| אנחנו שומעים לא מעט על עלייתם של הרובוטים. כבר צפינו ברובוט של IBM מנצח בשעשועון הטלוויזיה האמריקאי ג'פרדי (Jeopardy) ומביס מומחי שחמט. אבל חשבנו לעצמנו שהרובוטים לא יכולים לעשות את הדברים הפשוטים יותר, כמו עלייה במדרגות, עד שצפינו מכושפים ב-BigDog של בוטסון דיימניקס (Boston Dynamics), רובוט שיכול לעבור מכשולים. נוסף על כל אלו, כלכלנים ממשיכים להזכיר לנו שבעשור הקרוב אנחנו עלולים לאבד כ-60% ממקומות העבודה שלנו לטובתן של המכונות והרובוטים.
בהתחשב בכל אלו, זה לא מפתיע שכשאנחנו נותנים למוח שלנו את החופש להעלות השערות על העתיד אנחנו הופכים מקובעים לרעיון של עליית הרובוטים. אנחנו מדמיינים כיצד בעשורים הקרובים ה"קוסמים" מעמק הסיליקון ייצרו אספקה בלתי פוסקת את מוצרים טכנולוגיים שיבצעו משימות שאפילו לא ידענו שאנחנו זקוקים להן. כתוצאה מהתמונה הזו שעולה בדמיון שלנו, אנחנו ממסגרים את העתיד שלנו במונחים של צריכת התענוגות הללו ולא חושבים על אספקטים אחרים.
מתמקדים בטכנולוגיה ומפספסים את הנקודה
האם כאשר אנחנו מדמיינים את העתיד, עלינו לתת לפיתוחים הטכנולוגיים הללו מקום כל כך רחב? נראה שהאובססיה הזו לעתיד הרובוטי שלנו מפספסת את הנקודה ושאנחנו לא רואים נקודות נוספות וחשובות יותר לחשוב עליהן בהקשר זה. מהרצאה שנתנה השבוע הפרופסורית לסוציולוגיה בבית הספר לכלכלה בלונדון, ג'ודי ווג'קמן, אפשר להבין למה.
האובססיה הזו לעתיד הרובוטי מפספסת את הנקודה | צילום: fotolia
ראשית, ה"קוסמים" הללו מהסיליקון וואלי ובירות טכנולוגיה אחרות מסביב לעולם הם קבוצה הומוגנית. כולם גברים, בסביבות שנות השלושים לחייהם, ששקועים עמוק בעולם הטכנולוגיה כנראה כבר מילדות. כך, כמו שצפוי בכל קבוצה הומוגנית, הגיוני שהם יראו את העולם והעתיד באותן העיניים.
לא רק מכונות: זה הזמן לנסות לדמיין מחדש את העתיד
אחת התוצאות של האופן בו אנחנו רואים את העתיד היא המחשבה שטכנולוגיה מתפתחת בעצמה, ושלנו, בני האנוש, יש מעט מאוד השפעה על קצב ההתפתחות. נקודה נוספת היא שהתמונות שאנו מתארים לעצמנו בעתיד משאירות נשים בחוץ. אולי לא במלוא מובן המילה, אבל העתיד הטכנולוגי ממקם נשים במקום ספציפי מאוד, כמו התפקיד הנשי בסרט "היא" (her) בו רוכש לו הגיבור מערכת הפעלה בעלת אינטליגנציה מלאכותית שתעזור לו במטלותיו.
הדימוי שלנו לעתיד הוא אמביוולנטי כלפי הזמן. הנה הפרדוקס: רוב המכונות שהומצאו הן כאן על מנת להעניק לנו את מתנת הזמן, ועדיין נראה שהאמצעים הטכנולוגיים שאנחנו יוצרים הם דווקא אלא שגוזלים מזמננו. האם העתיד שלנו באמת טומן בחובו 300 אימיילים ביום, והאם הדרך היחידה שלנו לצאת מזה היא מכונה חכמה אף יותר?
בעוד אנחנו מנסים לשים את העתיד במסגרת ולהכין את עצמו אליו, נראה שתומאס מור (כותב הספר אוטופיה) צדק: השאלות הגדולות הן סביב האופן בו אנחנו רוצים לחיות אחד עם השני, כיצד התקשורת בנינו יכולה להיראות ומה אנחנו מעריכים. השאלות שלנו על העתיד צריכות להתמקד באלו באותה המידה מה היא מתמקדת בעליית המכונות. ייתכן ועכשיו, 500 שנה לאחר שכתב תומאס מור את ספרו, זה הזמן לנסות לדמיין מחדש את העתיד שלנו.
|
