כשראיינתי את ריצ'רד ט'יילר לפני מספר שנים לרגל כתבה עבור מגזין פורבס, הרגשתי בטוח מספיק כשאמרתי לו שהוא "עומד לקבל טלפון משטוקהולם". ובכן, זה לקח אמנם כמה שנים, אבל ט'יילר, פרופסור באוניברסיטת שיקגו, קיבל סוף כל סוף את הטלפון. אמש הוא הוכתר כחתן פרס נובל לכלכלה.
במשך למעלה משלושה עשורים שט'יילר, יחד עם קבוצה של "כלכלנים התנהגותיים", מיזגו בין תיאוריות פסיכולוגיות לבין תיאוריות של קבלת החלטות, כלכלה וסוציולוגיה, ויצרו תחום חשוב שהולך ומבשיל, ומשנה את האופן שבו אנו רואים את העולם.
חתן נובל חדש. ט'יילר | צילום: MTA Kommunikáció, flickr
בקצרה, ט'יילר וסגל החוקרים שסביבו ביצעו גרסה מדעית של מה שקיינס כינה "animal spirits" [נפש של חיה, במשמעות של "דחפים טבעיים"; י.ה], וסיפקו לנו כמה תובנות חשובות בנוגע לאופן שבו אנו חושבים בכל הנוגע לכסף ולהחלטות יומיומיות.
מאז ששמעתי את ט'יילר מדבר לפני בקושי חודש ימים בכנס Morningstar ETF, מילותיו, והאופן שבו הוא בוחן את הדברים, עדיין טריים במוחי. הנה ארבע סיבות לכך שהוא אחד מחוקרי הכלכלה החשובים ביותר של דורנו:
1. דחיפה קלה חשובה יותר מנדנוד. בספרו רב המכר Nudge, ט'יילר, יחד עם העורך המשותף קאס סנשטיין, חקרו כיצד אנו יכולים להשיג תוצאות טובות יותר בהתנהגות הפיננסית שלנו.
אנחנו מתפקדים משמעותית טוב יותר אם אנחנו מקבלים "דחיפה קלה" לפעול באופן שונה, מאשר כשמנדנדים לנו לעשות זאת. לדוגמא, כולנו יודעים שאנחנו צריכים לחסוך יותר לקראת גיל הפרישה. אבל האופן שבו מוגדרים רוב טפסי ה-401(k) [טפסי פתיחת תיק הפנסיה המוכר לצרכי מס בארה"ב; י.ה], אנשים צריכים לבחור באופן וולונטרי אם לחסוך, לבחור את הסכום שהם רוצים לשים בצד ואז לבחור קרנות נאמנות ספציפיות לנהל בהן את החיסכון. עבור רוב האנשים זה יותר מדי, ולכן אנחנו חוסכים מעט מדי. המעסיקים בארצות הברית אפילו לא צריכים להציע תכניות לחיסכון פנסיוני; ומחציתם באמת לא עושים זאת.
ט'יילר ועמיתו הישראלי שלמה בן ארצי מאוניברסיטת UCLA פיתחו תכנית שנקראת "תחסכו יותר ממחר", שמעניקה לעובדים דחיפת עידוד לכיוון של חיסכון רב יותר. במסגרת התכנית, בטפסי ה-401(k) יש ברירת מחדל שממולאת באופן אוטומטי. במלים אחרות, העובד צריך לבחור שלא לקחת חלק בתכנית החיסכון. רוב האנשים נשארים במקומם, וחוסכים כסף.
התוצאה? אנשים עם התכניות האוטומטיות חוסכים יותר מפי שלושה בהשוואה לאלו שאינם חלק מהן. זה הולך לשפר את איכות החיים של מיליוני גמלאים בעתיד.
2. תעשו את זה פשוט. ט'יילר גילה לפני זמן רב שהדרך שבה מאלצים אותנו לקבל החלטות פיננסיות היא מורכבת בהרבה מהרצוי. למה לא לצמצם את ההחלטות?
עבודתו של ט'יילר התמקדה בשיפור "מבנה הבחירה". לאופן שבו בחירות מוצעות לנו יש השפעה. שערו לעצמכם, שכשאתם בוחרים כרטיס אשראי תוכלו לראות באופן מידי ומראש את כל החיובים והעמלות. האם זה לא היה עוזר לכם לקבל החלטה טובה יותר במקום להיאבק בערמות של אותיות קטנות?
3. כלכלה קשורה לאנשים, לא לתאוריות עיוורות. יש הרבה מאוד תיאוריות מפוארות בכלכלה, ועל מה שמזיז שווקים והון. אבל כאשר מזקקים את מה שקורה, זה בדרך כלל קשור לרגשות ולהחלטות שלא תמיד תואמות את האינטרסים שלנו בדרך הטובה ביותר.
באופן קבוע, יש אנשים שיקפצו לתוך שוק ההון ממש רגע לפני שהוא קורס וישארו מחוצה לו בזמנים שבהם הכי טוב לקנות מניות.
כמובן שהכלכלה הקלאסית תטען שכולנו מתנהגים כמו "שחקנים רציונאליים", באופן הטוב ביותר עבור האינטרס הכלכלי שלנו. אז מדוע אנחנו מתזמנים את שהותנו בשוק ההון באופן תדיר, לוקחים את האשראי היקר ביותר וחושבים שאנחנו יכולים לבחור את המניות הטובות ביותר – ואז מפסידים כסף?
ט'יילר והאסכולה שלו מתמקדים באופן שבו המוח שלנו באמת עובד. אנחנו מקבלים החלטות רעות באופן שגרתי בגלל שהרגשות שלנו גוברים על החשיבה הרציונאלית.
בהקשר הזה, ט'יילר והקולגות שלו הפכו את הכלכלה הקלאסית על ראשה חזור והפוך. למרות שכולנו היינו מעדיפים לחשוב בצורה הגיונית ורציונאלית, לרוב אנחנו מתנהגים באופן אימפולסיבי הרבה יותר.
4. יש לנו כבר אוריינות פיננסית; אנחנו זקוקים לנאורות פיננסית. למרות שרובנו יודעים שצריך לחסוך ולהשקיע יותר כסף, לא מוצגות לנו הדרכים הטובות ביותר לעשות זאת.
המהפכה של הכלכלה ההתנהגותית/הכלכלה של ט'יילר חייבת להימשך על בסיס רחב יותר. למה לא לתת למשל למשלמי המסים האמריקאים שמקבלים החזרי מס פדרליים, תיבת הפקדות שאליה הכספים יופקדו אוטומטית כחיסכון חירום, דבר שחסר לרוב האנשים?
במקום להכביד על החוסכים לפנסיה בבחירה מבין עשרות קרנות נאמנות שונות, אפשר לרשום אותם לתיק השקעות שנקבע מראש ומותאם כבר להעדפות הסיכונים שלהם, לגיל ולקריירה שלהם (קרנות עם תאריך יעד עושות דבר דומה).
מדוע לא לפתח אפליקציות שימצאו באופן מידי את שיעורי המימון הזולים ביותר על משכנתאות, כרטיסי אשראי והלוואות אחרות?
ולמען השם, למה לא יכולה להיות לאמריקאים תכנית חיסכון אוניברסלית שכולם נכנסים אליה עם לידתם כברירת מחדל? למה לחסוך זה דבר שצריך להיות כל כך קשה, עם סל גדוש כל כך באפשרויות, מפנסיות ועד לטפסי מס רשמיים?
חיסכון יכול להיות דבר הרבה יותר יעיל ופשוט. יותר אפשרויות הן לא בהכרח אפשרויות טובות יותר.
ט'יילר מרצה בחודש שעבר | צילום: MTA Kommunikáció, flickr
זהו האתגר של המדע המתעורר של הכלכלה ההתנהגותית, ככל שהוא נע קדימה ועוזר למיליוני בני אדם לחסוך לקראת פרישה בצורה מכובדת, ולמטרות נוספות.
ובכל זאת, אני נרגש לומר שראיתי את פרופ' ט'יילר ואחרים דוחפים את האבן הענקית הזו במעלה הגבעה. יש עדיין עוד המון עבודה לעשות, כמובן, אבל אנחנו נמצאים היום בעולם הרבה יותר בטוח מבחינה פיננסית בגלל העבודה המבריקה והאמיצה של האיש.
|