יבשת במשבר: פצצת הזמן האמיתית של גוש היורו היא האבטלה

על מה חושבים מנהיגי גוש היורו בשעה שהם מבלים בחופשות הקיץ שלהם? בכל הדיון על היורו והמשבר בשלושת החודשים האחרונים, עדיין לא נשמע פוליטיקאי אחד אומר שהם מתכוונים ליצור משרות נוספות. הם יגנו על היורו למרות שזה הורג עסקים, אבל מה לגבי שיעור האבטלה הגבוה בגוש היורו, שהיה זה שהכניס את היבשת לסחרור?

הניסיון הראשון שלי עם בעיית האבטלה היה בשנת 1973, כשהייתי בן 16. בימים הללו, באנגליה, מובטלים היו חייבים לחתום בכל שבוע בלשכת התעסוקה כדי לקבל דמי אבטלה. באחד הימים עמדתי בתור, וכשפניתי לימיני ראיתי את אבי, חותם גם הוא. בתוך חמש שנים הוא מת, כשגופו ורוחו שבורים.

צילום: רויטרס

האבטלה גורמת לאנשים לחוש כך. אנו צריכים להזכיר לעצמנו ולפוליטיקאים את העלות האישית הגבוהה מאוד של המדיניות שלהם. האיחוד האירופי תופס את הבעיה כ"משבר היורו", בשעה שבמציאות מדובר במאות אלפי טרגדיות אנושיות, מהן הם מתעלמים בניסיון להשאיר את היורו יציב. אין כל בקרה על הנזק שעושה מדיניות היורו.

האיחוד האירופי חושב שהבעיה היא המשחק שהוא נאלץ לשחק עם השווקים. כלומר, הבעיה כעת היא לא הכלכלה האירופית, אשר נווטה בצורה מחרידה במדינות כמו ספרד, ניווט עליו צריכים המנהיגים בבריסל לשלם – אלא ספקולציה של השווקים בלבד.

בתווך, נותר נשיא הבנק המרכזי האירופי מריו דראגי, לבדו במערכה, בניסיון למתוח את השווקים עד החלטה אמיתית שתתקבל על ידי קובעי המדיניות כשיחזרו מחופשתם, כנראה באמצע אוגוסט. הניסיון של דראגי בשבועיים האחרונים לעודד את פרויקט היורו ולהצהיר על מחויבות קובעי המדיניות כלפיו מעורר גיחוך, אך אינו מגוחך יותר מרצף הפגישות של מנהיגי הגוש שלא הובילו לכל סיכום לשבירת ריבונות הבנקים בספרד. גרוע מכך, לא ראינו כל יוזמה או חזון לעתיד התעסוקה באירופה.

למנהיגים האירופים אין חזון לאופן שבו ייראו השווקים העתידיים, למיומנויות שיידרשו מן העובדים, לתבניות העבודה העתידיות, או לאופן בו ישתפו עם העולם התאגידי על מנת להמציא מחדש את אירופה. הם משקיעים הון ממשלתי ביורו, בשעה שהם צריכים להשקיע את הכסף בעתיד. ובינתיים, מיליוני אירופיים חווים את המשבר על בשרם.

מה לגבי מספר פעולות פשוטות – פרסום רשימת הערים הצומחות ביותר כדי שאנשים יוכלו להגר אליהן? מה לגבי חזון כלכלת פרילאנס, ואמצעים להמרצת אנשים לעזור לעצמם להפוך ליעילים יותר ותלויים יותר בעצמם? מה לגבי הצהרה קיצונית בנוגע לפנסיות – "הן לא יהיו שם במספרים ובכמויות שחשבתם בעבר, וכדאי שתתגברו על כך במהרה"? מה לגבי העתיד?

אני לא יכול שלא לחשוב על כך שבעוד עשר שנים ייתכן שעדיין יהיה יורו, אך הוא ישלוט על צל של כלכלה, המאוכלסת על ידי אנשים שהתפכחו מאשליית הפוליטיקה והעסקים. כבר היינו בסרט הזה בעבר.