Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

טיסה למאדים במחיר מציאה: איך הצליחה הודו לפתח תוכנית חלל שאפתנית בתקציב מגוחך?

בשבוע שעבר שיגרה הודו חללית ראשונה למאדים והצטרפה למועדון החלל היוקרתי והמצומצם. סוכנות המחקר ההודית (ISRO) הוציאה על פרויקט המחקר שכולל מסע של יותר מ-225 מיליון קילומטרים אל הכוכב ...
סאריטה ריי

בשבוע שעבר שיגרה הודו חללית ראשונה למאדים והצטרפה למועדון החלל היוקרתי והמצומצם. סוכנות המחקר ההודית (ISRO) הוציאה על פרויקט המחקר שכולל מסע של יותר מ-225 מיליון קילומטרים אל הכוכב האדום, בסך הכל 75 מיליון דולר. אם הכל יתנהל כשורה יגיע מנגליאן (מאדים בהינדית), אל ידעו בספטמבר 2014, לאחר שיוט של 300 ימים ויהפוך את הודו למדינה האסיאתית הראשונה והמדינה החמישית בעולם שהגיע אל מאדים.

מה שהופך את ההישג לגדול עוד יותר הוא שבחמשת העשורית האחרונים הודו השקיע סכום זעום בתוכנית החלל שלה. 75 מיליון הדולר שהושקעו בפרויקט, הם פחות או יותר תקציבם של 4 סרטי בוליווד ממוצעים. זהו סכום מגוחך לעומת התקציבים שהשקיעו שאר המדינות שהגיעו לכוכב האדום, ועמדו על מיליארדי דולרים. ההצלחה של הפרויקט מדהימה כעת את קהילת החלל העולמית.

שיגור המנגליאן בשבוע שעבר | צילום: רויטרס

הודו הופכת לידועה בחידושים בעלות הנמוכה שהיא מייצרת במגוון תחומים כמו בריאות וחינוך. פרויקט החלל מוזכר כאחת הדוגמאות לגאונות שמייצרת טכנולוגיה מתקדמת בתקציבים מגוחכים.

בשיחה עם פורבס, מסביר קופיליל ראדהאקרישאן, יושב ראש סוכנות המחקר ההודית איך הצליחות להוציא לפועל את תכנית החלל הבין כוכבית הזולה אי פעם.

“אני לא אוהב את המונח “הנדסה חסכונית”. הפילוסופיה המנחה של הסוכנות היא “יעילות תקציבית”. הרוסים שמים דגש על החוסן, האמריקאים על אופטימיזציה. המטרה שלנו הייתה למצוא דרך להגיע למאדים בתקציב מצומצם”, מסביר ראדהאקרישאן.

ראדהאקרישאן. “יעילות תקציבית” | צילום: רויטרס

כאשר היה צורך בביצוע ניסויי קרקע, הנחשבים ליקרים ביותר, הקפידו ההודים לבצע מספר מינימלי של ניסויים ולמצות מקסימום ידע מכל אחד. מעבר לכך, הם פעלו בשיטה של שלבים התומכים האחד בשני.

“אימצנו גישה מודולרית. למשל במתקן השיגור – רכשנו את הטכנולוגיה למנוע ה-Vikas במהלך שנות ה-70 כשעבדנו עם הצרפתים. לא הייתה הוצאה כספית. מאז, ייצרנו 120 מנועים כאלה עם חומרים הודיים. עם כל שיגור מוצלח, התבססנו על טכנולוגית השיגור הקודם, ועל בסיסה בנינו ושיפרנו. השתמשנו באותה טקטיקה מודולרית גם בנוגע לתשלומים. זה נתן לנו יתרון בעלות ובלוח הזמנים. היינו מדויקים בצורה קיצונית לגבי לוחות הזמנים. לקחו בדיוק 15 חודשים מהרגע בו ראש הממשלה שלנו הכריז על התוכנית ועד שהחללית שוגרה”.

“באירופה אפילו מדעני חלל עובדים בממוצע 35 שעות בשבוע. אצלנו יום עבודה של 18 שעות הוא סטנדרטי, במהלך תקופת השיגור רבים מהמדענים שלנו עבדו גם 20 שעות ביום. שימוש יעיל בזמן, אפשר לנו גם להיות יעילים בתקציב.”