצעה לא הובאה מעולם לדיון בכנסת. ליצמן, אז בתפקידו כשר הבריאות, הודיע כי לא יביא את ההצעה לאישור הממשלה.
פורר אומר שליצמן לא נימק את התנגדותו להצעה, אולם לדבריו ברור שהסיבה לכך תקציבית: רבים נמנעים היום משירותי קופות החולים, מכיוון שהם מעדיפים את הרופאים הפרטיים המוכרים להם, או שהשירות אינו נגיש עבורם מסיבות אחרות. הרחבת מעגל נותני השירות גם לרופאי השיניים הפרטיים צפוי להגדיל את מספר הפונים ולהגדיל בהתאם את ההוצאה התקציבית.
נתונים חלקיים שמסר משרד הבריאות מעוררים חשד שיש מי שמרוויח מכך שהשירות אינו מגיע לרוב ילדי ישראל. ניתן היה לצפות שכל ילד או לפחות רוב הילדים יגיעו לפחות לבדיקה חצי שנתית אצל רופא. בפועל מנצלים את ההטבה רק 42% מהילדים הזכאים. אפשר להניח שחלק מהשירות אינו מגיע לאוכלוסיות רבות שכלל אינן מודעות לו. משרד הבריאות אינו מחזיק בנתונים עדכניים בנוגע להיקף תחלואת השן בישראל, אולם הנתונים המקובלים במערב הם שלמעלה ממחצית מהילדים מעל גיל 6 נפגעים מעששת. כישלון משרד הבריאות בהנגשת השירות לרוב הנזקקים משאיר בידי קופות החולים והמדינה כסף רב שאמור היה לשרת את בריאות הילדים.
סגן שר הבריאות ליצמן לא הגיב השבוע על הטענות ומסר באמצעות דוברו: "משרד הבריאות תומך נחרצות בהכללת רופאי השיניים הפרטיים ברפורמת טיפולי השיניים לילדים, אך אינו תומך בהצעת החוק הפרטית שהוגשה בנושא, מכיוון שהמשרד בהליך מו"מ בנושא מול הסתדרות רופאי השיניים במטרה להכלילם ברפורמה".
"יש מגעים", מאשרים רופאי השיניים, אבל בשבע השנים האחרונות כלום לא השתנה.
לאתר מעריב
|
