יש לכם הרבה חברים בעבודה? תרמתם לרווחיות החברה

האם מקום עבודתכם מעודד חברויות? מחקר חדש ופורץ דרך מוכיח כי למעסיקים כדאי לעודד קשרים חבריים בין העובדים. המחקר, שהתפרסם החודש בארה״ב, שופך אור חדש על הנוף החברתי העגום שאיתו מתמודדים מבוגרים רבים.

המחקר ממחיש כי רוב האמריקאים מעדיפים חברויות עמוקות יותר על פני מספר גדול יותר של חברים. במונחים של רשתות חברתיות, אנשים מעדיפים קשרים חזקים על פני חלשים – ההפך המוחלט מכל עצות הנטוורקינג לקריירה מלבלבת. "חברות היא דינמיקה עיקרית בחיי אנשים, ואף אחד לא משאיר אותה פשוט בבית״, אומר טים ווקר, ממייסדי לייפבואוט, הקבוצה שמאחורי הדוח. "עכשיו יש לנו נקודת מבט מדעית על המאבק הרגשי מאוד שאיתו מתמודדים המבוגרים בזמן שהם מנסים להתחבר זה לזה בעידן הדיגיטלי״.

חדש: אפליקציית האייפון של פורבס ישראל – להורדה לחצו כאן

סוגיית החברות היא שאלה רלוונטית מאוד עבור מנהלים, קולגות, משווקים ומומחי משאבי אנוש. השמרנים יטענו שאין מקום ל״חבר׳ה״ במשרד, מכמה סיבות. לדידם, חברות בין קולגות יכולה לטשטש קבלת החלטות, להוביל להסחות דעת או להתנהגות בלתי ראויה. איך יכול מישהו לפעול למען האינטרסים של החברה אם הוא דואג גם לחברות – בעיקר כשזה נוגע לביקורות על עבודה ולפיטורים?

צילום אילוסטרציה: ingimage/ASAP

אולם אחרים טוענים שזו חשיבה מיושנת. "השאלה האמיתית היא לא האם כדאי לערב חברים עם עבודה״, אומרת אליה מק׳י, ממייסדי לייפבואוט. "זה בלתי נמנע. השאלה היא איך נעשה זאת נכון״.

מבחינתה, יש שלוש סיבות מרכזיות לכך שמקום עבודה ידידותי לחברויות הוא קריטי להצלחת החברה. ראשית, הרעיון עצמו של הפרדה בין החיים לעבודה הולך ונשחק. עובדים מעבירים יותר זמן בעבודה – ובעבודה מהבית – כך שהקולגות יכולים להפוך לאופציה החברתית היחידה עבור העובדים שלכם. שנית, לחברויות קרובות בעבודה יש יתרונות עסקיים, כמו יצירתיות מוגברת ושימור עובדים.

לפי מחקר שערכה ד״ר כריסטין ריורדן, עובדים דיווחו על סיפוק גבוה יותר בעבודה כאשר הרגישו שיש להם סיכוי ליצירת חברויות. בנוסף, סקר מ־2013 בהשתתפות 2,223 אנשי עסקים באוסטרליה, מצא שאנשים שתכננו לדבוק בעבודתם הנוכחית הזכירו "יחסים טובים עם עמיתים לעבודה״ כסיבה עיקרית להישאר (67%) – מעל "סיפוק מהעבודה״ (63%), "סידורי עבודה גמישים״ (57%) ואפילו משכורת (שדורגה שביעית עם 46%).

שלישית, תומכי הרעיון טוענים שיש להגדיר חברות קרובה בין קולגות בהקשר רחב יותר, כחלק מהתרבות הארגונית של החברה. סגל עם קשרים חזקים – צוותים שמכירים זה את זה ואכפת להם זה מזה מעבר לנדרש לצורך משימותיהם – יכולים ליצור יתרון גיוס תחרותי מהסוג שמאפיין את זאפוס או את 800־1 גוט־ג׳אנק.

ווקר ומק׳י מציעים שלוש אסטרטגיות שבהן יכולות חברות ליצור מקום עבודה שמעודד חברויות, חלקן הפוכות כמעט למה שמוכר בספרות של השנים האחרונות:

(1) לך לעומק, לא לרוחב: במקום לתכנן יציאות של העובדים בקבוצות גדולות, למשל כדי לשחק ברובי לייזר או לעשות הפעלות קבוצתיות, חשבו בקטן: נסו מפגשים של צוות עבודה או תוכניות של אחד על אחד, כמו פעילות של מנטור ומתלמד, שיכולות לחבר בין אנשים בצורה עמוקה ומהותנית יותר.

(2) פ׳ מסמנת פגיעות: שיתוף במי שאנחנו – התקוות, החלומות והפחדים שלנו – הוא המפתח ליצירת קשרים, וחלק ממה שאנשי מדעי החברה מכנים "מחול החשיפה״. לדברי מק׳י, "לפי הניסיון שלנו זה לא יקרה ללא מודל לחיקוי מצדם של הממונים״. אין הכוונה שהבוסים צריכים לפרוץ בבכי במהלך שיחות בחברה, אולם לדבריה, "אם המנהלים ישתפו בנקודות הפגיעות שלהם, הם יוכלו להראות שאלו שנפתחים לא ייקראו לסדר ולא ייתפסו כחלשים״.

(3) שברו את האינרציה: מטבע הדברים, אנחנו נוטים להתחבר לאנשים שדומים לנו. אולם חלק גדול מהתגמול שבחברות נעוץ בלמידה ובצמיחה הנובעות ממפגש עם חוויות אחרות ועם אנשים אחרים. כדי לעודד סוג זה של מפגשים, נסו לערבב את הצוותים שלכם מבחינת גילים, מגדר, מיומנויות או לאום. בנוסף, עודדו פרויקטים בין מחלקתיים. כל זה תלוי, כמובן, בשכירת צוותים מגוונים מלכתחילה, ובכך שנמנעתם מהנטייה הטבעית לשכור אנשים כמוכם.