כלכלה פוליטית: האם "יוקר המחיה" הוא התירוץ החדש לקיפאון רפורמות?

השבוע קיבלתי ד"ש מעיריית גבעתיים, המבשר על גובה הארנונה לתשלום עבור שנת 2014- פיגוע פיננסי של 7,171.2 שקל. בהסבר נכתב שמדובר בעדכון של 3.66% בהשוואה ל-2013. לא נראה לי שזאת תוספת השירותים שקיבלתי בגבעתיים. ניחא. אם אשלם מראש, אזכה להנחה של 2% שהם 143.4 שקל. עם ריבית עלובה של0.5% לשנה שמקבלים בעו"ש, מומלץ לשלם מראש ובאותה הזדמנות לקבל חסינות מהפתעות בהמשך הדרך.

החסינות בתשלום הארנונות מזכירה את פארסת הארנונות בוועדת הכספים השבוע. יו"ר הוועדה ניסן סלומינסקי התבקש לאשר תקנות שיאפשרו לרשויות להגמיש את הקריטריונים ולספח חד צדדית שטחים נוספים לחישוב הארנונות. ראשי הערים יוכלו לצרף שטחים שלא נכללו בחישוב והיה פטור מתשלום עבורם – גגות, מרפסות, שטחי חניה, מדרגות הכניסה לבניין ועוד. נשמע הגיוני וצודק? אז זהו, שלא.

מדובר בחלק מדיל שנרקם עם הרשויות במאי 2013, לקראת דיוני התקציב דאז. בתמורה להעברת 450 מיליון שקל, הובטח שהרשויות יקבלו גמישות בגביית הארנונות המוקפאות מאז 1985. אלא שמה שהיה נכון לאווירת "המשבר" של אמצע 2013 אינו רלוונטי כיום. ראשית, לא היה משבר, ו-2013 הסתיימה עם עודפי תקציב של יותר מ-12 מיליארד שקל, המאפשרים לשר האוצר לפנק, לפנק, לפנק.

התפוגגות אווירת המשבר הסיטה מחדש את הדיון "לטיפול "ביוקר המחיה, וכל המרבה הרי זה משובח. הנגידה קרנית פלוג, לצד מתן המחמאות על "מדיניות התקציב האחראית" אינה מחמיצה שום הזדמנות (כמו השבוע בוועדת הכספים) לדבר על העוני, על הצורך בצמצום הפערים ועל הגדלת מענקי ההכנסה. יופי! אבל זה לא הפריע לה לבקש מהוועדה לאשר את תקציב בנק ישראל, הכולל שיפוץ גרנדיוזי של בניין הבנק המרכזי בהיקף 277.6 מיליון שקל (מתוכם 177 מיליון שקל לעבודות בלבד). יחסית לביקורת החריפה שחטף נתניהו על תוכנית הבנייה של קומפלקס המגורים העתידני שלו, תקציב בנק ישראל עבר בשקט מופתי.

בחזרה לארנונות. באווירת "יוקר המחיה" נבהל יו"ר ועדת הכספים וחשש לדון בתקנות. לא עזרו הבהרות האוצר שמדובר בהוראת שעה לשנה. גם הטיעון שההעלאה לא תחרוג מ-7.5% ושבמשרד הפנים תיעשה עבודת מטה לחישוב אחיד, לא הרגיעו את סלומינסקי, שדרש כי מנגנון החישוב ייקבע עד 2016. לפני הישיבה שלא התקיימה נפגש סלומינסקי עם ח"כ אראל מרגלית (העבודה) ועם מנכ"ל התאחדות התעשיינים אמיר חייק. מרגלית, איש היי־טק בעברו הלא רחוק, דרש התחייבות שהארנונות לא יתייקרו. כשזו לא ניתנה, בוטלה הישיבה.

פארסת הארנונה, המכונה באוצר "תאונת עבודה", היא דוגמה לקושי באישור החלטות על בסיס כלכלי נטו. לאחר שלפיד נכווה ברותחין (העלאת מס ההכנסה והמע"מ, הקיצוץ בקצבאות), הוא נזהר בצוננין. בשבוע שעבר סירב לאשר את ההמלצה להעלאת המיסוי על כלי רכב היברידיים וחשמליים, בנימוק של תמיכה בסביבה ירוקה. מנגד פעל להפחתת תעריפי המים ב-5% ואילץ את מונופול תנובה להפחית את מחירי הגבינה הלבנה והשמנת המתוקה ב-20%.

נזהר בצוננין לאחר שנכווה ברותחין. יאיר לפיד | צילום: רויטרס

לו היה הדבר תלוי בלפיד בלבד, הוא לא היה מאשר את המלצת שר התחבורה ישראל כץ להעלאת תעריפי התחבורה הציבורית ב-4.7%, אף שמדובר בנוסחה אוטומטית של המשרד. לפיד היה בודק פתרון חלופי המצריך סבסוד התחבורה ב-200 מיליון שקל. התחבורה הציבורית היא שירות חיוני במיוחד כשאין פתרונות אלטרנטיביים. הרי הרכבת הקלה בתל אביב, למי שעדיין אינו יודע, לא תתייצב על המסילות לפני 2020.

גם סוגיית הדיור הציבורי טופלה על רקע אווירת "יוקר המחיה" במחטף. דיון קרוב בבג"ץ אילץ את שר האוצר ואת שר השיכון לחתום על החוק המאפשר מכירת דירות לזכאים. ייעוד תמורת השימוש (בניית דירות חדשות או תמיכה בשכר דירה) נותר שנוי במחלוקת.

באווירה הנוכחית קשה לקבל החלטות אמיצות אף על פי שלפיד עומד בהתחייבותו לעבוד קשה למען שכבות הביניים, ולא מקבל על כך את הקרדיט הראוי. הוא בבחינת נאה דורש נאה מקיים. לכנס הכלכלי בדאבוס שבשוויץ החליט לא לטוס (ולחסוך כ-100 אלף שקל). אף שעל פי רשימת המשתתפים בכנס (בנימין נתניהו, שמעון פרס, ציפי לבני ועוד), ישראל ולא ארה"ב היא המעצמה הגדולה בתבל.

ללפיד נותר לקוות שאיכותו כשר אוצר תימדד על פי הצלחתו בתחום שעד היום לא היה באחריות הישירה של משרדו, והוא מחירי הדיור. הוא עושה כל מאמץ להכניע את המחירים, ואני מאמין שאת הפירות הראשונים יצליח לקטוף עד סוף 2014. רבים מהפוליטיקאים מביטים מהצד ומייחלים למעידתו גם בתחום זה. אחד מהם הוא השר לשעבר משה כחלון ששיגר השבוע לעברו ולעבר שר השיכון אורי אריאל "טיל רעל" (המקור שייך לרני רהב). כחלון בנה תיאוריית קונספירציה שלפיה מחירי הדיור לא יירדו בגלל אינטרסים של הממשלה, בעלי ההון והבנקים. לדבריו מדובר במכונה המשומנת ביותר להדפסת כסף. אם יתבדה, אזי לפחות חמישה מנדטים שאמורים לעבור מיש עתיד למפלגתו העתידית של כחלון יישארו בידיו של לפיד.

אין פטור מביטול פטורים

איזה מהלך כלכלי משמעותי יכול לבצע שר האוצר מבלי שיואשם בהעלאת יוקר המחיה? המהלך המומלץ הוא ביטול פטורים ממס. כל גורמי המקצוע מבית (רשות המסים) ומחוץ (ה-OECD וקרן המטבע( ממליצים לבטל סדרת פטורים לא מוצדקים שמקורה בקבוצות לחץ.
על פי דוח מינהל הכנסות המדינה, היקף הפטורים ממס הסתכם ב-45 מיליארד שקל. חלון ההזדמנויות הראשון והעיקרי לביטול לפחות חלק מפטורים אלה היה עם אישור התקציב לפני חצי שנה. ההזדמנות הוחמצה, וכעת הרבה יותר מסובך להעביר מהלך כזה.

בעוד כארבעה חודשים יחלו דיוני תקציב 2015. אם מחפשים מקורות תקציב ודרכים להעמיק את הגבייה, הנה כמה רעיונות לביטולי פטורים השווים כ-3.5 מיליארד שקל: ביטול הפטור ממע"מ על פירות וירקות בשווי הנאמד ב- 2.2 מיליארד שקל. פרט לאובדן הכסף, ביטול הפטור יטפל בבעיות תחמוני מס. ברשות המסים חושדים שחלק מהסוחרים מנצלים את הפטור לרישום מוצרי מזון אחרים כאילו מדובר בפירות וירקות, ולהעלמת מס. אנחל גורייה מזכ"ל ה-OECD המליץ בביקורו בחודש שעבר לידידו לפיד להימנע ממע"מ דיפרנציאלי. הוא מבין בדיוק את שורש הבעיה. אבל מדוע הפטור לא יבוטל בכל זאת? בגלל התנגדותו של ראש הממשלה. נתניהו כבר היה בסרט הזה (עם יובל שטייניץ). הוא חושש שביטול הפטור יחולל בכנסת מהומת אלוהים ויקומם עליו את שדולת הח"כים החברתיים של הליכוד, ובראשם מירי רגב וגילה גמליאל. לפיד מבין שהוא אינו יכול לבנות בעניין זה על נתניהו.

פטור הזוי נוסף הוא ממע"מ באילת. יחסית אין מדובר בכסף גדול (כחצי מיליארד שקל), אבל מדובר בפטור מרגיז שאיבד מזמן את הרלוונטיות. מדובר במקרה קלאסי שבו הפטור אינו מחלחל במלואו לכיסי האזרחים. ראש עיריית אילת, מאיר יצחק הלוי, יכול בשלב זה לאפסן את שיירות המפגינים. הוא בונה ובצדק על כוחו במרכז הליכוד ולכן הפטור לא יבוטל.

עוד פטור תמוה הוא אי תשלום מע"מ על שירותי תיירות. גם כאן, כל גורמי המקצוע המליצו לבטל את הפטור שהיקפו כ-750 מיליון שקל. אלא שהתערבות פוליטית (במקרה זה של יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן) מנעה את ביצועו. 

ועדיין לא דיברנו על הפטורים בשוק ההון, כמו על קרנות ההשתלמות והאפיקים הפיננסיים האחרים. ביטול הפטורים ממס הוא מהלך מקצועי, ענייני וצודק המתקן עיוותים. אבל מי אמר שיש צדק בפוליטיקה.

מגן דוד זקוקה להחייאה

ביום שלישי השבוע ביקר יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ח"כ חיים כץ, בלשכתו של שר האוצר. כץ מעריך את לפיד שמוכן להקשיב, ולשם שינוי גם לבצע. השניים צברו ניסיון חיובי בטיפול במשבר הפנסיה ודמי הניהול, והם עובדים באותו ראש.

ומי יציל את מד"א? | צילום: אפי אליאן, ויקיפדיה

כץ, שעושה עבודת קודש בנושאי חברה ורווחה, ביקש מלפיד לשכנע את שרת הבריאות יעל גרמן לחתום סוף סוף על התקנות לעדכון תעריפי מגן דוד אדום. מדובר בהעלאה של 11% בתעריף הפינוי באמבולנסים לבית החולים, המסתכמת ב-361 שקל להובלה. בקשה נוספת הייתה עדכון התעריפים למנת דם (מ-174 שקלים ל- 195שקלים למנה). התעריפים לא עודכנו כבר למעלה משנה.

מנתונים שמסר מנכ"ל מד"א, אלי בין, העיכוב בעדכון יפגע בשירותי הארגון ויכניס אותו לגירעון הנאמד ב-50 מיליון שקל. התרומות הן אחד המקורות הכספיים החשובים של מד"א. הכסף המגיע מידידי הארגון בארה"ב או במקסיקו לא יספיק הפעם.

על רקע המשבר המסתמן, כץ אמור היה לכנס שלשום את ועדת הבריאות לאישור התעריפים החדשים. אלא שלפיד לא חתם. שר האוצר הסביר שהמהלך תלוי בסגן הממונה על התקציבים באוצר, משה בר סימן טוב (האחראי לתקציבי הבריאות), המסתייג בשלב זה מייקור התעריפים.

התייעלות, כבר אמרנו? על פי בר סימן טוב, תקציב האמבולנסים נופל בעיקר על קופות החולים. מי שמפונה באמבולנס ומתאשפז בעקבות כך בבית החולים זוכה לכיסוי עלות הפינוי באמצעות הקופה. אבל אם בעקבות הפינוי לא היה צורך באשפוז, הלקוח יממן את התענוג. כשמוזעק אמבולנס ובסופו של דבר אין פינוי, אף אחד אינו משלם והכסף מגיע מתקציב מד"א. על פי הסטטיסטיקה, במרבית המקרים הפציינט מאושפז לאחר הפינוי, כך שקופות החולים הן המממנות. לכן באוצר חוששים כי עדכון התעריפים יגדיל את גירעונות הקופות, הנמצאות אף הן במשבר, ומכאן הסירוב.

עד שמישהו יואיל בטובו לא להמשיך לגלגל את תפוח האדמה הלוהט הזה, מד"א תקרוס בהדרגה, ובלית ברירה תשבית את שירותיה. רק אז מישהו יתעורר.