|
בשנים האחרונות היינו עדים לעלייתו של התלת-ממד, הן באולמות הקולנוע והן בבית. ליותר ויותר מכשירי טלוויזיה יש יכולות תלת-ממד, מה שגורם לרבים לשאול: האם אני באמת צריך את זה? לי יש שאלות אחרות, דומות, כגון "האם הכול באמת תלת-ממד בטלוויזיות תלת-ממד?", ו"האם אני יכול לקנות טלוויזיה בלי תלת-ממד?"
ובכן…כן ולא.
על מה מדובר
לרוב הטלוויזיות ישנה היכולת להציג תלת-ממד. המקור הנפוץ ביותר לתוכני תלת-ממד הוא תקליטורי בלו-ריי תלת-ממד ספיציפיים, אולם ניתן למצוא תוכן תלת-ממד גם בכמה משחקים ובקומץ ערוצי כבלים/לוויין. בדרך כלל יש לטלוויזיות הללו גם היכולת להמיר תוכני דו-ממד לתלת-ממד, אבל זה לא מתקרב באיכות לתוכן תלת-ממד "אמיתי".
האמת היא…
בשלב זה תלת-ממד הוא רק תכונה. אתם יכולים להשתמש בה, לא להשתמש בה לעולם, להשתמש בה פעם אחת ולשכוח ממנה, כל מה שתרצו. אם אינכם מפעילים את מצב ה-תלת-ממד, הטלוויזיה תפעל בדיוק כמו כל טלוויזיית דו-ממד רגילה. בגלל שזה כל כך נפוץ, לא מוספת פרמיה גבוהה כל כך כדי להפוך את הטלוויזיה למתאימה ל-תלת-ממד.
למעשה, במהלך הדרך להפיכת טלוויזיות LCD ופלזמה לבעלות יכולת להצגת תלת-ממד, הפכו הטלוויזיות עצמן לטובות יותר. לא רק עם תלת-ממד, אלא גם עם דו-ממד. זה אולי נשמע מוזר, אבל הפיכת הטלוויזיות לבעלות יכולת תלת-ממד גרמה להן להשתפר גם עם דו-ממד.
יוצא אפוא שהטלוויזיות עם התצוגה הטובה ביותר בשוק מסוגלות להציג תלת-ממד, אבל גם אם לעולם אינכם משתמשים בתכונה הזו, הן ייראו טוב יותר עם דו-ממד בהשוואה לקרובות המשפחה שלהן שיש להן רק דו-ממד (בדרך כלל).
צילום: מתוך ויקיפדיה
שני סוגים
ישנם שני סוגים של טלוויזיות תלת-ממד: אקטיבית ופסיבית. אקטיביות נפוצות מעט יותר, והן משתמשות במשקפי "תריס אקטיבי" המופעלים בסוללה. המשקפיים הללו הם כמו מסכי LCD קטנים, ובסנכרון עם הטלוויזיה הם מואפלים בזמנים מסוימים כך שכל עין מקבלת רק את המידע הספציפי שלה (תמונות נפרדות לכל עין הן השיטה שבה פועל כל תלת-ממד).
היתרון עם משקפי תריס אקטיבי הוא שמקבלים רזלוציה מלאה של 1,920×1,080 לכל עין. החסרונות הם שחלק מהאנשים רואים את הריצוד של המשקפיים. כמו כן, המשקפיים עצמם יכולים להיות יקרים, וחלקם גם מעיקים. לרוב חברות המשקפיים (במיוחד סמסונג, אבל גם סוני ופנסוניק) יש משקפי תלת-ממד קלים מדי. אבל הם עדיין לא נוחים כמו הפסיביים…
טלוויזיות תלת-ממד פסיביות, במיוחד מתוצרת LG, ויזיו וטושיבה, משתמשות במשקפיים מקוטבים קלים, דומים לאלו שתקבלו בכל אולם קולנוע. היתרונות, מלבד הנוחות הרבה יותר, הם העדר ריצודים (כמו שיש במשקפי התריס האקטיבי), ופחות אובדן אור דרך המשקפיים (אם כי לא בקנה מידה גדול, היות שרוב הטלוויזיות החדשות מאירות מאוד). החיסרון העיקרי הוא שתקבלו רק מחצית מהרזולוציה לכל עין: 1,920×540. אם אתם יושבים קרוב מספיק (או שהמסך גדול מספיק), רואים את הקווים של הדמות ולעיתים קצוות משוננים של קווים אלכסוניים.
זה אחד היתרונות הגדולים של טלוויזיות האולטרה HD "4K" החדשות, היות שרובן טלוויזיות תלת-ממד פסיביות, עם כל תוספת הרזולוציה האפשרית, כלומר כל עין מקבלת 3,840×1,080, יותר טוב אפילו מרזולוציה של פול HD.
צילום: רויטרס
בלי משקפיים?
החלום הישן של התלת ממד הוא טלוויזיה שאינה דורשת משקפי תלת ממד. טושיבה וכמה יצרניות נוספות מתקדמות בחזית הזו, אבל אל תצפו לתלת-ממד ללא משקפיים (הקרוי גם "אוטוסטריאוסקופי") בבתיכם בעתיד הקרוב. היות שהדרך שבה תלת-ממד פועל היא שליחת מידע שונה לכל עין, הטלוויזיה צריכה להיות מסוגלת לעשות בדיוק את זה. עם התלת-ממד הנוכחי, המתבסס על משקפים, היא עושה זאת כחלק ממערכת, שבה המשקפיים הם "שומרי הסף" עבור המידע המיועד לכל עין.
בטלוויזיות ללא משקפיים, משתמשים באופטיקה מתוחכמת על הטלוויזיה עצמה, כדי לכוון מידע ספציפי לעיניכם. זה פועל משום שהעיניים של כולם נמצאות פחות או יותר באותו מרחק זו מזו. הבעיה היא שאתם צריכים לשבת במקומות מסוימים מאוד כדי שהאפקט יפעל. אם תזיזו את ראשכם כמה סנטימטרים, או אפילו אם תטו אותו יותר מדי, לא רק שהאפקט יאבד, אלא גם התמונה הופכת לגמרי בלתי יציבה.
כשזה פועל, תלת-ממד ללא משקפיים הוא מגניב, אולם הוא מצריך הקפדה רבה מדי מכדי להפוך למוצר "אמיתי". חייבת לבוא פריצת דרך רצינית בטכנולוגיה הזו כדי להביא אותה לנקודה שבה היא תוכל להיות מוצר ביתי תקף. אולי זה יקרה יום אחד, אבל לא היינו מחכים בכיליון עיניים.
סיכום
תלת-ממד הוא תכונה, כזו שאפשר להשתמש בה ואפשר גם לא. היא לא מוסיפה הרבה לעלות הטלוויזיה בשלב זה, ובהכללה ניתן לומר שהטלוויזיות שנראות הכי טוב הן גם אלה בעלות יכול ה-תלת-ממד. אם אתם מחפשים את איכות התמונה הטובה ביותר, תמצאו אותה בטלוויזיות שהן גם בעלות יכולת תלת ממד. אז בקצרה, אל תדאגו בקשר לזה, גם אם אתם לא מעוניינים בתלת-ממד.
|
|
