יגואר XF: חתלתול מיוחס ובר השגה

יש מותגים ששמם מספיק לעורר תחושה של אושר ועושר. יגואר הוא אחד מהם. הבעיה עם שמות כאלה היא רף הציפיות שמתלווה אליהם. מעבר לכך קיים הסיכון שמקבל על עצמו היצרן בבואו לשנות משהו מהנוסחה המסורתית שיצרה את ההילה היוקרתית. וזאת הסיבה שניגשתי לנהיגה בגרסת ה־2.0 ליטר טורבו של היגואר XF בחדוות נהיגה מעורבת בחששות.

מבחינה חיצונית, המכונית הבסיסית ביותר לא שונה מאחיותיה החזקות והיקרות. אף אחד לא יכול לנחש שמתחת למכסה המנוע שוכן לו מנוע 4 צילינדרים הלקוח מהפורד מונדיאו ולא V8 אימתני. אמנם מדובר במנוע החזק ביותר של הפורד מונדיאו, מנוע מעולה שמניע גם את הריינג' רובר איווק, אך הוא עדיין פורד מונדיאו. גם בתחום הביצועים אין מקום לדמעות: 240 כ"ס ומומנט נדיב של כ־35 קג"מ מבטיחים לא מעט תמורת פחות מ־400,000 שקל.

את פני הנהג מקדמת דמות היגואר, חתול שואג ומפוסל שמוטבע על השבכה הקדמית הגדולה מלפנים ועל חישוקי הסגסוגת הגדולים. רק מאחור, על דלת תא המטען, נשאר הלוגו המסורתי של יגואר מסתער. החתול האגרסיבי ממשיך גם אל תוך חלל המכונית – שם, על גלגל ההגה, הוא מביט על הנהג וממתין לצאת לדרך. כך שגם אם רמת הגימור הפנימית ירדה ביחס לדגמים קודמים, בכל זאת – ובכל מקום שאליו מביטים – זוכרים שזאת יגואר.

לסחוט את הסוסים

בדיוק כמו בשנים הקודמות, הנעת המכונית ללא מפתח חושפת בפני הנהג את מופע הגאדג'טים הגדול של היצרן. חוגת בורר ההילוכים מתרוממת מתוך הקונסולה המרכזית, כיסויי פתחי המזגן מתרוממים ולוח המחוונים משגר מופע אור קולי. המנוע מתעורר לחיים, אך נשמע שונה ממה שזכרתי מדגמים קודמים. כך או כך, הלוגו, הצבעים הבהירים ודיפוני העץ משמרים את התחושה היוקרתית.
 
הנהיגה ביגואר הזו נעימה, אך לא ספורטיבית. המתלים מעולים וגם מהמורות עירוניות לא מצליחות להרוס את ההנאה מהישיבה במכונית. בנסיעה יומיומית, המנוע נעים מאוד ונותן תחושה של כוח זמין. כל זמן שלא דוחקים את היגואר לאזור הביצועים שלו ולא דורשים ממנו את המקסימום, קשה למצוא תלונות אמיתיות. רמת הגימור ואיכות החומרים מתאימים להוזלת הדגם לעומת הגרסאות המפוארות יותר.

צילום: netcarshow.com

הבעיה מתחילה כשמשתחרר משהו בראש ומחליטים לסחוט את כל הסוסים מהמנוע. כנראה מישהו ממהנדסי יגואר חשב שמנוע הפורד דורש מקצה שינויים ושינה את מפת ההצתה ואת כיווני המגדש. כדי לקבל את התחושה של בעיטה בגב הנהג ולזנק קדימה, צריך ממש למעוך את דוושת התאוצה באלימות. הזמן שחולף מרגע שדורשים בהחלטיות את הביצועים המרגשים ועד שמתחילים להתרגש – ארוך מהמקובל היום. במקום שהכוח ייבנה בהדרגתיות ובמהירות, המנוע מתאמץ מאוד לפני שהטורבו מזניק את המסה האלגנטית קדימה. דרישות ספורטיביות תכופות לא רק מתסכלות במכונית מסוג זה, הן גם מגדילות משמעותית את צריכת הדלק.

למרות ההשהיה בהספקת הכוח, ברגע שהסוסים מתחת למכסה המנוע מתחילים להשתולל, הופכת היגואר למהנה ביותר. ביטול בקרת האחיזה, גם בכבישים המפותלים ביותר, מובילה לאושר מוגזם אצל הנהג ולא מצליחה לגרוע מתחושת הביטחון והיציבות של כלי הרכב. במצב הספורט של הגיר בעל 8 יחסי ההעברה, כבר לא שמים לב לשום דבר שאינו קשור לנהיגה, וממש קשה לחזור לכבישים הראשיים ולנהיגה רגילה ורגועה. על חוגת המצבים אמורה ה־S לסמל "Sport". מבחינתי היא התחילה את המילה "Smile", והצטערתי לחזור למצב D הסטנדרטי.

ותרו על הנהג הצמוד

גם כרכב משפחתי מצליח היגואר XF להתעלות על הציפיות. התקנת מושב ילדים מאחור מעט מסורבלת בגלל מבנה המושב השקוע ומיקום עוגני חגורת הבטיחות. פתחי המזגן לנוסעים ממוקמים מצוין ומקררים את החלל באופן מהיר ויעיל. גם הישיבה לצד הנהג נעימה, אף שההפרדה המוחלטת בין הנהג ליושב לצידו לא מתאימה לזוגות רומנטיים.

דווקא לאנשים שחשבו על יגואר כמכונית לישיבה מאחור עם נהג צמוד, צפויה אכזבה. הישיבה מאחור צפופה לאדם מבוגר, כך שזו בהחלט לא מכונית למנהלים עסוקים הזקוקים למשרד על גלגלים. מרווח הרגליים דחוק והגובה המרשים במושבים הקדמיים כמו נעלם במושבים האחוריים, למרות המושב הנמוך. זוהי כנראה מכונית לאיש העסקים שנהנה לקחת את עצמו ממקום למקום ולא זקוק לנהג מקצועי שיחליף אותו.

צילום: netcarshow.com

הערך המוסף המשמעותי ביותר של ה־XF הוא הרושם. כמות המבטים שהופנו לעברי בתוך העיר וברמזור, והאצבעות המורמות המרמזות על פרגון, היתה גדולה. גם בחניה מצליח היגואר לעצור אנשים. סימני טביעות האצבעות על החלון לאחר עצירה קצרה במרכז מסחרי העידו על הסקרנים.

היחס הכללי של העוברים והשבים ליגואר אוהד מאוד. אם במכוניות כמו מרצדס ו־BMW קיבלתי מבטים מעט עוינים ותחושה של ביקורת מאנשים שעדיין לא מכירים אותי, ביגואר התחלפה העוינות בחיוך ובאהדה. אולי הלוגו – שנראה קצת כמו חתול מחייך – גרם לאנשים להניח שאני חובב חיות ידידותי. או שאולי הייחוס הבריטי חיבר אותם לתקופת המנדט. כך או כך, אנשים מאוד רצו להתקרב.

היגואר XF 2.0 ליטר טורבו אולי לא תהיה המכונית החשובה ביותר של המותג. חברת טאטא ההודית, שרכשה את יגואר, כבר חשפה את הכיוון שלה להעצמת האייקון האנגלי המכובד. כמו כל יצרניות היוקרה, גם יגואר תשווק רכב פנאי במראה שטח קרבי כדי לכבוש שווקים נוספים ("אמהות כדורגל" עם עודף תקציב?). גרסת הבסיס הנוכחית נוצרה כדי להנגיש את המותג גם ללקוחות אמידים פחות, שבעבר יכלו רק לחלום על יגואר.

הפשרות בדרך אל מחיר של 399 אלף שקל סבירות. אף אחד לא ידרוש מהמכונית הזאת להתנהג באופן ספורטיבי, ומי שיחפש ביצועים של מכונית מרוץ ממילא לא מוגדר כקהל היעד שלה. הרושם ואיכות המכונית, גם עם המנוע בן ה־240 כ"ס, מספקים לנהג את התחושה המכובדת והמאופקת שמשדר המראה החיצוני.