ירוק עולה: ניצחון נדיר לפעילי איכות סביבה באינדונזיה נגד בירוא יערות

ממשלת אינדונזיה דחתה הצעה לשייך מחדש חלק מפארק לאומי במדינה, ביתם של טיגריסים ואורנגוטנים, כאזור למטרת פיתוח גיאותרמי, לאחר שקיבלה את השגותיהם של המתנגדים. במדינות מפותחות שרשרת האירועים הללו תיראה אולי טבעית, כשפעילי איכות הסביבה מקימים לובי עוצמתי, אבל אינדונזיה המפתחת נאבקת כבר מאז שנות ה-60 המאוחרות על מנת שלא תצטרך לומר דבר לחוטבי עצים, כורים ומגדלי דקלים פרט ל-"צאו לדרך". זו הסיבה שבגינה שטח הפנים המיוער במדינה צנח מ-65% ב-1990 ל-50% בשנה שעברה, כך לפי נתוני הבנק העולמי.

דחייתו של הפרויקט הגיאותרמי בפארק הלאומי Mount Leuser מעידה על כך שנושאי המשרות הבכירים באינדונזיה נכונים להקשיב לאנשים שאכפתם להם מהאדמה עצמה יותר ממה שהיא יכולה לייצר.

יזם פיתוח טורקי והמושל של מחוז Aceh באי האינדונזי סומטרה דחפו פרויקט שאמור היה לכסות בין 500 ל-1,000 דונם. בשבוע שעבר, לפי דיווחים בתקשורת, דחה המשרד לאיכות הסביבה ויערנות בעל פה את הבקשה. פסק הדין הזה, גם אם הוא עדיין לא ניתן בכתב, בא בעקבות התנגדותו של סנטור, שר לשעבר לאיכות הסביבה ולפחות שתי קבוצות של פעילי שימור: HAkA ('יער, טבע וסביבה במחוז Aceh') וארגון Friends of the Earth באינדונזיה.

בירוא היערות באינדונזיה מתקדם בקצב מהיר ומסכן מאוד בע"ח רבים | צילום: Fotolia

הפיתוח ב-Mount Leuser היה אמור לשאוב 80,000 דונם מאדמות אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, שבו חיים מספר זנים של בעלי חיים גדולים. "מה שהם ביקשו לפתח הוא בית הגידול העיקרי של הפיל הסומטרי, אורנגוטנים ונמרים", אומר יושב ראש HAkA פריזה פרחאן. הפיל הוא מין בסכנת הכחדה קריטית. הפרויקט, לדברי פרחאן, היה יכול להיות "הרה אסון עבור חיות הבר". קבוצת הפעילים מחתה על הכוונה, באמצעות מכתב לנשיא אינדונזיה זוקו ווידודו.

אינדונזיה החלה לעודד חוזי עץ בשנות ה-60. עד לשנת 1980 הממשלה העניקה זיכיונות ל-560 חברות פרטיות לכריתת עצים על פני שטח כולל של 65 מיליון הקטר (כ-650 מיליון דונם), וזו הסיבה לכך שהמדינה הדרום-מזרח אסייתית הייתה למענה על 75% מהביקוש העולמי לדיקט, לפי נתונים סטטיסטים של הארגון הבינלאומי 'התנועה העולמית ליערות גשם' (the World Rainforest Movement). שטחי יער שנלקחו לטובת פרויקטי כרייה וחקלאות דקל רק תדלקו יותר את מטרותיהם של פעילי איכות הסביבה. קולותיהם אלו הם שעשויים להסביר מדוע ווידודו אמר באפריל האחרון שאינדונזיה מתכוונת לדחות יוזמות חדשות להקמת מכרות ומטעי שמן דקל, שתיים מהסיבות העיקריות לבירוא היערות שם.

הריאה הירוקה ב-Aceh, אינדונזיה | צילום: Smithsonian Institution, ויקיפדיה

התנועה למען איכות הסביבה גדלה באינדונזיה אט אט מאז שנות ה-80 במסגרת עבודתם של אקדמאים, איגודים מקצועיים וקבוצות דתיות, מחשש שהמדינה תפסיד את משאבי הטבע הייחודיים שלה. קבוצות איכות סביבה בינלאומיות הצטרפו למטרה רק לאחרונה. גרינפיס אינדונזיה, למשל, אמרה השנה שהיא שחררה כלי מיפוי שמאפשר לציבור לעקוב אחרי בירוא היערות "קרוב לזמן אמת" ולראות מי שולט באדמה הנדונה.

דחייתו של פרויקט Mount Leuser עשויה לעודד עוד אקטיביזם סביבתי, למרות שב-HAkA מצפים מקבוצות פעילי איכות סביבה לנקוט בגישה נבונה. הם עשויים לגבות שם גם "פיתוח שתוכנן כהלכה ושחשבו עליו עד הסוף, אך לא לעודד בהלה לפרויקטים ולפיתוח תשתיות, שיהרסו בתי גידול רגישים ויהוו סיבה לאסונות טבע בלתי נמנעים", אומר פרחאן. "החברה האזרחית של Aceh תמשיך לדחוף לעבר פיתוח תשתיות סביר מחוץ לאזורים מוגנים, ולהתנגד לפעולות הרסניות שמתבצעות באקו-סיסטם של Aceh", מוסיף היושב ראש.