|
ראש ממשלת אתיופיה אביי אחמד צעד אל מחוץ למטוס שהביא אותו לאסמרה, בירת אריתריאה, לפגישה היסטורית עם עמיתו, הנשיא האריתריאי איסאייס אפוורקי. קהל אלפים בבגדים ססגוניים, מנופף בדגלי שתי המדינות, עמד כדי לקדם את מנהיגה של היריבה הדרומית, וסכסוך בן 20 שנה, שגבה את חייהם של רבבות והכתיב חלק נכבד מסדר יומן של שתי המדינות, הגיע לסיומו. האורח והמארח, ש־30 שנה מפרידות ביניהם, התחבקו בחום ושפעו חיוכים כחברים ותיקים. האופוריה נדדה גם מדרום לגבול, ובאתיופיה הקו הכללי הוא של תמיכה בלתי מסויגת, למעט אופוזיציה קטנה אך חזקה למהלך.
הכתבה מופיעה בגיליון ספטמבר 2018 של פורבס ישראל
לרכישת גיליון חייגו 077-4304645
לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק
שבועות קודם לכן התסריט הזה היה דמיוני, כשאריתריאה האשימה את אתיופיה וסודן שהן זוממות להפיל ביחד את הרודן האריתראי, ששולט במדינה מאז הקמתה. אולם כוונתו של ראש ממשלת אתיופיה הטרי בעת הביקור באריתריאה היתה שונה. אביי ראה בפיוס מהלך שדורש מחיר נמוך ויביא לשינוי דרמטי לטובתה של אתיופיה, כשהמטרה ארוכת הטווח היא להפוך את המדינה האפריקאית בעלת ההיסטוריה המפוארת לדמוקרטיה בעלת כלכלה מודרנית.
אוכלוסיה מורכבת. אתיופיה | צילום: stephane hermellin
אריתריאה השתחררה משלטונה של אתיופיה סופית ב־1993, וחמש שנים לאחר מכן כבר היו שתי המדינות במצב לחימה. הסכם השלום הטרי כלל שורה של החלטות מצד שתי המדינות לנרמול היחסים: חידוש הטיסות ביניהן, הפסקת התמיכה האתיופית במורדים אריתראים ולהפך, חידוש קשרי הטלפון בין המדינות, איחודי משפחות וצמצום הנוכחות הצבאית בגבולות.
אף על פי שבשתי המדינות מבקשים עדיין לשמור על זהירות ביחס למהלכים הנוגעים לחידוש היחסים, יש לו פוטנציאל לשינוי אזורי כולל, שכן הוא משפיע על כל בנות בריתן של אתיופיה ואריתריאה.
מהפכה רודפת מהפכה
כדי להבין את שורשי הסכסוך, צריך להכיר את ההיסטוריה של אתיופיה ואת הפאזל המורכב של אוכלוסייתה. השושלת הסולומונית, ששלטה באתיופיה 700 שנה ומייחסת עצמה למלך שלמה ולמלכת שבא, מגיעה מאחת משלוש הקבוצות האתניות המשפיעות באתיופיה, האמהרים. הללו, שמהווים 27% מאוכלוסיית אתיופיה כיום, תפסו את עמדות הכוח בקיסרות המזרח אפריקאית. האמהרים נותרו דומיננטיים גם לאחר הפלת שלטון הקיסר היילה סילאסי ב־1974. לצדם ישנן עוד עשרות רבות של קבוצות אתניות במדינה, ביניהן שתיים גדולות וחזקות במיוחד.
הראשונה היא של בני האורומו – כ־34% מהאוכלוסייה, שנחשבים לקבוצה הגדולה באתיופיה – מדינה של 105 מיליון אזרחים. השנייה היא של בני התיגרי, שהם רק 6% מהאוכלוסייה וביחד עם האמהרים הם העמים החבשיים באתיופיה. קהילת ביתא ישראל, יהדות אתיופיה, משתייכת מבחינה לשונית לשתי הקבוצות החבשיות – דוברי אמהרית הם רוב מוחלט מהעדה ולצדם כמה אלפי דוברי טיגרינית. אגב, 25 אלף המסתננים מאריתריאה, שעדיין שוהים בישראל לפי נתוני רשות ההגירה והאוכלוסין, הם טיגרינים.
השלטון הקיסרי הגיע לסיומו ב־1974 בעקבות הפיכה, שהפכה למהפכה מרקסיסטית־לניניסטית בהנהגתם של אנשי הדרג (DERG) ובראשם הקולונל מנגיסטו היילה מריאם, דיקטטור אכזרי שתחת הנהגתו מצאו את מותם לפחות חצי מיליון בני אדם (יש המעריכים, שהמספר מגיע לשני מיליון). אף שבזמן מנגיסטו נותרו האמהרים כקבוצה הדומיננטית באתיופיה, נעשה, בשם הסוציאליזם, שילוב של קבוצות אחרות בשלטון. גם האמהרים ששותפו בשלטון לא השתייכו בדרך כלל לאליטות הוותיקות של העדה.
אסמרה, בירת אריתריאה | צילום: shutterstock
בסוף שנות ה־80, כתוצאה מגוויעתה של ברה"מ, שתמכה עד אז בצורה מסיבית במנגיסטו, עמד המשטר בפני קריסה. המורדים האריתראים הצליחו לדחוק מארצם את האתיופים, וארגוני האופוזיציה באתיופיה, ובראשם החזית העממית לשחרור טיגרה בהנהגתו של מלס זנאווי, הביאו להדחתו של מנגיסטו, שגולה מאז בזימבבואה.
הכפר שהצית מלחמה
למרות ההשתייכות לאותה קבוצה אתנית, מצאו עצמן אתיופיה של מלס זנאווי ואריתריאה של איסאייס אפוורקי – בני דודים מדרגה שלישית – בעימות צבאי אלים. הגבול המשותף בין המדינות התבסס על הסכמים מהתקופה הקולוניאלית בין אתיופיה הקיסרית לאריתריאה האיטלקית, אולם המפות הישנות וההסכמים המצהיבים התקשו להצביע באופן מדויק על תוואי הגבול, וכך נותרו כיסי שטח שהבעלות עליהם היתה מעורפלת. קודם ל־1998 לא ייחסו לכך שתי המדינות חשיבות רבה, משום שהשטחים הללו היו דלילים באוכלוסייה וזניחים מבחינה אסטרטגית ומכל בחינה אחרת.
העניינים הידרדרו, כשהרודן האריתראי איסאייס השתלט על העיירה באדמי שבשטח המחלוקת. הוא העריך שהאתיופים לא יגיבו על המחטף ובכך יחזק את התמיכה העממית בו כמנהיג. אך האריתראים לא לקחו בחשבון שהעיירה נמצאת בשטח הטיגרינים, שכעת שלטו באתיופיה באופן כמעט מוחלט (95% מהקצינים בצבא אתיופיה הם בני הקבוצה). המהלך הפך לקרב אגו, והאתיופים סירבו לוותר על העיירה ללא מאבק. שבוע לאחר מכן כבר פלש לאריתריאה כוח צבאי גדול מאתיופיה. שנתיים לאחר מכן שלטה אתיופיה על רבע משטחה של אריתריאה, גרמה ל־650 אלף אריתריאים לברוח מביתם, וסך כל ההרוגים משני הצדדים עמד על כ־70 עד 80 אלף בני אדם.
אריתריאה הקטנה, שנאלצה להתמודד עם נחיתות מספרית עצומה מול אתיופיה, הנהיגה גיוס חובה לשני המינים. על הנייר, הגיוס היה לשנה וחצי, אולם בפועל, בשל מצב החירום אין לו תאריך תפוגה, והוא יכול להגיע ל־15 שנה ויותר.
המלחמה הגיעה לסיומה ביוני 2000, אחרי הסכם אלג'יר שבעקבותיו חזרו הכוחות לקו הגבול הבינלאומי. השטח שבמחלוקת נותר בשליטה אתיופית, אך אריתריאה המשיכה לראות בו שטח שנגזל ממנה. מאז מוצבים מעל 100 אלף חיילים בכל אחד מצדי הגבול.
לאורך השנים אירעו מספר התנגשויות צבאיות בין אתיופיה לאריתריאה, אולם שום דבר משמעותי לא השתנה. גם מותו של ראש ממשלת אתיופיה מלס זנאווי ב־2012 לא הביא לשינוי ביחסים עם אריתריאה. יורשו בתפקיד, היילמריאם דסלן, שהיה אחד ממקורביו, המשיך במדיניות של קודמו.
בום כלכלי
הפיוס ההיסטורי עם אריתריאה מגיע, כאמור, בשיאה של תנופת פיתוח עצומה שעוברת על אתיופיה והחלה עוד בתקופתו של זנאווי. לאחר שביסס את שלטונו, החל זנאווי בשורה של רפורמות. הוא שינה את החלוקה האדמיניסטרטיבית של אתיופיה, ממדינה המורכבת מ־13 מחוזות למדינה פדרלית שבה תשע מדינות, שגבולותיהן נקבעו לפי קווים אתניים מובהקים. החלוקה האתנית העניקה אוטונומיה תרבותית, שביקשה לטשטש מעט את ההתנגדות לשלטון מצד הקבוצות האחרות. במקביל החל זנאווי בשיפור הכלכלה, התשתיות ומערכת הבריאות באתיופיה.
מספר מקרי המוות של תינוקות צנח דרמטית, כך גם מקרי מוות מאיידס. הוא יזם הקמת סכר ענק על הנילוס הכחול (הרנסנס שמו), וכשתסתיים בנייתו בשנים הקרובות, הוא יוכל לספק חלק נכבד מצרכיה האנרגטיים של אתיופיה ואף לייצא חשמל למדינות האזור. אתיופיה הפכה מכלכלה של 7 מיליארד דולר בשנת 1994 לכלכלה של 80 מיליארד דולר ב־2016.
הנילוס הכחול באתיופיה | צילום: shutterstock
המסחר הבינלאומי של אתיופיה, מדינה נטולת מוצא לים, מתנהל ב־95% דרך נמל דוראלה של ג'יבוטי השכנה, שפועל משנת 2009 בהשקעה של חברה מדובאי. הפעילות האתיופית מהווה 70% מכלל פעילות הנמל (שבינתיים הולאם, והוא המעסיק הגדול במדינה). עובדה זו העניקה לג'יבוטי הקטנה חשיבות אסטרטגית בעיניו של זנאווי והיא הפכה לבת ברית של אתיופיה. עבור ג'יבוטי, המאוימת מעת לעת מצדה של אריתריאה, היחסים עם אתיופיה הם תעודת ביטוח בעת חירום. יחסי אריתריאה וג'יבוטי, אגב, נוגעים גם לסכסוך בין איראן לסעודיה (ג'יבוטי מאפשרת לסעודים לפעול בשטחה, ואריתריאה מאפשרת זאת לאיראן).
היורש היילמריאם ביקש להמשיך לרכוב על פירות הצמיחה המהירה, אולם הוא הפך במהרה לראש ממשלה שנוא. הצמיחה הכלכלית התמקדה בעיקר בעיר הבירה, ונהנתה ממנה שכבה דקה יחסית באוכלוסייה. המחאה נגד השלטון הביאה בסופו של דבר למינויו של אביי אחמד לתפקיד ראש הממשלה. קצב הפעולות והרפורמות שבהן נקט אביי עד כה מסחרר אפילו במושגים מערביים, והוא מבקש להפוך את אתיופיה למדינה דמוקרטית עם כלכלה ליברלית החיה בשלום עם שכנותיה. הוא כבר הספיק לנקוט שורה של צעדים כנגד מוקדי שחיתות במדינה, החל בשורה של הפרטות, ומתכנן לקיים בחירות דמוקרטיות עד 2020.
אביי, 42, נולד לאב מבני האורומו ולאם ממוצא אמהרי. הוא מהנדס מחשבים שהתמחה בקריפטוגרפיה ושירת כקצין מודיעין. לאחר מכן למד תואר שני בבריטניה והתמחה במנהיגות מעצבת. לבסוף אף רכש דוקטורט בפילוסופיה באדיס אבבה. מחקרו עסק בפתרון קונפליקטים אתניים באתיופיה, תיאוריה שהגיעה ליישום שנה לאחר מכן. מוצאו מבני האורומו סייע להגעה להסדר עם בני עמו, שהיו ממובילי המחאה נגד קודמו בתפקיד, אך גם אביי יודע שיצטרך להפנות משאבים לאזורים הנחשלים של ארצו כדי לשמר את היציבות ואת המארג האתני העדין.
ישראל תרוויח
ההסכם שנחתם בין אתיופיה לאריתריאה שיגר גל של פיוסים במזרח אפריקה. חודש לאחר החתימה על הפיוס עם אתיופיה הגיע אריתריאה להסכם גם עם סומליה והתחייבה לא לתמוך במורדים הסומלים. במערך הכוחות הקודם אתיופיה היתה בברית עם הממשלה הפרו־מערבית של סומליה, ואילו אריתריאה תמכה במורדים המוסלמים במדינה. כעת, עם הסתלקות אריתריאה מתמיכה במורדים הסומלים, שספגו סדרה של מכות מצבאות אתיופיה, קניה ואוגנדה לאורך השנים, סומליה תוכל לייצב את השלטון לפחות במרכז המדינה, ובעזרת הסיוע המסיבי שהיא מקבלת מהממשל האמריקאי הנוכחי, תוכל להחזיר לשליטתה כיסי התנגדות בדרום המדינה.
בדרום סודן ־ עוד יריבה של אריתריאה, השקועה במלחמת אזרחים עקובה מדם כבר חמש שנים בהובלת שתי הקבוצות האתניות הגדולות במדינה ־ הגיעו בסוף אוגוסט לחתימה על הפסקת אש. הסודנים כבר הביעו שביעות רצון מההסכם ורמזו כי הדבר ישליך מיידית גם על היחסים עם אריתריאה.
הנשיא ריבלין עם אביי אחמד | צילום: מארק ניימן, לע"מ
גם מבחינתה של ישראל מדובר בחדשות טובות. ראשית, המשמעות המיידית של סיום מצב החירום באריתריאה היא קיצור דרמטי של השירות הצבאי והסרה של הסנקציות שהכבידו על הכלכלה המקומית. זו עשויה להיות הזדמנות לחזרתם של הפליטים ומהגרי העבודה האריתראים שבישראל לארצם. אווירת הפיוס הכללית במזרח אפריקה עשויה גם לייצר פתרונות עבור המסתננים הסודנים, אם כי בעתיד הרחוק יותר.
שנית, נוצרה הזדמנות נדירה לדחוק אל מחוץ לאריתריאה, וקרן אפריקה בכלל, גורמים עוינים לישראל, כמו איראן, קטאר, סוריה, חיזבאללה וארגוני ג'יאהד. לכך עשויה להיות השפעה ביטחונית חיובית על ישראל ועל מדינות האזור.
אבל כשיריבויות ישנות נפתרות, יש מי שמשלם את המחיר. בגי'בוטי הקטנה מורטים שערות בתסכול בחודשים האחרונים. חלק ניכר מהכלכלה שלה, כאמור, מושתת על הברית הקרובה עם אתיופיה. כעת נראה כי ברית זו נחלשת לאור ההתקרבות בין אתיופיה לאריתריאה, שכבר עומדת להביא להסטה של חלק מהייבוא והייצוא האתיופי מהנמל בג'יבוטי לנמליה של אריתריאה. גם הפיוס בין סומליה לאריתריאה, וייתכן שגם בין סודן לאריתריאה, מחלישים את מעמדה של ג'יבוטי. זו תיאלץ להתבסס כעת עוד יותר על השכרה של בסיסי צבא לארה"ב, צרפת, איטליה, סין ויפן וגם לסעודיה ולאיחוד האמירויות. כבר כיום השכירות השנתית על הבסיסים היא כ־5% מהתמ"ג ומקור מרכזי למט"ח.
באופן טבעי, עם תחושת הבגידה שחשה ג'יבוטי בחודשים האחרונים, נוצר חלל שאליו מבקשת להיכנס מצרים. המצרים כבר הצהירו כי בכוונתם לפתוח אזור סחר חופשי בג'יבוטי ולהדק את היחסים סביב המסחר בים האדום. אולם מצרים לא רואה בננס האפריקאי נכס כלכלי מיוחד. מיקומה של ג'יבוטי עשוי לפתוח עבור המצרים אפשרויות עתידיות במאבק נגד נזקי הסכר האתיופי, כשזה ייפתח.
אתיופיה, אם כן, הופכת לשחקן מרכזי במזרח אפריקה, והזירה כולה זוכה להתעניינות עולמית דרמטית עם ייצוג של חלק נכבד ממעצמות העולם בים האדום. פתיחת סכר הרנסנס האתיופי עשויה ליצור זעזועים פוליטיים במצרים וכן להגביר את המתיחות בינה ובין אתיופיה, אולם ככלל, לאור פתרונם של קונפליקטים ישנים באזור, אפשרויות כלכליות רבות נפתחות בקרן אפריקה.
הכתבה מופיעה בגיליון ספטמבר 2018 של פורבס ישראל
לרכישת גיליון חייגו 077-4304645
לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק
|
