חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
Forbes Israel Logo

כבר עדיף לשבת בחושך: עם רפורמה שמתעכבת וועד שחזק יותר מהמנכ"ל, שוב כולנו שבויים של חברת החשמל

לפני כשבועיים צלצל הנשיא שמעון פרס ליו"ר מועצת המנהלים של חברת החשמל,
יפתח רון-טל. אני נמצא בדאבוס ועומד להיפגש עם יו"ר סיסקו, ג'ון צ'יימברס, אמר פרס. הם מתלוננים שהמיזם שלהם תקוע. מה להגיד לו?

סיסקו היא יצרנית אמריקאית ענקית של מערכות תקשורת מתקדמות המבוססות על רשת האינטרנט. היא כבר רכשה בישראל יותר מ־ 20חברות סטארט־אפ, אבל עכשיו היא הרוח החיה מאחורי מיזם הסיבים האופטיים הענק שחברת החשמל אמורה להקים. לא היה כל טעם שרון-טל יתחיל להסביר לצ'יימברס, בתיווכו של הנשיא, את הבעיה הקטנה שיש לו עם אחד, מיקו צרפתי, יו"ר ועד עובדי חברת החשמל ובעל הבית האמיתי בחברה. "תגיד לו שיש לנו עיכוב קטן ושתוך שבוע אנחנו סוגרים את ההסכם", הציע רון־טל, והנשיא הודה לו בלבביות.

שבועיים עברו מאז, בחברת החשמל ממשיכים לומר שההסכם ייסגר בקרוב, ובינתיים מתעכבים. מיזם הסיבים הוא אחד הפרויקטים הגדולים האמורים לשנות את פני המדינה לקראת סוף העשור: רשת הסיבים האופטיים תאפשר תקשורת בקצב של מאות מגה ותביא למהפכת תקשורת עצומה, לצד האצת הדור הסלולרי הבא.

ההצהרות כבר יצאו, אבל ההסכמים עדיין לא נחתמו | צילום: רויטרס

קשה עדיין לדמיין את מאות השירותים החדשים שיתפתחו סביב היכולת להעביר במהירות גדולה תמונות, סרטי וידיאו ברזולוציה גבוהה וקובצי נתונים עצומים. אבל כבר היום מדברים על יישומים של רפואה מרחוק, שיאפשרו במקרים רבים לבדוק חולים ללא צורך להגיע למרפאה או לחדר המיון; תחרות בין תחנות טלוויזיה, שלא יזדקקו לתשתית משלהן על מנת להעביר שידורים באיכות גבוהה בהרבה מזו של השידורים המוכרים לנו היום (בעצם, כל אחד יוכל לפתוח אולפן טלוויזיה משלו ולשדר תכנים למנויים); שירותי מסחר חדשניים יתפתחו, והלקוח יוכל לראות באופן אמיתי וכמעט למשש את המוצרים שהוא מבקש לרכוש, ועוד.

לא מדובר במדע בדיוני. במדינות מפותחות רבות, כגון דרום קוריאה, יפן, אוסטרליה וארצות סקנדינביה, קיימות רשתות סיבים מהירות זה שנים מספר, ורשתות סיבים חלקיות קיימות במרבית מדינות מערב אירופה. רישות מדינה שלמה בסיבים אופטיים הוא עסק יקר שעלותו נעה בין מאות מיליוני דולרים למדינה קטנה כמו ישראל, עד ליותר מעשרה מיליארד דולר למדינת ענק כמו אוסטרליה. גודל ההשקעה והסיכון חייבו מדינות המעוניינות בפריסה מלאה לסבסד את המיזם בדרכים שונות, בידיעה שהצמיחה שיחוללו הסיבים תחזיר את ההשקעה במוקדם או במאוחר.

מענק פריסה

גם בישראל נרתעו יזמים פרטיים מפריסה של סיבים אופטיים. התחרות החלקית הקיימת בין שתי חברות התקשורת הגדולות, בזק והוט, לא הניעה אף אחת מהחברות להשקעה "התאבדותי" ברישות המדינה בסיבים אופטיים.

אבל בחברת החשמל הגו רעיון מעניין: לאורך קווי החשמל פרסה החברה סיבים אופטיים לצורכי תקשורת ובקרה פנימיים. באמצעות טכנולוגיית ליפוף סיבים אופטיים על כבלי חשמל, ניתן להשלים את הרשת לארצית. מעבר לאורך קווי החשמל יכול לחסוך הרבה עבודה וכאב ראש למי שמבקש להקים רשת סיבים. עם זאת, למנהלי החברה היה ברור שאיש לא יאשר לחברה הממשלתית להרחיב את תחומי שליטתה גם לענף התקשורת, ולכן, לאחר מו"מ עם הרשויות, הוחלט על מבנה עסקי מסובך: חברת החשמל תהיה שותפה, עם חלק מיעוט, במיזם הסיבים. שותפים פרטיים יחזיקו במנות השליטה בחברה המשותפת, וישקיעו את ההון הנדרש.

חברות רבות שבחנו את הפרויקט נרתעו מגודל ההשקעה ומחוסר הוודאות לגבי רווחיותו. הספקות לא נעלמו גם כשהמדינה הציעה לסבסד את המיזם ב-150 מיליון שקל. בסופו של דבר ניגשה למכרז קבוצת יזמים אחת: חברת תקשורת סקנדינבית – ויה אירופה – ולצדה ארבע חברות ישראליות: באטם, רפק, טמארס והאחים זיסאפל. ברקע התייצבה סיסקו, שהתחייבה לממן חלק גדול מהפרויקט כספק מרכזי של מערכות התקשורת.

המאמץ להעלות את המיזם על פסים מעשיים גרם לממשלה לוותר על חלק ניכר מדרישותיה המקדימות, והיא נסוגה מדרישתה לרישות מהיר של המדינה. למעשה, בשנתיים הראשונות של המיזם יחוברו רק לקוחות "כדאיים" שבהם תבחר החברה, שהתאגדה תחת השם IBC. כמו כן הותר לחברה החדשה לספק את שירותיה ישירות לחלק מהלקוחות, בעוד בעבר הוסכם שהחברה תספק תשתיות לחברות תקשורת אחרות ולא תהיה חלק מהתחרות על אספקת שירותים.

ההתקדמות לקראת השקת רשת הסיבים החדשה הזיזה משהו גם בבזק והוט, שהכריזו גם הן על תוכניות לרישות המדינה בסיבים אופטיים, אולם נראה שמדובר בעיקר בהכרזות לצורכי תקשורת. סיבים אופטיים אומנם נפרסו פה ושם, אבל אף אחת מהחברות אינה מציעה עדיין את השירותים המתקדמים ללקוחות.

יפתח רון-טל, יו"ר דירקטוריון חברת החשמל | צילום: יוסי וייס

בינתיים, מיזם הסיבים של IBC מתעכב. אחד הגורמים שמגלה עניין רב בפרויקט הוא ועד העובדים של חברת החשמל. אחיזתה האיתנה של החברה במיזם, אף שאינה בעלת מניות השליטה בו, מקנה לוועד מנוף כוח אדיר, אולי לא פחות מהשליטה בשאלטר של מונופול החשמל. על פי ההסכם חייבת IBC להשתמש אך ורק בעובדי חברת החשמל לפריסת הרשת. המשמעות היא שבלי הסכם עם הוועד, אין רשת.

רגע לפני השקת המיזם העלו אנשי הוועד טענה שהחברה התחייבה להקצות להם מניות במיזם החדש. נציגי המדינה התקוממו וטענו שמדובר בהסכם לא חוקי, וממילא העובדים לא יכלו להציג הסכם כזה. יו"ר הדירקטוריון רון־טל נכנס למו"מ עצבני עם ראשי הוועד. ההסכם המתגבש: העובדים יקבלו מענק בסך חמישה מיליון שקל, שמותנה בהאצת קצב העבודה המתוכנן של המיזם. רון־טל, טוענים מקורות מקורבים למו"מ, דורש מהעובדים לקצר את לוח הזמנים המתוכנן ב-50%, על מנת להדביק את הפיגור בהשקת המיזם. בנוסף יקבלו העובדים 15% מהרווח הנקי הראוי לחלוקה במיזם. ההטבה העיקרית לעובדים אמורה להיות במענק, שכן הסיכוי לרווח משמעותי בעשור הקרוב נחשב לנמוך מאוד. אף על פי שהדירקטוריון אישר את המתווה ורון־טל התחייב בפני פרס לסיים את המו"מ בתוך כמה ימים, אין עדיין הסכם והמחלוקת נטושה בעיקר על תנאי המענק.

מחיר הרפורמה

בהנהלת חברת החשמל רואים במיזם הסיבים פתח לעידן חדש. לראשונה בתולדותיה היא פועלת באמצעות חברה פרטית ומתנהלת במגרש תחרותי. אבל עד לשינוי המיוחל היא ניצבת על סף קריסה. מבחינה חשבונאית מדובר בחברה פושטת רגל, הממשיכה להתנהל רק בזכות תמיכת הממשלה.

שנים רבות של הזנחה העמידו את החברה על עברי פי פחת. ניסיונות לביצוע רפורמה נכשלו
נוכח התנגדות עזה של ועד העובדים החזק ולחצים פוליטיים. בסוף החודש אמורה ועדה בראשות מנכ"ל רשות החברות, אורי יוגב, לקבוע את העקרונות לרפורמה חדשה, שתחלץ את החברה ממצבה הפיננסי הקשה ותקדם את התחרות בענף.

יצרנים פרטיים כבר החלו לפעול בענף, אולם פעילותם אינה מוסדרת וכללי התחרות אינם ברורים. היצרנים החדשים טוענים שחברת החשמל מעכבת את כניסתם לענף. חברת החשמל מצדה טוענת כי היצרנים החדשים מנצלים את יכולתם להציע מחירים נמוכים יותר, ופונים ללקוחות עסקיים גדולים ו"משתלמים". "אם נישאר רק עם הלקוחות הקטנים והמרוחקים, ניאלץ לגבות מהם מחיר גבוה יותר והם ישלמו את מחיר ההנחות שמקבלים הלקוחות המובחרים מהיצרנים הפרטיים", מזהירים בחברת החשמל.

סוגיה כאובה לא פחות היא הרפורמה בחברה, שתייעל אותה ותצמצם עלויות במיליארדי שקלים. במסגרתה אמור ועד העובדים לאבד חלק ניכר מזכויותיו להתערב בניהול, ולראשונה תעבור החברה לאחריותם המלאה של מנהליה. אבל יהיה לה מחיר: על פי ההערכות תיאלץ הממשלה להזרים לחברה כתשעה מיליארד שקל לפני שההתייעלות תצא לדרך. בעוד הכנסות החברה צפויות לצנוח ב־ 40% ויותר בעקבות כניסתם של המתחרים החדשים, היא נאלצת לשלם הוצאות מימון בסכום עתק של שלושה מיליארד שקל בשנה. מדובר בריבית על הלוואות שצברה החברה בסך 70 מיליארד שקל.

תיאלץ למכור את אחת מתחנות הכוח שלה? תחנת הכוח בחדרה | צילום: רויטרס

במסגרת הרפורמה יופחת החוב לרמות נסבלות, אבל גם החברה תידרש להתייעל. 2,500 מעובדי חברת החשמל מיותרים. פרישתם תחסוך לחברה הוצאות של כ-800 מיליון שקל בשנה, אך עלות תוכנית הפריסה מסתכמת בכשלושה מיליארד שקל. לחברה אין כסף, ולכן יידרש כאן מענק ממשלתי מיוחד. אבל זו רק ההתחלה.

במסגרת הרפורמה תיאלץ החברה למכור את אחת מתחנות הכוח שלה לפחות. גם הממשלה תצטרך להכניס יד לכיס, באמצעות ויתור על איגרות חוב צמיתות שיש ברשותה, ובמילים פשוטות: לוותר על חוב בסדר גודל של ארבעה עד שישה מיליארד שקל.
ומה הסיכוי שלאחר שנים של הכרזות על רפורמה, התוכנית החדשה אכן תצא לפועל מבלי שוועד העובדים האימתני ביותר במשק יסכל אותה? "בתוך שנה ממועד פרסום המסמך נוציא את הרפורמה לפועל", מבטיחים בכירים בחברת החשמל – בתנאי כמובן שלא נצטט אותם בשמם.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן