טכנולוגיה חדשה שאמורה להחזיר את אור השמש מחוץ לאטמוספירה של כדור הארץ ולגרום לאפקט קירור גלובלי זוכה כעת למימון מביל גייטס. "הניסוי להפרעה סטרטוספרית מבוקרת" (SCoPEx) שהושק על ידי מדענים מאוניברסיטת הרווארד, יועד לבחון את הפתרון באמצעות ריסוס אבק סידן פחמתי (CaCO3) לא רעיל לאטמוספירה – תרסיס מחזיר קרני שמש שעשוי לקזז את השפעות ההתחממות הגלובלית.
מחקרים נרחבים על יעילות הנדסת אקלים סולארית עוכבו במשך שנים בגלל מחלוקת. המתנגדים מאמינים שמדע כזה כולל סיכונים בלתי צפויים, כולל שינויים קיצוניים בדפוסי מזג האוויר שאינם שונים ממגמות ההתחממות שאנו כבר עדים להן. פעילי איכות הסביבה חוששים גם הם ששינוי דרמטי יהווה אור ירוק עבור להמשיך בפליטת גזי החממה, ללא שינוי בדפוסי הצריכה והייצור הנוכחיים.
SCoPEx תעשה צעד קטן במחקר המקדים שלה ביוני הקרוב ליד העיירה קירונה שבשבדיה, שם תאגיד החלל השבדי הסכים לסייע בשיגור בלון הנושא ציוד מדעי לגובה 20 ק"מ. הניסוי לא ישחרר תרסיס כלשהו. במקום זאת, תבחן יכולת התמרון של הבלון ויבחנו מערכות התקשורת והתפעול. אם זה יצליח, זה יכול להיות צעד לעבר שלב ניסיוני שני שישחרר כמות קטנה של אבק CaCO3 לאטמוספרה.
דייוויד קית', פרופסור לפיזיקה שימושית ומדיניות ציבורית באוניברסיטת הרווארד, מכיר בכך שיש "הרבה חששות אמיתיים" מהנדסת אקלים. אבל אף אחד לא יודע באמת מה יקרה עד ש- CaCO3ישוחרר לאטמוספירה. קית' וצוות מדעני SCoPEx פרסמו מאמר בשנת 2017 המציע כי האבק עשוי לחדש את שכבת האוזון באמצעות תגובה כימית עם מולקולות הורסות אוזון. "מחקר נוסף של השיטה ושל שיטות דומות עשוי להוביל להפחתת הסיכונים ולשיפור יעילותן של שיטות הנדסה אקלימית סולארית", כותבים מחברי המאמר.
נדרש שיתוף פעולה
הכמות המדויקת של CaCO3 הדרושה כדי לקרר את כדור הארץ אינה ידועה, ומדענים של SCoPEx אינם יכולים לאשר האם מדובר בתרסיס הטוב ביותר לתפקיד. מחקרים מוקדמים מצביעים על כך שלחומר יש "תכונות אופטיות כמעט אידיאליות". זו מטרת הניסוי: ברגע שתשוחרר כמות בטוחה וניסיונית שלCaCO3 , הבלון יעוף דרכה, ידגום תגובות אטמוספריות ויתעד את הדינמיקה שנוצרה כתוצאה מכך. פרנק קאוטש, החוקר הראשי של הפרויקט, לא יודע מה התוצאות עשויות להניב.
תומכי הנדסת האקלים מציינים את ההשפעות של התפרצויות געשיות על קירור העולם כתוצאה מאפר גופרית שמתפזר לאטמוספירה. ההתפרצות של הר טמבורה באינדונזיה בשנת 1815 הביאה ל"שנה ללא קיץ", ואילו ההתפרצות של הר פינאטובו בפיליפינים בשנת 1991 הורידה את הטמפרטורות הממוצעות בעולם בחצי מעלה. הכנסה מכוונת של חלקיקים דומים לאטמוספירה עשויה להוות פקטור מאזן כנגד עשרות שנים של פליטת גזי חממה. דו"ח של הפאנל הבין-ממשלתי בנושא שינויי אקלים העלה כי ההליך של SCoPEx יכול להוריד את הטמפרטורות העולמיות ב-1.5 מעלות צלזיוס עבור לא יותר ממיליארד עד 10 מיליארד דולר בשנה.
שוב, ירידת הטמפרטורה מביאה עמה סיכונים חמורים. טמפרטורות מקפיאות בשנת 1815 הובילו ליבולים כושלים ולתנאים של כמעט רעב. מדענים בריטים הצביעו על תרסיסים סטראטוספריים מהתפרצויות געשיות באלסקה ובמקסיקו כגורם הפוטנציאלי לבצורת באזור סאהל שבאפריקה (דרומית למדבר סהרה). שיבוש משמעותי באקלים העולמי עלול להביא לתוצאות לא רצויות, להשפיע לרעה על אזורים מאוכלסים מאוד ולגרום למשבר פליטים.
דייוויד קית' הציע להקים "מאגר סיכונים" לפיצוי מדינות קטנות יותר בגין נזקים משניים שנגרמו על ידי בדיקות כאלה, אך תשלום כזה עשוי להוות נחמה פורתא לאלה אשר נעקרו מביתם עקב תנאי מחייה בלתי אפשריים.
יידרש שיתוף פעולה בינלאומי כדי להעריך את הסיכונים, את המנצחים ואת המפסידים של כל ניסוי כזה, ולהבין כיצד עדיף להמשיך לאחר שלקחנו בחשבון את כל המשתנים.
