Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

כאן באמת נולדה האולימפיאדה: הכפר הבריטי שחוגג בגדול

עיירה מימי הביניים באנגליה הכפרית מתהוללת בחגיגות המשחקים האולימפיים - לאחר שסיפור נשכח אודות הקהילה הנשכחת, לפיו היא העניקה את ההשראה למשחקים האולימפיים המודרניים, זוכה להכרה עולמית - ומציב ...
רויטרס

עיירה מימי הביניים באנגליה הכפרית מתהוללת בחגיגות המשחקים האולימפיים – לאחר שסיפור נשכח אודות הקהילה הנשכחת, לפיו היא העניקה את ההשראה למשחקים האולימפיים המודרניים, זוכה להכרה עולמית – ומציב את הכפר מוץ’ וונלוק (כן, זה שמו) על מפת התיירות. 

אף על פי שלרוב אותנה נזכרת כמקום הלידה של המשחקים האולימפיים המודרניים, הכבוד אכן שייך למוץ’ וולנוק, עיירה ציורית בת 700 שנים באזורי הכפר של שרופשייר, ובה רחובות מפותלים, בתים מחופי-עץ מסורתיים בשחור לבן, קוטג’ים מאבן גיר ושרידי מנזר. העלילה חוזרת אחורה לוויליאם פני ברוקס, רופא בעיירה המרוחקת 200 ק”מ צפונית מזרחית ללונדון, שהאמין ביתרונות התרגול הגופני “לכל סוג של אדם”.

ב- 1850, לפני שמשחקי טניס הדשא הומצאו ולפני שהאתלטיקה הגיעה לאוניברסיטאות אוקספורד וקיימברידג’, ברוקס הקים את המשחקים האולימפיאניים השנתיים של וונלוק, ובהם כדורגל, ריצה וקפיצה. יוזמת האירוע המולטי-ספורטיבי, ובו אנשים מכל המעמדות, התרחב בקרב האומה והמשחקים האולימפיאניים הראשונים נערכו בלונדון ב- 1866. 

מעניק השראה. מוץ’ וונלוק | צילום: רויטרס

ברוקס הותיר את רישומו על ההיסטוריה כשב- 1890 האריסטוקרט הצרפתי ברון פייר דה קוברטין, מייסד המשחקים האולימפיים, ביקר במוץ’ וונלוק כדי לדון באתוס של הדוקטור בנוגע למשחק הוגן בספורט והצורך להיות בריא בגוף ונפש. השפעתו של הדוקטור על דה קוברטין העניקה השראה להחייאת המשחקים האולימפיים באתונה ב- 1896 עם המארגנים האולימפיים מלונדון (LOCOG), שהכירו בתרומתו המכרעת של ברוקס כשקראו לקמע הרשמי של משחקי 2012 – וונלוק.

“מפתיע הדבר כי רק מעטים בבריטניה שמעו על הקשר הזה. זה הפך לסיפור נשכח”, אומר טים קינג, איש תיירות ממועצת המחוז, עת החלו המחשקים האולימפיאניים של וונלוק לשנה זו. “זו שנה חד פעמית למוץ’ וונלוק. זה הזמן לקדם את הסיפור ולמשוך תיירים נוספים – התיירות חיונית פה משום שאין תעשיות גדולות יותר.

עם 4 חנויות תה, קצב מקומי, טמבוריה בודדת ואוכלוסייה של 2,600 איש, מוץ’ וונלוק שימרה את הקסם של כפר אנגלי מסורתי, בלי להתיר למרכולים או לחנויות רשת גדולות לפלוש לרחוב הראשי. אך כמו עיירות קטנות רבות באנגליה הכפרית, עליה להעלות את שיעור התיירים על מנת לחזק את העסקים המוקמיים ולגרום לתושבים לחדול מעזיבת העיירה לטובת מרכזים עירוניים גדולים יותר שיש בהם תעסוקה.

התיירות חיונית לשימוש הפעילות הכלכלית בכל האזורים הכפריים, ואחראית לכ- 10% מהעסקים ב- 2009/2010  – שיעור שלא השתנה הרבה במהלך העשור האחרון, ע”פ “המחלקה לענייני סביבה, מזון וכפר”. 

הנתונים ע”פ ויזיט-אינגלנד, לוח התיירים הלאומי, מלמדים כי טיולי יום ושהיות לילה ע”י מקומיים ברחבי בריטניה אחראים למרביתם של 97 מיליארדי הליש”ט שמכניסה התיירות מדי שנה, וזה השוק אליו מכוונת מוץ’ וונלוק. בשנה שעברה, 1.3 מיליארד טיולי יום נעשו בתוך אנגליה ע”י בריטים, ושווים מוערך ב-42.7 מיליארד ליש”ט ו-46 מיליון שהיות ליליות, ששוויין מעל 10 מיליארד. “הסיפור המקסים והמוזר הזה הוא נכס נהדר עבור מוץ’ וונלוק אם הם מקווים להביא יותר מבקרים”, אומרת ההיסטוריונית המקומית קתרין ביאל שכתבה בשנה שעברה את הספר “יצא מוונלוק: וויליאם פני ברוקס ומקורם הבריטי של המשחקים האולימפיים המודרניים”.

“הסיפור הזה באמת צריך להיות יותר מוכר בבריטניה, והוא מראה הרבה דברים בנוגע לספורט הבריטי, האתוס של משחק הוגן ולעשות את המיטב”, היא מוסיפה. כריס קאנון, איש ארכיון של החברה האולימפית של וונלוק, אומר שהקשרים בין ברוקס לדה רובקטין מתועדים היטב, הגם שהסיפור עצמו נשכח ברבות השנים.

“מוץ’ וונלוק הוא מקום קטן באמצע שומקום, ואנשים מחוץ לאיזור  פשוט לא שמו לב אליו”, אומר קאנון לסוכנויות הידיעות בעת סיור במוזאון המקומי המשופץ – אשר עבר מתיחת פנים של חצי מיליון ליש”ט בשנה שעברה. הוא אומר שהסיפור הגיח שוב ב- 1990 כשחוקרים שלמדו את ההיסטוריה האולימפית עברו על חליפת מכתבים בין ברוקס לדה קוברטין והבחינו בחשיבות. ברוקס היה בן 81 ודה-קוברטין בן 27 כשהשניים נפגשו במוץ’ וונלוק למשך 5 ימים. ברוקס הקדיש את חייו לקידום הספורט ולהקמת המשחקים האולימפיים של וונלוק, והטיף ללא הרף להכנסת החינוך הגופני לתוכנית הלימוד בבתי הספר – משימה בה הצליח רק סמוך למותו. הוא גם התכתב עם השלטונות היווניים ודחק בהם להחיות את המשחקים האולימפיים.

המשימה הצליחה. הלפיד האולימפי עובר דרך מוץ’ וונלוק בדרך ללונדון 2012 | צילום: רויטרס

בינתיים, דה קוברטין חיפש השראה אחרי השפלת האומה שלו במלחמת צרפת-פרוסיה של 1870. הוא העריץ את הדרך בה בתי הספר האנגלים השתמשו בספורט דוגמת רוגבי בחינוך לשם בניית אופי וחוזק, והוא פרסם מודעה באנגלית בעיתונים התרה אחר ייעוץ בנושא ספורט לאומי בבתי הספר, וברוקס כתב לו. ב- 1890 דה קוברטין בא למוץ’ וונלוק לפגוש את ברוקס וצפה במשחקים האולימפיאניים של וונלוק – אשר כללו טקס והליך פתיחה ממושך, ומדליות עם האלה היוונייה ניקה עליהן.

עם חזרתו לצרפת דה קוברטין השתמש בכספו ובכוח פוליטי בין לאומי כדי לקדם את הרעיון של תחרות ספורט בין לאומית והחייאת האולימפיאדה היוונית עתיקת היומין, חלום שהתגשם ב-1896. ברוקס מת 4 חודשים לפני האולימפיאדה הראשונה באתונה, אך קאנון מספר שדה קוברטין נתן לו בתחילה קרדיט מלא כהשראה שמאחורי המשחקים האולימפיים המודרניים. עם זאת, האזכורים האלו פסקו כשהמשחקים צמחו, והסיפור נשכח למרות שעדיין נותרו עקבות דוהיים של המשחקים האולימפיאניים של וונלוק – באולימפיאדה. 

“השימוש בדגם האולימפי הזה למשחקים המורדניים, עם התהלוכות, מצעדי הספורטאים וטקסי המדליות, מגיעים מכאן”, מספרת ביל. “זה נחמד שסוף סוף מכירים בתפקידה החשוב של וונלוק בהיותה כה מרכזית וחשובה למשחקים האולימפיים”. התושבים של מוץ’ וונלוק קיוו שאור הזרקורים לו תזכה העיירה השנה – ישתלם לה בשנים הבאות.