Search
Close this search box.
Forbes Israel Logo

חיים כפולים: על הישראלים שמנהלים שתי קריירות שונות – במקביל

איך הייתם מגיבים אם האינסטלטור שהזמנתם כדי לפתוח סתימה בכיור או לתקן את הניאגרה, היה מציע לפתור לכם גם איזושהי בעיה רפואית? ללא ספק, הייתם נדהמים. ומה אם בסופו של שיעור יוגה, המורה היה שואל אם אתם זקוקים לעזרה בתכנון הדירה החדשה שלכם? "מה בכלל הקשר בין זה לזה?", זו הייתה בטח המחשבה הראשונה שעולה לכם בראש. אבל מסתבר שיש קשר, ואפילו קשר הדוק.

בעוד אנשים רבים מתקשים להתמודד עם המטלות והלחץ שדורשת מהם העבודה האחת והיחידה שלהם, יש כאלה שבמשך עשרות שנים רוקדים במקביל על "שתי חתונות" (לפעמים אפילו יותר) ומנהלים בו זמנית כמה קריירות. למרות שלכאורה אין בין הקריירות הללו שום דמיון, הם מוצאים בקלות את החוט המקשר וטוענים שאפילו ישנה הפריה הדדית בין המקצועות השונים. אז מה צריך כדי להצליח בכך? יכולת תמרון, ניהול זמן, ראש פתוח ואמונה ביכולת ליישם בפועל את הכישורים השונים שלך. עברתם את המשוכה הזאת? הסיפוק המקצועי והאישי, לפחות לדברי בעלי ניסיון, מובטח!

אינסטלטור ומומחה לרפואה סינית

"אני רואה קשר בין הכל לכל", מבהיר חיים לגזיאל. "במקצוע הזה, אינסטלציה, צינורות זה משהו שאדם בנה, זו תוצאה של חשיבה של אדם, וזה יכול לספר בצורה מאוד יפה על תפיסת הדברים אצל האדם. כמו כן, כשאתה עובד באינסטלציה, לא תמיד הכל זורם, לפעמים הדברים נתקעים, ודווקא החיבור לשיטה הרוחנית, לדאואיזם, נותן לך סבלנות אין סופית ומאוד עוזר. הערכיות לכסף יורדת, זה עוזר לך להבין את האנשים, גם אם הם כועסים או לא מדברים יפה".

לגזיאל, 52, מרמת השרון, גרוש ואב לילדה, עובד כאינסטלטור 25 שנים. ברפואה הסינית, בהתאם לשיטה הדאואיסטית, הוא עוסק 30 שנים, שבמהלכם הוא מנסה להנחיל למטופליו את תפיסת העולם הזו, וגם מטפל בהם בדיקור ובצמחי מרפא הודיים וסיניים. "הרפואה הסינית זה משהו מאוד אוורירי, זה ברמה הרוחנית, ואילו האינסטלציה יש בה משהו יותר ארצי", הוא אומר. "אני צריך את זה וגם את זה, צריך גם את ה'אדמה' וגם את 'השמים', וזו גם התפיסה של הרפואה הסינית המחברת בין שניהם. חוץ מזה, האינסטלציה היה העסק של אבא שלי והמשכתי אותו".

חיים לגזיאל האינסטלטור, וחיים לגזיאל המרפא

לגזיאל מוצא ללא בעיה קשר בין שני המקצועות, שלגמרי שונים לכאורה. "מה שמאחד אותם זה ששניהם עוסקים בקטסטרופות, בבעיות של אנשים", הוא מסביר. "מזמינים אותך כאינסטלטור בגלל תקלה, ואילו בכובע של הרפואה הסינית מזמינים אותך כי האדם חולה. יש בי משהו שרוצה לתת. אני רוצה לעזור, זה הסיפוק שלי, אני נהנה לעזור, וזה לא משנה אם הבן אדם הגיע אלי בגלל בעיית אינסטלציה, או בגלל בעיה רפואית שדורשת טיפול ברפואה סינית. לא הייתי מוכן לוותר על אף אחד משני המקצועות. לכל אחד יש את היופי שלו, כל אחד מביא אותך לתובנות מאוד מעניינות. אתה יכול למצוא את האמת גם דרך האינסטלציה, גם דרך הרפואה הסינית, ואני אוהב את שני הדברים באותה מידה".

איך אתה מצליח לתמרן בין שני המקצועות מבחינת הזמן?
"זאת לא בעיה. אני עצמאי, אני יכול לעבוד איך שאני רוצה. יש בקרים שאני מקדיש רק לרפואה הסינית, לפעמים גם עוסק בכך אחר הצהריים. אני מתזמן לפי מה שנוח לי".

קרה לך שמתוך העיסוק באינסטלציה הרווחת גם לקוחות בתחום הרפואה?
"לא פעם תוך כדי העבודה ראיתי אנשים עם איזושהי בעיה, ואפילו בלי תשלום עזרתי. הייתה מישהי שבאתי לתקן אצלה איזו בעיית אינסטלציה. היא הייתה מאוד צרודה, ממש לחשה, ואפילו הייתה מועמדת לניתוח. זיהיתי את הבעיה, נתתי לה איזשהו צמח שפתר את הבעיה וגרם לה להימנע מניתוח. הרבה פעמים אני יושב ומדבר עם הלקוחות ועוזר להם. חלק מהאנשים הגיעו אלי כמטופלים אחרי האינסטלציה, כי הם שמעו אותי מדבר והעריכו את מה שאמרתי".

והיו גם כאלה שהרימו גבה?
"לחלק מהאנשים נראה הזוי ומשונה שאינסטלטור הוא גם מרפא, לחלק האחר החיבור הזה בין הרוח למקצוע הגשמי נראה מאוד טבעי. גם הרב כדורי ז"ל שהתעסק ברוח, היה בעברו סנדלר".

במה יותר קשה לך לעסוק?
"הייתה תקופה שבתור מטפל אלטרנטיבי טיפלתי בחולי סרטן. אתה רואה את הפחד אצלם, וזה לא קל. באינסטלציה בסופו של דבר זו תקלה בצינור, זה לא משהו שיכול להיות לך קשה פסיכולוגית איתו. פסיכולוגית קשה יותר לראות אנשים סובלים".

מעצב פנים ומורה ליוגה

"אני פשוט אדם צבעוני, אני לא יכול להיות רק משהו אחד", מסביר גיא אלון, 36, רווק מתל אביב, את הסיבה שבגללה אינו מוכן לוותר על אף אחד מהמקצועות שלו: מעצב פנים, העוסק גם בהום-סטיילינג, ובו זמנית גם מורה בכיר ליוגה. "אני פשוט מצוין בשני המקצועות הללו, והשילוב בין שני התחומים הוא מנצח מבחינתי", הוא מבהיר.

בכל הקשור ליוגה עוסק אלון 11 שנים, וכמעצב פנים הוא עובד במקביל במהלך שש השנים האחרונות. "רקדן זה בכלל המקצוע הראשון שלי", הוא מספר איך הכל בעצם התחיל. "רקדתי בניו יורק, בברודווי, נפצעתי, שיקמתי את הגוף שלי דרך היוגה, וככה בעצם נשבתי לעולם הזה. ואילו תחום העיצוב זה קודם כל כישרון מולד ומשפחתי. שני ההורים שלי מאוד אניני טעם, וכבר בתור ילד הייתי מאוד יצירתי ומוכשר".

"בנוסף לזה שרקדתי הייתי תמיד גם בחוגים בתחום האמנות. למדתי לצייר, לפסל, תמיד היו לי ידיים טובות וחוש טעם טוב. תמיד גם ידעתי לעשות מכלום משהו מאוד גדול. גם אם זה היה חלל קטן, ידעתי להפוך אותו למשהו מיוחד. אני בחור מאוד אסתטי מטבעי, וגם בשנים בהן חייתי ברחבי העולם חוויתי הרבה סוגים של עיצוב שקשורים לכל מיני תרבויות וסגנונות חיים. חייתי בניו יורק, בספרד, בקנדה , בברזיל, ולקחתי כל מיני סגנונות מכל התרבויות הללו ושילבתי אותם בתוך סגנון העיצוב שלי".

ואיך בעצם האהבה לתחום העיצוב הפכה למקצוע השני שלך?
"לפני שש שנים פתחתי סטודיו משלי ליוגה בתל אביב, והוא בעצם היה העבודה הראשונה שלי בעיצוב. עיצבתי אותו וכולם מאוד התפעלו מזה, ואז הבנתי שאני רוצה לקחת את תחום העיצוב קדימה. קודם הייתי מעצב פה, מעצב שם, הייתי עושה עבודות קטנות, ואילו הסטודיו פשוט פתח לי את הדלת. הלכתי ללמוד עיצוב פנים, והפכתי את זה למקצוע".

אתה רואה איזשהו קשר בין יוגה לעיצוב פנים?
"בהחלט כן. נתחיל מסבלנות. הלקוח זקוק למישהו שידריך אותו, שיוביל אותו, מישהו שיהיה סבלני איתו ושיענה על הציפיות מהמקום הנעים שבדבר. אני לא כופה על הלקוח לעשות 'ככה וככה'. יש לי המון שקט וסבלנות. את זה קיבלתי דרך היוגה, ואת השקט הזה אני גם משרה על הלקוח. כמו כן, כמו שהיוגה הוא מסע שאנחנו נכנסים אליו, גם העיצוב הוא מסע, הוא דרך. בית לא בונים ביום אחד. כמו שהתנוחות של היוגה קשורות אחת בשנייה, ככה גם החומרים, הצבעים ובכלל כל העיצוב עצמו קשורים אחד בשני".

מה הסיפוק שלך מכל מקצוע?
"ביוגה אני עדיין מרגיש על במה, שהתלמידים שלי הם הקהל שלי, ואני גם מאוד נהנה לראות איך אנשים מתחילים ממקום אחד ומגיעים למקום אחר ואני חווה את השינויים שלהם. היוגה הוא גם משהו לא זמני, אלא על בסיס קבוע, ואילו בעיצוב אני אוהב שזה משהו שמתחיל ונגמר. שיש התחלה וסוף לפרויקט, ואז אני מסופק מהמקום הזה".

גיא אלון המעצב, וגיא אלון המורה ליוגה

אלון, העוסק בתור עצמאי בשני המקצועות, מספר ש"אני מתרפק דרך היוגה מהלחץ והדרישות של העיצוב, ומצד שני אני משתחרר מהמקום של המורה דרך העיצוב כשאני הופך להיות חלק מהפרויקט עצמו. במהלך היום אני עוסק בעיצוב פנים, ובערבים מלמד יוגה".

ואיך הסביבה מגיבה לעיסוק הכפול שלך?
"מצד אחד, אני נתקל בתגובות של הערצה; מצד שני, יש גם כאלה אנשים שאם הם רוצים לפנות למעצב פנים, אולי זה יכול להרתיע אותם. אבל ברגע שמכירים אותי, כולם מאוד מתחברים ואוהבים. בהרבה מקרים גם עיצבתי לתלמידים שלי מהיוגה את הבית שלהם, והם הפכו ללקוחות גם בתחום העיצוב".

מה היית מייעץ לאנשים ששוקלים לעסוק בשני מקצועות במקביל?
"כל מי שיש לו כישורים בשניים או שלושה תחומים, שלא יהסס בכלל. אם לבן אדם יש תשוקה לכמה תחומים, שילמד אותם וידע לשלב ביניהם במקביל. אני גם חושב שהחיים הם כמו היוגה, הם מסע ודרך. אם לא נחשוב כל הזמן על התוצאה, אלא נהנה מהדרך, נוכל להיות מאוד מופתעים מעצמנו לטובה".

יחצנית ושחקנית ב"הבימה"

"אני יחצנית שמתעסקת באופנה, אני שחקנית בתיאטרון הלאומי ואני גם קריינית", מספרת שחף סגל. "כל אחת מהעבודות האלה, יש לה את אפקט ה'וואו' וביחד זה מייצר איזו פרסונה עם חיים מלאים ומעניינים, ואני גם בליינית, וזוגית ואמא. החיים שלי מלאים, מעניינים ועשירים. אני מודה שכשבשתיים בלילה אני חוזרת מהצגה בעפולה, כשבאותו יום עוד הספקתי להיות בצילומי קמפיין של אחד הלקוחות, וגם הסעתי את הילדים לחוג, אז אני אולי פחות זוהרת, אבל לא פחות מרוצה מחלקי. אני משמחת את עצמי ואת התא המשפחתי שלי עם הכסף שאני מביאה הביתה, ולא רע לי. קצת קשה לפעמים, אבל אני בטוחה שרוב האנשים, גם כאלה עם עבודה אחת, סובלים יותר ממני".

סגל, 43, מתל אביב, אמא לשני ילדים (בני שלוש וחצי וכמעט חמש) עובדת זה 10 שנים במקצוע יחסי הציבור. כיום היא מתפקדת כתקציבאית בכירה במשרד "רוני ארנון תקשורת". יחסי הציבור הוא המקצוע שהתווסף למשחק, מקצוע שבו היא עוסקת כבר 20 שנים.

"תמיד ידעתי שאהיה שחקנית", מספרת סגל. "מגיל קטן מאוד רציתי לשחק ולשיר, אחרי הצבא למדתי משחק באוניברסיטה, והתחלתי לשחק. בהתחלה זה היה פה פרסומת, שם מאוד בקטנה, כל הזמן גם עבדתי במקביל בעבודות אחרות, כי כוכבי עוד לא דרך, תמיד ניהלתי קריירות מקבילות. בסוף 1997 התקבלתי ל'הבימה' ל'בוסתן ספרדי', הצגה בה אני משחקת עד היום. אז היום זה לא 30 הצגות בחודש כמו שהיה פעם, אבל עדיין יש כשמונה הצגות שחלקן הגדול מחוץ לעיר. יש לי ימים מטורפים בהם אני הולכת למשרד עד השעה ארבע בצהריים, מבלה עם הילדים שעה, והופ אני על ההסעה לאנשהו".

ולמה בכלל החלטת לפנות גם לתחום יחסי ציבור?
"הבנתי שבמשחק אין יציבות. או שיש חודשים מטורפים של 30 הצגות שאין לך חיים, או שיש לך חמש הצגות בחודש ואת משתגעת מאיפה תביאי את שכר הדירה. חוסר היציבות הכלכלי הזה הפסיק להתאים לי".

וכיום את נהנית משני העולמות?
"העבודה שלי בתור תקציבאית בכירה זאת עיקר הפרנסה. להופעות של 'בוסתן ספרדי' אני מתייחסת כמו לחוג, אבל כמו חוג שמפרנס. זה לא כסף שאני יכולה לוותר עליו. אני לא יכולה להגיד לך שיש איזה ריגוש, פרפרים בבטן. זה יכול להיות גם מאוד מעיק בגלל המרחק, הנסיעות, העייפות, ילדים שכמעט אני לא רואה באותם ימים, אבל מצד שני יש לך זכות להיות בקאסט של אנשים מהממים. המשחק זה גם מפגש חברתי, וגם שומר על הגחלת הקטנה של המשחק שעוד חבויה בי. היו לנו עכשיו ארבע הצגות בחדרה. אלה ארבעה ימים רצופים שבהם ראיתי את הילדים שעתיים ביום. זה גמר עלי, עליהם, זה לא כיף לאף אחד, אבל הנחמה הקטנה שלי זה לעמוד על הבמה, להצחיק, לזכות למחיאות כפיים".

שחף סגל היחצ"נית, ושחף סגל השחקנית

בנוסף לעיסוק ביחסי ציבור ומשחק, מידי פעם סגל גם מקריינת פרסומות ברדיו ובטלוויזיה. "הקלטות וקריינות זה תחום מאוד מכניס. זה כסף שאי אפשר להתעלם ממנו", היא מבהירה. "מחר, למשל, בשתיים בצהריים יש לי הקלטה עבור איזשהו לקוח . לשמחתי המאוד רבה, במשרד יחסי הציבור יש לי בוסית מאוד מתחשבת ומבינה שאם אצטרך, אשלים את העבודה גם מחוץ לשעות העבודה. העבודה שלי במשרד הולכת איתי לכל מקום".

מהו הסיפוק הנפשי שלך מכל עבודה?
"עם יד על הלב, אני לא יודעת. לפעמים אני אומרת שכל מה שאני רוצה זה בעל עשיר ולא לעשות שום דבר, ואז כל מי שמכיר אותי אומר 'די, זה לא ככה, את הרי ישר תחפשי מה לעשות'. אני חושבת שזה פשוט חלק ממי שאני".

מפתח תוכנה ומטפל אלטרנטיבי

את החלק הראשון של יומו מקדיש יעקב פייגרסון למחשבים, לבית התוכנה שלו "JFSOFT". בחלקו השני של היום הוא חובש את הכובע הנוסף שלו כמטפל אלטרנטיבי ועוסק ברייקי, מטפל באנשים, וגם מעביר קורסים למודעות עצמית ולנומרולוגיה. "היום שלי הוא עמוס", הוא מספר. "זה מתחיל בערך בשמונה בבוקר ואין גבולות למתי זה יסתיים. יש גם ימים שאני מסיים ב-22:00 בלילה".

פייגרסון, 53, מראשון לציון, נשוי, אבא לשניים, עוסק בתחום התוכנה 25 שנים, ואילו בתחום האלטרנטיבי 14 שנים. משרדו מחולק לשניים, כשכל חלל מוקדש לתחום הספציפי. בצד אחד עסקי התוכנה, ובצד שני נמצאת הקליניקה של "נתיב האור והמודעות".

"נכון שמחשבים ותוכנה זה הצד העיקרי של הפרנסה, אבל הטיפול האלטרנטיבי מאפשר לך להיות יותר רגוע לעסוק בזה, כי תחום התוכנה הוא מאוד לחוץ", הוא מסביר. "הצד האלטרנטיבי מרגיע, גם מתווספת עוד הכנסה, ואפילו מצאתי שיתוף פעולה ביניהם. בזכות זה שיש לי יכולת פיתוח תוכנה, פיתחתי המון דברים ממוחשבים בתחום של נומרולוגיה וביוריתמוס. הצלחתי ליצור תוכנות מיוחדות לנומרולוגים, והרבה נומרולוגים קונים ממני את התוכנה הזאת".

איך בכלל הגעת ממחשבים לתחום האלטרנטיבי?
"עסקתי במחשבים וחשבתי שזה כל מה שיש, ואז אשתי וחמתי קנו לי קורס רייקי מתנה ליום הולדת וככה זה התגלגל. זה היה תהליך, בהתחלה זה היה קשה, אבל אהבתי והתחברתי. הלכתי ללמוד את התחום בצורה מקצועית והיום אני מאסטר רייקי. אני אוהב את שני המקצועות, אחד משלים את השני, יש קצת הקבלה ביניהם. בשניהם יש יצירה, ואני מצליח לשלב ביניהם ונהנה מזה".

יעקב פייגרסון המטפל, ויעקב פייגרסון המתכנת

ממה אתה נהנה בכל מקצוע?
"בפיתוח תוכנה זה בעיקר היצירה המידית והממשית. אני מפתח תוכנה לפי הזמנות, מצליח ליצור מה שהלקוח צריך, מצליח לפתור בעיות מיוחדות. אני כותב תוכנות, עונה על צרכים מסוימים של אנשים במגוון תחומים. גם בתחום האלטרנטיבי זו יצירה, אבל בעיקר העברת מסר ועזרה לאנשים. אם אני יכול לפתור בעיית זוגיות או כל בעיה אחרת שמגיעים בגללה אלי, זה מאוד מספק".

כשעובדים בשתי עבודות, נשאר בכלל זמן לחיי משפחה?
"כן, אבל זה לא פשוט. אשתי עובדת כמנהלת בית ספר, אז גם היא מאוד עסוקה. לכן כשאנחנו כבר נפגשים, אנחנו ממצים את הזמן הפנוי עד למקסימום. כשאני למשל לוקח חופש, בדרך כלל אני לוקח במקביל משתי העבודות. אני לא יכול לקחת חופש רק מעבודה אחת. אם היית שואלת אותי לפני שנת 2000 האם יש איזשהו סיכוי שאעסוק במשהו אלטרנטיבי, הייתי אומר לך שאין סיכוי. לא הייתי מאמין שאגיע למצב הזה, ועל זה אני צריך להגיד תודה לאשתי. התחום האלטרנטיבי די מסדר לך את החיים. הוא מרגיע, יש הרבה סיפוק, במיוחד בנתינה, ולפעמים זה מספק הרבה יותר מאשר להרוויח כסף".

 

לכתבה המקורית באתר דה פוסט

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן