יוצאת לדרך חדשה: האם ההנהגה החדשה של האיחוד האירופי תספק את הסחורה?

החלום האירופי הפך בשנים האחרונות לסיוט. האם אלה כמה רבעונים רצופים של העדר צמיחה במדינות כמו צרפת ואיטליה שעשו זאת? אולי הורדת הריבית וצעדי ההרחבה כמותית, משברי דאעש, אוקראינה ועזה או עלייתו של הימין הקיצוני? כנראה שכולם גם יחד.

כך או כך, נראה שההנהגה האירופית הולכת לקראת שינוי. בשבוע שעבר מונה נשיא חדש לנציבות האירופית, ראש ממשלת לוקסמבורג לשעבר, ז'אן קלוד יונקר שתומך בצעדים תומכים משמעותיים יותר לכלכלה האירופית וכן בעל עמדה ניצית יותר בנוגע למסחר ולהגנת האיחוד האירופי.

מדובר גם באיתות אזהרה לארה"ב ואפילו לרוסיה, שקבוצת 28 המדינות – 18 מתוכן בגוש האירו, רואות עצמן כאלטרנטיבה למעצמות הנוכחיות, על אף שהן עדיין צריכות להתנער מהשפעתה של ארה"ב בנושאי ביטחון, ובתלות ברוסיה בנושא הגז.

בין הדמויות המרכזיות שמונו לנציבות האירופית וינהלו את המדיניות בשנים הקרובות הוא שר החוץ הצרפתי לשעבר, הסוציאליסט פייר מוסקוביצ'י. הוא יהיה אחראי על המדיניות הכלכלית. מרגרט ווסטגר, שרת האוצר הדנית תהיה מופקדת על סוגיות מונופולים וגונטר רוטינגר הגרמני יהיה אחרי על האג'נדה הדיגיטלית של האיחוד ויבחן מקרוב את פעילותן של גוגל, פייסבוק ועוד ענקיות טכנולוגיה אמריקאיות שנוהגות להפר את חוקי הפרטיות. יחד עם זאת, דמויות אלה אינן משקפות את השינוי שעבר הפרלמנט האירופי בבחירות האחרונות ופנייתו החדה אל עבר הימין הקיצוני.

הנשיא הנכנס, ז'אן קלוד יונקר. יביא שינוי? | צילום: רויטרס

האיחוד האירופי נוסד למעשה ב-1957, אז שש מדינות (צרפת, גרמניה, איטליה, לוקסמבורג, הולנד ובלגיה) יצרו איחוד מסחרי שאיפשר להן להתאושש מההרס של מלחמת העולם השנייה באמצעות שיתוף פעולה. בהמשך נחתם הסכם מסטריך ב-1992 שייסד את התשתית הפוליטית והפיננסית של האיחוד כיום. בעקבותיו הצטרפו ברמות חברות כאלה ואחרות מדינות רבות ממזרח אירופה – יותר על סמך הבטחה כלכלית עתידית מאשר על מציאות כלכלית איתנה. המשברים שהגיעו לאחר מכן, החל ממלחמת האזרחים ביוגוסלביה, דרך המיתון ועד המשבר באוקראינה, הקשו על האיחוד לדבר בקול אחיד וברור, כאשר ההאשמות למצב הופנו לכיוונים רבים.

להנהגה החדשה יהיו חמש שנים לפתור את הבעיות. זה לא הרבה זמן. האיחוד גם מוגבל לאזורים אליו הוא יכול להתרחב על מנת למצוא מקורות רווח חדשים: נורבגיה, איסלנד וליכטנשטיין הן לא חברות באיחוד. שוויץ ניטרלית, תורכיה היא אפשרות שנויה במחלוקת, ורוסיה מעולם לא היתה באמת אופציה.

ההנהגה החדשה תצטרך לגבש באופן מהיר מדיניות כלכלית מאוזנת ולגבש מחדש את האיחוד לכדי גוף המדבר בקול אחד ובעל מדיניות חוץ ברורה.