|
בשניות הראשונות חשבתי שאני שומע חיקוי של שר החינוך מתוך "ארץ נהדרת". הטקסט שלו היה כל כך מופרך ומביך, שהאמנתי – או רציתי להאמין – שזה לא יכול להיות נפתלי בנט האמיתי. אבל זה היה, ועוד איך. שר החינוך של מדינת ישראל הסביר למראיינים מדוע האגודה לזכויות האזרח היא ארגון שפועל נגד הצבא והמדינה ומגן על מחבלים ורוצחים. אני מכיר כבר כמה עשרות שנים את האגודה לזכויות האזרח וחלק מאנשיה, בעבר ובהווה, והגילוי שפעילי הזכויות המסורים האלה, רובם משפטנים שפועלים להגנת כל שקופי החברה הישראלית ומוחלשיה, הם בעצם חבורה של חובבי טרור עם נטיות בוגדניות, תפס אותי בהפתעה גמורה.
אבל האמת היא שזה לא זמן להומור. אפילו לא שחור. הראיון עם בנט היה לא פחות ממבהיל. הוא נימק מדוע ביטל כנס על זכויות עובדים בהשתתפות אנשי משרד החינוך והאגודה לזכויות האזרח, שעובדת בשיתוף פעולה עם המשרד במשך עשרות שנים ועל פני כהונתם של שרים מכל הזרמים והדעות. מה שנחשף בשיחה הזו היא העובדה שלשר החינוך, האיש שמופקד על המערכת שמעצבת את נפשם ועולמם של ילדיי וילדיכם, אין מושג קלוש מהי דמוקרטיה ומהן זכויות אדם ואזרח. בנט סבור, שמי שטוען בבית המשפט בשם זכותו של אסיר ללמוד, בהכרח תומך במעשיו של האסיר. או שמי שמתנגד בבית המשפט לשלילת אזרחות מרוצח – ולמעשה, מתנגד עקרונית לשלילת אזרחות כצעד ענישה במדינה דמוקרטית – בהכרח תומך במעשיו השפלים של אותו רוצח. אם שר החינוך לא מסוגל להבין שהצירוף "זכויות אדם" ו"זכויות אזרח" כולל גם את זכויותיהם של פושעים ואסירים, הוא צריך בדחיפות לחזור וללמוד כמה שיעורי יסוד באזרחות.
בנט | צילום: עדי כהן צדק
האגודה לזכויות האזרח הגנה בשעתו על זכותו של יגאל עמיר להתחתן. אפשר להתווכח עם העמדה הזו, אבל האם זה אומר שאנשי האגודה תמכו ברצח רבין? אני משער שאפילו נפתלי בנט לא חושב ככה. אז למה כשהאגודה לזכויות האזרח מגנה על זכויותיו של אסיר ערבי שרצח יהודים, בנט מייחס לה הזדהות עם טרור? על פי הלוגיקה של שר החינוך, עורך דין שעותר בשם אנס שמבקש לקבל מבקרים, תומך למעשה באונס. ב"יהיה בסדר", תוכניתנו בגל"צ, עסקנו לפני מספר חודשים במצוקתם של אסירים ישראלים שסובלים מקור עז בבתי הכלא, משום שגם בשיא החורף אין חימום בתאים. מטבע הדברים, בין האסירים שניסינו לסייע להם יש גם אנסים ורוצחים. האם העובדה שהשמענו את קולם הופכת אותנו שותפים לפשע?
יש מדינות שבהן זורקים פושעים לצינוק אפל ומניחים להם להירקב בו. אין בהן זכויות אדם ואזרח וגם לא ארגונים שמגנים עליהם. האם אנחנו באמת רוצים להיות אחת מהמדינות האלה? כי כל יום, שבו נפתלי בנט מכהן כשר החינוך, הולך ומקרב אותנו אל היעד הזה.
שכחת, שילמת
אחמד מכר את המכונית שלו בקיץ האחרון. למרות זאת, מספר שבועות מאוחר יותר הוא הופתע לגלות שהוא ממשיך לקבל חיובים מכביש 6 בגין נסיעות שלא הוא מבצע. או אז הוא הפנים את הטעות שלו: כשמכר את הרכב, הוא שכח לבטל את המנוי לכביש 6. הקונה המאושר המשיך לנסוע בכביש, והחשבון הוגש לבעל המנוי – אחמד.
בשלב הזה אחמד פנה לחברת חוצה ישראל, מפעילת הכביש, הציג את המסמכים המוכיחים שהמכונית כבר מזמן לא בבעלותו וביקש שיגבו את הכסף ממי שבאמת צריך לשלם אותו. אבל בכביש 6 סירבו בתוקף. מבחינתם, בעל המנוי צריך לשלם, גם אם הוא לא נהנה מהשירות. אין להם שום כוונה לגבות את הכסף מהבעלים האמיתיים של הרכב שביצע את הנסיעות. אחמד ביקש שלפחות ינסו להתקשר לבעל הרכב ויבקשו ממנו לשלם; מהמפגש הקצר ביניהם הוא זכר אותו כטיפוס חיובי והאמין שהוא ינהג בהגינות. אפילו את זה בכביש 6 לא הסכימו לעשות.
בהיבט הפורמלי והמשפטי, כביש 6 כנראה ניצב על קרקע מוצקה. על מי שעושה מנוי מוטלת אחריות לבטל אותו, ולזכותו של כביש 6 ייאמר, שהוא עושה מאמץ ליידע ולהזכיר את זה למנויים – אם באתר או אפילו בהודעת מסרון שרובם מקבלים לאחר מכירת הרכב. בקשה לתביעה ייצוגית שהוגשה בעניין זה לפני מספר שנים נדחתה. מכיוון שהדברים כתובים בפירוש בחוזה שבין הכביש למנוי, בית המשפט לא ראה לנכון להתערב.
אבל יש דברים שמעבר למחויבות חוזית ולפורמליסטיקה יבשה, ודומה שגופים ונותני שירות רבים בישראל לא מפנימים את זה. גם אם הוא לא חייב, לטעמי, כביש 6 צריך – כמחווה שירותית וציבורית שמכונה בשפה התאגידית beyond compliance – ללכת לקראת מי שמוכיח שהנסיעות בוצעו בעת שהמכונית כבר לא היתה ברשותו, ולהפנות את מאמצי הגבייה לעבר החייב האמיתי. זה קורה לא פעם בתאגידי המים – כאשר אנשים עוזבים דירה, משנים כתובת בעירייה ובמשרד הפנים ולא מודעים לכך שהם צריכים להסיר את שמם בנפרד גם מחשבון המים. כשהם נדרשים לשלם את החשבון של הדייר הנוכחי, הם ממהרים לתאגיד עם ההוכחות שמדובר במים שלא הם צרכו. ברוב המקרים, בסופו של דבר מי שמשלם הוא מי שבאמת השתמש במים. אין סיבה שזה לא יעבוד ככה גם בכביש האגרה הראשון והגדול בישראל.
|
|
