כך הפסיק נתניהו להיות פאנץ' ליין של בדיחות – והתחיל לספר אותן

קלישאה מוכרת טוענת שלא משנה מה כותבים עליך בעיתונים, העיקר שמאייתים את שמך נכון. נאומו של ראש הממשלה נתניהו אתמול בעצרת הכללית של האו"ם הכניס טוויסט חדש למשוואה, ועידכן אותה לדור הפייסבוק: לא משנה מה כותבים עליך ברשתות החברתיות, העיקר שמצרפים גם את האיור.

איור הפצצה האיראנית הפך תוך דקות ספורות לתופעת רשת (meme), כשעשרות פארודיות שלו פורסמו ברשתות החברתיות. ומלכתחילה לא היה ספק בכך, כי זו בדיוק הייתה מטרתו. האיור מעולם לא הופנה אל מנהיגי המדינות ההמומים, שישבו בעצרת האו"ם וניסו להבין איך נושא סבוך כמו הגרעין האיראני מופשט ממורכבותו והופך לסרט מצויר. מלידתו הוא כוון לדור הפייסבוק. חוץ מלהכין בעצמם את עשרות הפרפרזות לאיור, עשו נתניהו ויועציו הכל כדי לאפשר להן לצמוח. וזו לא הפעם הראשונה שהם עושים זאת.

הצילום המקורי. נתניהו ו"הפצצה האיראנית" | צילום: רויטרס

אחת מיני רבות. פארודיה על נאום נתניהו | מתוך עמוד הפייסבוק Netanyahu Diagrams

כרוניקה של השטחה

כל עורך מתחיל בעיתונות, ובוודאי בעידן האינטרנט, יודע את האמת הבסיסית והעצובה – רובם המכריע של הגולשים לא קוראים מעבר לכותרת ולפסקה הראשונה. פייסבוק וטוויטר שכללו את הרעיון הזה לדרגת אמנות. המהות הושמה בצד, ונשארו רק הכותרות. וכשהשיח הבינאישי עבר תמורות רבות – משיחה, לסטטוס (פייסבוק), לציוץ (טוויטר), לתמונה (אינסטגרם), השיח הפוליטי נאלץ להתאים את עצמו למצב. מה שפעם היו נאומים חוצבי להבות על משנה פוליטית, הפך לסיסמאות קצרות וקליטות ("פרס יחלק את ירושלים"), משם לסטטוסים בפייסבוק, ומשם לאיורים וסרטונים. וראש הממשלה, שהיה הראשון לזהות את גודל האירוע (מטבע לשון שהפך בעצמו ל-meme), עומד גם בחזית הזו. נדמה שיותר מכל מנהיג אחר שהיה לנו, נתניהו ויועציו מבינים את השיח השטוח שנוצר, ויודעים לפעול בתוכו היטב. הנאום אתמול בעצרת האו"ם זיקק את התובנות שלהם לשיא.

פארודיות הרשת הרבות נוצרות בדרך כלל כתוצאה מהפער שבין פעולה שנתפסת על ידי הציבור כמופרכת או מעוררת לעג, לבין הרצינות התהומית של המבצע אותה. כך, כשפורסמה תמונתו של נתניהו מאחורי נועם וגלעד שליט, כשראש הממשלה תופס את מרכז התמונה, הביקורת שהתעוררה ברשת על מה שנתפס כלקיחת קרדיט אישי הייתה חריפה, וכללה תמונות של נתניהו כ"פורסט גאמפ" – במעמד הר סיני, מרים את גביע אירופה עם טל ברודי ומיקי ברקוביץ' וכו'. מה שנתניהו עושה בתקופה האחרונה, והגיע אתמול להזדככות, הוא פשוט: נתניהו חותך את פערי התיווך הללו, ומגיש את התכנים לציבור כשהמופרכות כבר טבועה בהם. ובניגוד למצב בעבר, היום זה נעשה באופן מודע לגמרי.

למד לקח. נתניהו בתמונת השחרור של גלעד שליט | צילום: לע"מ

זה התחיל ב"משולש האתגרים" שהעלה ראש הממשלה לעמוד הפייסבוק שלו בנובמבר האחרון, שהפך בעצמו לפארודיה, המשיך בברכת יום העצמאות המצולמת, שבסיומה הופך נתניהו לחתול מזמר (וזכתה לחצי מיליון צפיות ביוטיוב), והמשיך אתמול. אם בנאומו הקודם באו"ם דיבר נתניהו Dugri, בנאום הזה הוא כבר צייר דוגרי, בנאום שאף אחד לא זוכר מה נאמר בו, אבל כולם זוכרים בדיוק את מה שנתניהו רצה שיזכרו – איראן, פצצה. את מה שאפל עשתה לטלפונים הניידים, עשה אתמול האיור של ראש הממשלה לאיום האיראני. למי יש ראש להסברים מורכבים על העשרת אורניום, הנה ציור של פתיל בוער.

וכשהרשתות גועשות, גם התקשורת המסורתית מגיעה. מה"ניו יורק טיימס" ועד ה-BBC, וכמובן גם העיתונים בישראל – כולם פרסמו את תמונת ראש הממשלה וה"פצצה האיראנית" בהבלטה, והדגישו את הקו האדום שצייר ראש הממשלה לעולם. ובשקט בשקט, אף אחד לא שם לב לעובדה פשוטה למדי: נתניהו לא באמת הציב קו אדום לאיראן, הוא רק צייר אותו. אביב או קיץ? אפריל או אוגוסט? ומה יקרה כאשר איראן תגיע לקו האדום? האם ישראל תפעל לבדה? האם תתקוף או תשתמש בדיפלומטיה? אף אחד לא באמת יודע.

וזו בדיוק הבעיה – שכאשר המסר מכיל באופן מובנה את מופרכותו, הוא מאבד ממשקלו. ובניגוד למה שאולי נדמה, מי שמקבל החלטות בפוליטיקה העולמית, לפחות נכון לעכשיו, הם המנהיגים, ולא בטוח שהם, שכפופים לאינספור גורמי לחץ ואינטרסים, מתרשמים כל כך מאיורים של פצצות. אז בפייסבוק אמנם קנה ראש ה-meme-שלה את עולמו, אולם בעולם האמיתי, לפחות נכון לעכשיו, כפתור ה-like הוא (עדיין) לא תחליף למדיניות ולדיפלומטיה.

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק