טיסה נעימה: חוצים אוקיינוס על דלק אורגני

בכל הנוגע לצעצועים של בנים, אין מקום מלהיב יותר מהתערוכה האווירית בפריז. מסוקי תקיפה וחמקנים חונים זה לצד זה על האספלט, איירבוס A380s בן שתי קומות, דרימליינר של בואינג ומטוס שמוטס באמצעות אנרגיה סולרית. קציני צבא סינים חולפים על פני סוללות נ"מ אמריקאיות  ושיירת המכוניות שמלווה את נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, מגיעה בדהרה כדי לבדוק תצוגה מרשימה של אווירונאוטיקה גאלית.

עם זאת, החידוש הגדול ביותר בתחום התעופה שהוצג באירוע שהתרחש ביוני האחרון, היה דווקא זרע חום קטן, שהוצג באחד הביתנים הענקיים בשדה התעופה לה בורג'ה. מקורו בצמח לא אכיל בשם קמלינה (Camelina), ממנו מיוצר הדלק שבעזרתו טסתי ממוריסטאון, ניו־ג'רזי, לפריז.

זו הייתה הטיסה הטרנסאטלנטית הראשונה אי פעם שתודלקה בדלק אורגני. שבועיים לאחר מכן, אושר השימוש המסחרי בדלק הניתן למחזור בטיסות בינלאומיות. עידן המטוסים הירוקים החל.

המנועים רועמים

הטייס הראשי, קפטן רון ווייט, ויתר על התדרוך הרגיל הכולל את יש־לחגור־את־חגורת־הבטיחות־ולסגור־את־המגשים, בעת שהתכוננו להמריא משדה התעופה של מוריסטאון לפריז בערב יוני סוער, וניגש ישר לעניין.

מנועי הגולף־סטרים רעמו כשאחד מהם החל לשרוף את 2,700 הליטרים של דלק אורגני שהופק מזרעי קמלינה, ועורבב עם דלק מטוסים מנפט בשם Jet A ביחס של 50:50. המנוע השני הונע על ידי Jet A בלבד.

מינהל התעופה הפדרלי אישר לחברת הוניוול (Honeywell) לבצע את הטיסה בת 5,000 הקילומטרים. "הדלק שלנו נבחן בטיסה, אך עדיין לא אושר", מסביר קפטן ווייט. זו הסיבה שעל צדו של המטוס התנוססה המילה "ניסוי".

בעבר נערכו טיסות ניסוי רבות, קצרות יותר, עם מטוסים צבאיים ומסחריים תוך שימוש בדלק אורגני שיוצר מאצות, קמלינה, חלב נרות או משמן בישול. בשנה שעברה, ב"יום כדור הארץ", שבר מטוסF/A־18  של חיל הים האמריקני (המכונה "הצרעה הירוקה") את מחסום הקול, כשהוא פועל על דלק קמלינה של UOP (חברת־הבת של הוניוול) המבצעת את הליך זיקוק זרעי הקמלינה.

הוניוול ביקשה להגדיל את אפקט הסמליות בטיסה הטרנסאטלנטית הראשונה על "דלק ירוק" ושיחזרה את טיסתו החלוצית של צ'רלס לינדברג מ־1927, שהיה הראשון שחצה את האוקיינוס האטלנטי בדרכו מארה"ב לפריז.

רישיון לזהם

בשונה מהשימוש השנוי במחלוקת באתנול שעורר מאבקים פוליטיים, ואי־הוודאות הכלכלית המלווה דלקים אורגניים לתדלוק מכוניות, דלק מטוסים שניתן למחזרו יתקבל בשוק בברכה. עם זאת, המעבר לא יהיה פשוט ויחלפו שנים עד שהייצור יגדל – והמחירים יירדו. מצד שני, כיוון שהתעופה היא צורת התחבורה המזהמת ביותר, ייתכן מאוד שזו תהיה התעשייה הגלובלית הראשונה שתיגמל מההתמכרות לדלקים הישנים.

פליטת גזים מזהמים ממטוסים אחראית כיום רק ל־2% מפליטת הפחמן הגלובלית, אך נתון זה יצמח במהירות, בהתאם לעלייה במספר הטיסות של בני מעמד הביניים בסין, בהודו ובמדינות אסיאתיות אחרות. החל מינואר ידרשו מדינות האיחוד האירופי מחברות תעופה שמטוסיהם נוחתים וממריאים בתחומן, לקבל רישיון לפליטת פחמן מעל לגבול מסוים. בחברת הייעוץ פוינט קרבון מעריכים, כי רשיונות כאלה יעלו לתעשייה 1.4 מיליארד דולר בשנה. גם אוסטרליה צפויה להטיל מס פחמן על פליטתו ממטוסים שיטוסו בתחומה.

רוברט סטורץ, המופקד על מציאת דלקים חלופיים ביונייטד איירליינס, מצהיר למשל, כי "כחברת תעופה אנו חשים מחויבות גלובלית להפחית את פליטת הפחמן עד שנת 2020 ולהגדיל את השימוש בדלק נקי מפחמן בין השנים 2020 ו־2050". הוא מוסיף, כי "אחרי שעשינו כל מה שיכולנו מבחינת שימור, בין אם זו מערכת חדשה לפיקוח אווירי, או רכישת מטוסים בעלי שלדות ומנועים חדישים ויעילים יותר, נוכל להפחית את פליטת הפחמן עוד יותר רק על ידי שימוש בדלקים דלי פחמן".

גם חיל הים של ארה"ב הבטיח, כי עד שנת 2020 יקנה מחצית מהדלק שהוא צורך ממקורות חלופיים. מנכ"ל חברת וירג'ין אמריקה, דיוויד קוש, שואף כי בתוך תשע שנים, 10% מהדלק שחברת התעופה שלו תצרך, יהיה ירוק. לדבריו, "המכשול העיקרי להשגת מטרה זו הוא ההיצע הנמוך".

"אין הבדל"

לטענת ג'ים ריקוסקה, סגן נשיא UOP, שהצטרף לטיסת המבחן, החברה מוכנה להתחיל למכור כמויות מסחריות של דלק אורגני, שישמש לטיסות מסחריות. עם זאת, הוא מודה כשהוא יושב לשולחן האוכל במטוס, "עדיין נותרו כמה משוכות כלכליות. האם נצליח להשיג כמות מספקת של חומר גלם במחיר סביר? האם נצליח להפוך אותו לדלק טוב בעלות סבירה?"

בעודנו משייטים בגובה של 41 אלף רגל, שני המנועים פולטים כמות פחמן שווה, אך המנוע הימני ממחזר את ה־CO2 שזרעי הקמלינה ספגו מהאטמוספירה בעת שגדלו במונטנה. בטיסה שלנו לפריז, פחתה פליטת הפחמן מהדלק האורגני ב־68% נטו – גם אחרי הוספת ה־CO2 שנפלט בתהליך ההובלה והעיבוד של זרעי הקמלינה. בהוניוול טוענים, כי עד הנחיתה בפריז נחסכו 5.5 טונות מעוקבים של דו־תחמוצת הפחמן בהשוואה לטיסה על דלק מסוג Jet A.

השחר מפציע מעל האוקיינוס האטלנטי, ואני מציץ לתא הטייס כדי לשאול כיצד מתפקד המנוע שפועל על דלק אורגני. "נראה שהוא שורף קצת פחות דלק מהמנוע השני", אומר טייס המשנה, רוב אודג'רס, וזה, כמובן, דבר טוב. "חוץ מזה", מוסיף ווייט, "לא הבחנו בהבדל כלשהו. הם פועלים בדיוק אותו הדבר".

הוניוול מתכוונת למכור את הרישיון לשימוש בטכנולוגיה שפיתחה לבתי זיקוק אחרים. החברה הפיקה עד כה רק 2.65 מיליון ליטרים של דלק, שמספיקים ל־20 טיסות הלוך־חזור מלוס אנג'לס ללונדון. כדי לספק חלק משמעותי מ־227 מיליארד הליטרים שבהם משתמשים בתעשייה מדי שנה בשנה, יצטרכו החקלאים לגדל שטחים נרחבים של קמלינה. "הבעיה הגדולה היא היקף הגידולים", מסביר מרק בונגר, מנהל מכון מחקר לדלקים חלופיים השוכן בסן פרנסיסקו. "האם יצליחו לגדל כמויות מספיקות מהצמח מבלי שאנשים יתחילו לחשוש שמא לא יישארו די שטחים לגידול מזון?" 

מחיר משולש

דומה שתעשיית התעופה למדה מהבעיות שצצו סביב ייצור האתנול, כאשר הסובסידיות שהעניקו הממשלות, עודדו חקלאים לגדל תירס לייצור דלק במקום תירס למאכל. את צמח הקמלינה, שמקורו בצפון אירופה, מגדלים בשדות בור לסירוגין עם חיטה, באזורים שחונים שלא ניתן לגדל בהם גידולים אחרים. חברות התעופה אותתו כי לא ישלמו פרמיה עבור דלק שמיוצר מקמלינה, כדי למנוע את התמקדות החקלאים בגידול צמח זה.

עם זאת, לא ברור כמה קמלינה ניתן לגדל כדי לענות על הדרישה של חברות התעופה לדלק מטוסים נקי. ריקוסקה מעריך שבארה"ב יש בין 60 מיליון ל־80 מיליון דונמים של אדמת בור, שניתן לגדל עליה את הצמח. לדבריו, מ־20 מיליון דונם ניתן להפיק ביום 5.3 מיליון ליטרים של דלק ירוק למטוסים. הדרישה היומית לדלק מטוסים בארה"ב עומדת על 174 מיליון ליטרים.

לנוכח הכמות הקטנה המיוצרת כיום, יימכר בתחילה דלק מטוסים שמיוצר מקמלינה, במחיר כפול או כזה העולה פי שלושה על מחירו של דלק מטוסים רגיל. ריקוסקה צופה שבאמצעות הטכנולוגיה שלהם ניתן יהיה לייצר ב־2012 בין 19 מיליון ל־38 מיליון ליטרים של דלק מטוסים ירוק, וכי כמות זו עשויה לגדול במהירות – אז יצנחו המחירים בהתאם.

התקווה: אצות

כך או כך, הזרעים לבדם לא יעשו את העבודה. כדי להפיק כמויות משמעותיות של דלק ירוק, יהיה צורך להפיק אותו גם מאצות – התקווה הגדולה של יצרני הדלק למטוסים.

"באופן תיאורטי, ניתן להפיק כמות גדולה של דלק מאצות", אומרת סוזן הנט, יועצת בכירה ל־Carbon War Room (האגודה למלחמה בפחמן), המשתפת פעולה עם חברות תעופה ויצרני דלק אורגני, כדי להגביר את השימוש בדלקים חלופיים. "צמחי הקמלינה וכל הצמחים האחרים צריכים להשקיע אנרגיה רבה כדי לגבור על כוח המשיכה, להעמיק שורשים ולהצמיח פרחים ופירות, בעוד שהאצות פשוט צפות במים ומתפשטות".

חברת ספייר אנרג'י – סטארטאפ הממוקם בסן דייגו אשר הושקעו בו יותר מ־100 מיליון דולר (כשאחד ממקורות המימון הוא ביל גייטס) – הציגה בתערוכה האווירית בפריז ספל מלא בדלק מטוסים שיוצר מאצות. האצה המכונה פוטוטרופית (הפירוש: יונקת אנרגיה מהאור) היא אורגניזם חד־תאי שגדל בבריכות פתוחות של מים מלוחים, במתקן הממוקם במדבר ניו מקסיקו, וניזון מדו־תחמוצת הפחמן ומאור השמש. מהאצה מפיקים שמן שניתן לזקקו ולהפוך אותו לדלקים מסוגים שונים.

"אם ברצוננו להשתמש בכמויות משמעותיות של דלק חלופי, עלינו להפיק מיליון חביות ביום (כ־160 מיליון ליטרים)", אומר ג'ייסון פייל, מנכ"ל ספייר. "אם הפקת הדלק תצריך שימוש באדמה פורייה או במי שתייה, משאבים אלה ייכלו הרבה לפני שנגיע לכמות של מיליון חביות ביום".

לפני כמה חודשים חנכה ספייר מתקן לזיקוק כמויות גדולות של דלק אורגני בניו מקסיקו. הקמתו מומנה בחלקה על ידי מענק של ממשלת ארה"ב בסך 104 מיליון דולר. החברה מתכוונת להתחיל את הייצור ביוני הבא ולהגיע להפקת כ־16 אלף ליטרים של דלק ירוק ביום עד לשנת 2018.

בעוד בתעשייה מעריכים, כי ייצור נרחב של דלק מטוסים מאצות יתאפשר רק בעוד חמש עד שמונה שנים, פייל, פיזיקאי וד"ר לפיזיולוגיה מולקולרית ותאית, מאמין בחברה שלו: "לא מדובר במיזם מדעי. ניתן בהחלט לעשות זאת בהיקף ובמחיר סבירים. השאלה היא, אם נצליח להשיג את ההון הדרוש לבניית המתקנים". כשהוא זוכה לתמיכה מגייטס, ייתכן בהחלט שכן.

רוצות למחזר

חברת סולאזים, סטארטאפ נוסף לייצור דלק מאצות שממוקם בקליפורניה, חתמה על הסכם עם חברת התעופה האוסטרלית קוואנטס ושוקלת לייצר את הדלק האורגני שלה, SolaJet, באוסטרליה. סולאזים מגדלת אצה הטרוטרופית בתוך מיכלים כהים, כאשר אורגניזם זה, שניזון מסוכר קנים, מפריש שמן. החברה חתמה על עסקה גם עם חיל הים האמריקני.

לדברי מנהלה, ג'ונתן וולפסון, ברגע שתחל החברה בייצור מסחרי, היא תוכל למכור את דלק המטוסים שלה במחיר של 3.30 דולר לגלון. (לצורך השוואה: דלק מטוסים שמקורו בנפט נמכר ביולי ב־3 דולר לגלון, עלייה של 51% מהשנה שעברה). הוא מוסיף, כי "בסולאזים מדברים על ייצור דלק מטוסים בשווי של מיליארדי דולרים, אבל אני סבור שההיצע של כל החברות יחד לא ידביק את הביקוש בשנים הבאות".

בשונה מתעשיית הרכב, שהתנגדה במשך שנים לייצור מכוניות חסכוניות יותר בדלק, מאוחדות חברות התעופה ברצונן להשתמש בדלקים אורגניים ומאותתות למשקיעים שאם יממנו את הקמתם של בתי זיקוק שעלותם מיליארדים רבים, גם הן ישקיעו את חלקן. ביוני, הסכימו שש חברות תעופה אמריקאיות – אמריקן, יונייטד, אלסקה, ג'ט בלו, סאותווסט ויו.אס. איירווייס, יחד עם חברת פדקס, לקנות מדי יום ביומו 159 אלף ליטרים של דלק מטוסים שניתן למחזרו, המיוצר מאשפה עירונית על ידי חברת סולנה פיולס.

קוואנטס חתמה גם על עסקה עם סולנה. "אנו בטוחים למדי שיש להתמקד בדלקים שיוצרו מאצות ומאשפה", אומר ג'ון ולסטרו, האחראי על השמירה על איכות הסביבה בחברה. "אנחנו בין הצרכנים הגדולים ביותר של דלק באוסטרליה ויש כאן הזדמנות פז לשימוש בטכנולוגיות שיפחיתו את פליטת הפחמן ב־80%".

אפשר להניח שעם הגידול בהיצע, יציעו חברות תעופה מסוימות לנוסעים בעלי מודעות אקולוגית לשלם פרמיה עבור הטיסה במטוסים שמונעים בדלק ירוק. אך אל תצפו לכך שאלה לא יפלטו פחמן כלל – כיום, הרגולטורים מגבילים את השימוש בדלק אורגני ודורשים שישולב בדלק רגיל, ביחס של 50:50.

קצב המעבר לדלקים ירוקים תלוי במחירם. "איננו יכולים להרשות לעצמנו לשלם הרבה יותר עבור דלק משום שמתח הרווחים שלנו צר מאוד", אומר סטורץ מיונייטד ומציין כי חברת התעופה שלו צורכת יותר מ־4 מיליארד גלונים (כ־15 מיליארד ליטרים) של דלק מטוסים בשנה, בעלות של יותר מ־12 מיליארד דולר.

"מה שאנו מנסים לעשות כתעשייה זה לקדם את מכירת הדלקים החלופיים בשוק ולפזר את הסיכונים. אבל תשאל את עצמך כמה שילמת עבור הטלפון הנייד הראשון שלך. זה המקום שבו אנו נמצאים בתחום הדלקים האורגניים. המחירים ירדו והטכנולוגיה תשתפר. בעסקאות שנחתמו כבר השגנו מחירים תחרותיים".

זרעים של שינוי

* שטחי השדות בהם מגדלים כיום את צמח הקמלינה שמזרעיו מפיקים דלק: כ־29 דונם

* הכמות של זרעי קמלינה המשמשים לייצור דלק אורגני: כ־10,000 ק״ג

* כמות הפחמן שהקמלינה סופגת אשר בסופו של דבר הופך לדלק אורגני: כ־2,700 ק"ג

* כמות הפחמן הכוללת שמנוצלת בייצור הדלק: כ־490 ק"ג

* כמות הדלק האורגני שנשרף: 2,697 ליטר

* כמות הפחמן שנשרף בזמן הטיסה: כ־1,526 ק"ג