|
בערב יום העצמאות פרסם משרד האנרגיה הודעה צנועה, שבישרה על כישלונו של אחד המכרזים המעניינים שפרסמה לאחרונה המדינה: בדיקת היתכנות למפעל ישראלי שיהפוך גז טבעי לבנזין וסולר לכלי רכב. ההצעה היחידה התקבלה מצד גורם שלא עמד
בתנאי הסף.
מפעל כזה, אם יקום יום אחד, עשוי לחסל כמעט סופית את התלות שלנו בייבוא נפט, לפחות לכמה עשרות שנים. התהליך אינו מדע בדיוני ואפילו אינו חדשני. הטכנולוגיה, המכונה Gas to Liquid) GTL), פותחה לפני עשרות שנים, וברחבי העולם קמו כבר מספר מפעלים גדולים לייצור דלק מגז. העניין בהקמת המפעלים גבר מאוד בתחילת העשור, כאשר מחירי הנפט הגולמי הרקיעו שחקים ועלו מעבר ל־110 דולר לחבית. זה קרה בדיוק בתקופה שבה התגלו מאגרי הגז הגדולים של ישראל, ובמשרד האנרגיה החליטו לבדוק את האפשרות להחליף בגז לפחות חלק מהדלקים המיוצרים מנפט.
בדיקה ראשונית שהוזמנה מחברת הייעוץ פארטו לא העלתה תוצאות מבטיחות, אבל המדענית הראשית ברכה חלף החליטה לקדם את הבדיקה. בשנה שעברה הוכן מכרז שהציע לחברות בענף להציע תוכנית לבדיקת היתכנות למפעל ולהקמת מתקן ניסיוני. המשרד הציע אף לסבסד את התוכנית. ההצעה עוררה עניין מסוים, אבל כבר בבחינה ראשונית פסלו כל המועמדים הפוטנציאליים את הרעיון.
מהבדיקות הראשוניות עולה שההשקעה הנדרשת בהקמת מפעל קטן יחסית של
GTL צפויה להסתכם במיליארד דולר. חברת הייעוץ ששכר משרד האנרגיה
העריכה שהקמתו תארך עשר שנים, ממועד האישור ועד השלמת התכנון וההשקה. מי
שעדיין לא נרתע מגודל ההשקעה והסיכון גילה כי אין היום בעולם אף מפעל GTL
בתכנון ובהקמה, והמפעלים הקיימים מקרטעים. המפעל הגדול והמוביל בעולם
נמצא בקטאר, בבעלות משותפת של הממשלה וחברת האנרגיה הבינלאומית
"רויאל דאטש של". המפעל, שהוקם בהשקעה דמיונית של 20 מיליארד דולר, רוכש גז במחירים אפסיים והופך אותו לדלק. למרות התנאים האידיאליים, מנצל יום המפעל רק כמחצית מכושר הייצור שלו וצובר הפסדים כבדים.
הסיבה לקשיים ולהקפאת הייצור של דלק מגז היא ירידת מחירי הנפט. במחירים של 50 דולר לחבית נפט המפעלים מפסידים. הבעיה חמורה יותר בישראל, שבה מחיר הגז הטבעי גבוה. עלות ההפקה של גז בישראל גבוהה פי שבעה מהמחיר שמשלם המפעל בקטאר. משרד האנרגיה מסר כי הוא אינו נסוג מהמיזם, ובוחן אפשרויות לשנות את
תנאי המכרז בתקווה לעניין בכל זאת משקיעים.
50 דולר לחבית | צילום: fotolia
ההצעה להפוך גז לדלק למכוניות בטכנולוגיית GTL אינה הרעיון היחיד שנבחן על ידי הממשלה. המשרד להגנת הסביבה מקדם בהתלהבות תוכנית להנעת משאיות ואוטובוסים בגז דחוס. על פי התוכנית, תשקיע המדינה עשרות מיליוני שקלים בסבסוד אוטובוסים מונעים בגז, וכן תחנות דלק שישמשו את כלי הרכב.
גם כאן מסתמן כי מדובר ברעיון בעייתי: הסבת מנועים לשימוש בגז או רכישת כלי
רכב המותאמים לגז היא פעולה יקרה מאוד, וכרוכה בתוספת של עשרות אחוזים
למשקל הרכב. היתרון היחיד ברכב המונע בגז הוא קיטון ברמת זיהום האוויר, וזו
גם הסיבה לכך שהממשלה על שלוחותיה מוכנה לסבסד ולתמרץ כלי רכב כאלה.
אין אפשרות מעשית להסב כלי רכב קטנים דוגמת מכוניות פרטיות וטנדרים
להנעה בגז דחוס, והאפשרות היחידה היא להתקין את המערכות באוטובוסים ובמשאיות כבדות. ועדיין, העלות הגבוהה של המערכות ויעילותן הנמוכה הופכות את ההשקעה לבלתי כלכלית בעליל.
התוכנית הממשלתית לשפוך 65 מיליון שקל מכספי משלם המסים על הקמת תחנות תדלוק בגז היא רעיון מבריק ליחסי ציבור, אבל עלותו בלתי סבירה. מוזרה לא פחות היא כוונתה של עיריית חיפה להקים על חשבונה תחנה כזו בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים, במסגרת פרויקט הכולל גם רכישה (בסבסוד ממשלתי) ותפעול של משאיות המונעות בגז נוזלי. לפרויקט הבזבזני לא צפויה השפעה מהותית על רמת זיהום האוויר בעיר, אבל הוא ישרת היטב את הקמפיין הירוק של העירייה.
רעיון נוסף שנבדק על ידי יועצי משרד האנרגיה בעבר היה ייצור מתנול דלק בעל יעילות נמוכה יחסית, הנפוץ בעיקר במדינות העולם השלישי. אחת מתופעות הלוואי של השימוש במתנול היא שחיקה מוגברת של מנועי המכוניות. חברת דור אנרגיה הודיעה על כוונתה לייצר מתנול מגז – תערובת ש־15% צורך ניסוי במתנול. שיווק מסחרי של הדגם המותאם גם למתנול צפוי עד סוף השנה.
אף על פי שבמשרד האנרגיה מסרבים עדיין להרים ידיים, נראה שהגז הטבעי ימשיך להישרף בעיקר בתחנות הכוח של ישראל, וכל הניסיונות למצוא לו שימושים נוספים לא צלחו. קשה להאשים את הממשלה בעובדה שאין לגז שימושים כלכליים בתחבורה, ואולי גם לא כדאי להתאמץ יותר מדי בכיוון זה: בעידן ההנעה החשמלית צפוי חלק ניכר מצי הרכב הפרטי והציבורי לעבור לחשמל, המיוצר ממילא מגז.
המדינה אחראית לסחבת בפיתוח השימוש בגז הטבעי לתעשייה: היא נכשלה בהקמת
מפעל האמוניה שאמור לקום בדרום הארץ ולפתור את בעיית המכל בנמל חיפה.
בינתיים מחכים מאות מפעלי תעשייה ואלפי בתים פרטיים לחיבור לרשת הגז.
בארבע השנים האחרונות חוברו רק 27 מפעלים (שאינם תחנות כוח) לרשת הגז
הטבעי, והממשלה אינה מצליחה לממש את התחייבותה להגביר את קצב החיבור. משרד
האנרגיה חילק אומנם רישיונות לחברות פרטיות שיקימו את רשת החלוקה, אולם
הן אינן עומדות בלוחות הזמנים שהתחייבו להם.
ללא שוק מקומי מפותח, וללא פוטנציאל לייצוא גז מישראל, איבדו חברות האנרגיה
הבינלאומיות עניין בשוק המקומי. מכרז "פתיחת הים" שהזמין חברות בינלאומיות
לחפש עוד מאגרי גז בישראל הסתיים ללא הצעות, בעוד כל החברות הגדולות
ניגשות למכרזים דומים שערכו לאחרונה מצרים, לבנון וקפריסין. במשרד האנרגיה
לא התייאשו ודחו את המועד הסופי להגשת ההצעות ל־10 ביולי השנה. ייתכן ששר האנרגיה צודק, ויש בישראל גז רב הממתין לקודחים. בינתיים אין למי למכור אותו.
"לא כלכלת בחירות"
לפני שבועיים סקרתי כאן את כלכלת הבחירות שניהלו שרי אוצר בישראל בתקופת
בחירות, ובין היתר תוארו הקלות מס שעליהן הכריז שר האוצר רוני בר־און מספר חודשים לפני נפילת ממשלת אולמרט. בר־און מגיב: "המיוחס לי חסר שחר. 2008 הייתה
שנת המשבר העולמי, וחלק מתוכנית עידוד הצמיחה כלל טיפול בנושא המס. שנה זו הייתה השנה החמישית והאחרונה במתווה המס הקודם. מתווה מס חדש אינו כלכלת בחירות. עמדתי הבלתי מתפשרת בענייני קצבאות ילדים בפרט וכספים בכלל מנעה הקמת קואליציית המשך לממשלת אהוד אולמרט על ידי ציפי לבני והובילה לבחירות".
|
