|
בחול המועד סוכות נרשמה המולה רבה בשדות נהלל. כ-800 אישה, איש וילד הסתערו על כמה חלקות חקלאיות וקטפו עגבניות ופלפלים. זה לא היה קטיף רגיל. אם תרצו, אפשר לכנות אותו קטיף חברתי: הירקות הועברו הישר מאדמת העמק לשולחנותיהן של משפחות נזקקות. מתברר שבתוך שלל הפסטיבלים המטופשים שניסו לפתות את עם ישראל בחופש הארוך מדי, הסתתרו גם כמה פעילויות ראויות.
השדות שבהם התבצע הקטיף המדובר הם חלקות צדקה ייעודיות: עמותת "לקט ישראל" מגדלת בהם ירקות טריים עבור נזקקים. אבל את עיקר פעילותה ממקדת לקט ישראל בשדה אחר: שדה העודפים. ובישראל, תתפלאו, יש עודף עצום של מזון. כל מה שצריך זה מישהו שיעביר אותו ממקום למקום.
לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק
רובנו מודעים לחוסר האיזון הקיצוני ששורר בעולם בתחום המזון: בעוד בעולם השלישי, ובעיקר באפריקה, נמקים מאות מיליונים מרעב, בבירות השפע של המערב – כן, גם בזמן משבר כלכלי – משתוללת מגיפת ההשמנה ונזרקים עודפי אוכל שהיו יכולים להזין מדינות שלמות. זה מתסכל, אבל זה הרבה יותר מתסכל כשמגלים שאותו דבר בדיוק מתרחש גם בתוך מדינה קטנת מימדים כמו ישראל, שכדי לשנע בתוכה את העודפים למקומות שבהם הם נדרשים אין צורך לחצות יבשות וימים.
ירקן זורק פירות בשוק מחנה יהודה בירושלים | צילום: מרק ישראל סלם
צוות העובדים והמתנדבים של לקט ישראל מצליח לשים יד על חלקיק מעודפי המזון האדירים שנזרקים מדי יום בישראל: הם אוספים מגשים עמוסי כל טוב מאולמי שמחות, מזון מיועד לזריקה מרשתות שיווק ומסעדות, ובעיקר חלקות שלמות שחקלאים כבר לא יקטפו את תוצרתן. הם עושים עבודת קודש, אבל מצליחים לגעת רק בקצה הקרחון: על פי מסמך שפרסם מכון מילקן ב-2006, בישראל נזרקים מדי שנה 32 אלף טונות (!) של תוצרת חקלאית. על פי ההערכה הרווחת, היום מדובר בכמויות גדולות בהרבה. בחלק מהמקרים העודפים מושלכים בגלל חוסר כדאיות כלכלית (עלות הקטיף גבוהה מהתמורה), לעתים בגלל מחסור בידיים עובדות או בשל פגם מסויים שנפל בגידולים – כזה שגורם לרשתות השיווק לעקם אף, אבל בשום אופן לא פוסל אותם לאכילה.
היום (שלישי) מציינים ברחבי העולם את יום המזון הבינלאומי. מחר הוא היום הבינלאומי למיגור העוני. הסמיכות בין המועדים לא מקרית. מדובר בשני צדדים של אותו מטבע: יש מספיק מזון בעולם. הבעיה היא באופן שבו הוא מתחלק.
התלוויתי פעם ליום עבודה ואיסוף עם החמ"ל של לקט ישראל: חקלאים רחבי לב מדווחים מכל הארץ על חלקות מיותרות שעלולות להישלח להשמדה, ואנשי העמותה מגיעים במהירות כדי לקטוף, לאסוף, ולשגר לאיחסון וחלוקה. הם מצילים כ-6,000 טונות תוצרת חקלאית בשנה וכ-400 אלף ארוחות חמות. בימי שישי לבדם הם מצילים 800 ארוחות שנותרות לפליטה בתום יריד האוכל השבועי שמתקיים בדיזנגוף סנטר בתל אביב, ומעבירים אותם לדרום העיר. זה המון, אבל כאמור זה רק מגרד את הקליפה של מה שניתן לעשות.
השאלה היא כמובן לאן נעלמה המדינה. מדוע היא לא לוקחת על עצמה לעשות את מה שעושים מתנדבים מסורים. יש מדינות שסבורות שזה כן תפקידן: על פי דו"ח שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת, האיחוד האירופי, למשל, רוכש מדי שנה עודפי מזון, כולל עודפים של תוצרת חקלאית, בחצי מיליארד יורו ומעביר אותם ישירות לאוכלוסיות הנזקקות ביותר (43 מיליון מתושבי היבשת מוגדרים ככאלה), שאין להן נגישות למזון טרי איכותי. במכסיקו, חקלאים שמעוניינים להזדכות ממס על מזון מיותר מחויבים על ידי הממשלה להציע אותו לעמותות סיוע לפני שהם ניגשים להשמדה.
אפשר כמובן לטעון שחלוקה המונית של מזון לנזקקים תשבור את השוק, תביא להורדת מחירים ותמוטט את החקלאים, אבל אנשים שחיים מקצבת זקנה בישראל ממילא לא יכולים לפרנס שום חקלאי, והירק היחיד שיבוא אל פיהם הוא ירק שיקבלו בחינם. אפשר גם להשקיע תקציבים ציבוריים בקמפיינים אפקטיביים שיעודדו את הגברת הצריכה של ירקות ופירות. הגיע הזמן שגם למלפפון ולאבוקדו יהיה פרזנטור, ולא רק לחטיפי ג'אנק פוד שנדחפים על ידי התאגידים. זה גם יסייע להפחית את העומס על מערכת הבריאות הקורסת.
אפשר לעשות הרבה דברים, אבל בשביל לעשות צריך לרצות – והתפיסה הרווחת במסדרונות השלטון שלנו דוגלת בבריחה מאחריות, לא בקבלתה, כל זה תחת האשלייה המזוייפת של אידיאולוגיית השוק החופשי והיד הנעלמה שאמורים לסדר את הכל (השוק כמובן לא באמת חופשי – המדינה מעורבת עד צוואר במאמצים לווסת את הגידולים מול הביקושים). ההיגיון האנושי הבסיסי ביותר מכתיב שאם בצד אחד יש מזון מיותר, ובצד השני אנשים רעבים, תפקידה של הממשלה לדאוג לחבר ביניהם. היא יכולה לקחת על עצמה את הביצוע או רק את הרגולציה – אבל היא לא יכולה להמשיך לשחק מחבואים עם המציאות.
[email protected]
טורים קודמים של הכותב:
מישהו עדיין מאמין להבטחות המדינה?
מי יהיו הראשונים שייפגעו במלחמה?
העם דורש צדק חברתי – ומקבל אצבע משולשת
|
