חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
Forbes Israel Logo

כל אנשי הלפיד: כך הפכה יש עתיד להפתעה הגדולה של הבחירות

ערב הבחירות, דקה למדגם. אולם בית העיתונאים בתל אביב מלא עד אפס מקום בפעילים ובנציגים מגופי תקשורת מקומיים וזרים, שהשמועות אודות ההפתעה המתקרבת גרמה להם לתגבר משמעותית את הצוותים במקום. עוד רגע ייוודעו התוצאות, והכתבים מנסים להבין מי מהנוכחים הוא חבר כנסת לעתיד. העיתונאים המסודרים הגיעו עם תצלומי המועמדים, משווים פנים לתמונות, השאר פשוט עקבו אחריהם, מבררים את מי בכלל הם מראיינים.

ואז הגיעו התוצאות. הפעילים צעקו משמחה פעם אחת כשהמדגמים העניקו ליש עתיד 19 מנדטים, ובפעם השנייה שחררו אנחת רווחה קולנית כשהסתמן שוויון בין הגושים. השמחה הכפולה הזו מעוררת את התהייה בכמה מנדטים זכתה המפלגה השנייה בגודלה בכנסת כתוצאה מאהבת לפיד, ובכמה מתוך מיאוס מהשלטון. "ברור שההצבעה עבורנו מונעת בין היתר מאכזבה. הרי אנשים רוצים תקווה", אומר עופר שלח, מקום 6 ברשימה ועוד מעט חבר כנסת. "מתלבט אחד אמר לי היום, 'כל הפוליטיקאים מאכזבים, תשתדלו לאכזב פחות'".

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים מפורבס ישראל – עשו לנו לייק בפייסבוק


נאום הניצחון של לפיד. "אני חושב שאנחנו בסוף עידן הציניות" | צילום: רויטרס

הכל נשאר במשפחה

את האכזבה מהמנהיגים המכהנים לא המציא הדור שלנו, גם לא את הצבעת המחאה. בבחירות 1977 התרחש המהפך הפוליטי של הליכוד ומנחם בגין. תחושת המיאוס הכללית שנוצרה בעקבות פרשות שחיתות שונות של מפלגת העבודה, בהן חשבון הדולרים של לאה רבין, ותחושת הנכאים הכללית אחרי מלחמת יום כיפור, הובילה לתוצאה היסטורית. אבל בבחירות הללו היה עוד תופעה שרבים כבר לא זוכרים, קראו לה ד"ש.

אחרי שסיים את כהונתו כרמטכ"ל, בחר יגאל ידין להקדיש את זמנו לחפירות ארכיאולוגיות. ואז, שנה לפני הבחירות, הכריז מי שהיה סמל לניקיון כפיים על הקמת מפלגה חדשה, "התנועה הדמוקרטית לשינוי". בבחירות לכנסת ה-9 הדהימה ד"ש כשזכתה ב-15 מנדטים, אך ההישג חסר התקדים לא האריך ימים. ד"ש התפצלה כבר ב-1978, והתפצלה שוב ושוב. מתוך ההתפוררות ההדרגתית הזו יצר אמנון רובינשטיין, ח"כ מטעם ד"ש, את מפלגת "שינוי", שהתמזגה בהמשך עם רץ ומפ"ם למרצ, ואז התפצלה גם ממנה. 

אל אותה שינוי הגיע לבסוף טומי לפיד, שנבחר ליו"ר המפלגה והצליח לסחוף ציבור שלם של אנשי מרכז שייחלו לזמנים חדשים. 15 מנדטים היו לשינוי בשיא כוחה, אבל גם היא התפוררה לרסיסי מנדטים מבלי שהותירה חותם ממשי. על ערש דווי, אמר לפיד האב לבנו: "אני משאיר לך משפחה ומדינה". והנה, בדיוק עשר שנים אחרי ההישג האדיר של שינוי בבחירות 2003, ממשיך הבן את דרכו של האב, ואם תרצו, גם את דרכה של ד"ש.

יוסף (טומי) לפיד ז"ל. 10 שנים אחרי, יאיר ממשיך את דרכו | צילום: רויטרס

שלושה סעיפים בלבד היו במצע של ד"ש, בהם "מלחמה בשחיתות", דאגה ל"משטר חיים צודק" ו"חלוקה שווה של הנטל על הציבור". מזכיר משהו? יש עתיד בחרה לחרוט על דגלה באופן בהיר ונהיר חמישה מסרים דומים, עליהם חזרה פעם אחר פעם, על כל במה ובפני כל מי שרצה לשמוע. 

"המסרים הגיעו עוד לפני שביצענו מחקר", אומר הפרסומאי יורם לוי שליווה את קמפיין המפלגה. "זה לא שיאיר שאל מה הציבור רוצה ואז יצא עם האמירות שלו; להפך. ולמרות שאמרנו לו שחמישה מסרים זה יותר מדי, הוא התעקש. וכשדיברנו על 14-15 מנדטים, הוא נשא את הנאום שבו דיבר על 22 מנדטים. כולם צחקו, ועכשיו הם מבינים שהרוב השפוי של הציבור רוצה את אותם דברים שיאיר דיבר עליהם".

בגלל חוק מימון המפלגות לא נהנתה "יש עתיד" מזמן שידור רב או מכסף מיותר לשלטי חוצות מפוארים, והפעילות מומנה "מתרומות, ערבויות, מתפקדים ומתנדבים", כדברי מקור במפלגה. מאיר כהן, ראש עיריית דימונה ומספר 4 ברשימה, מוסיף: "בלי קבלני קולות, רק עבודת שטח והרבה חבר'ה צעירים שנרתמו לעניין. עוד ילמדו את הסיפור הזה בבית ספר לפוליטיקה".

בחמ"ל של יאיר

אולי כדאי יהיה ללמד באותם בתי ספר גם כיצד מקימים, בשנה אחת בלבד, מפלגה חדשה לגמרי שמנהלת 103 מטות ו-15,000 מתנדבים. כדי להבין את זה צריך לבקר במטה של "יש עתיד". הוא שוכן בבניין משרדים לא חדש, במרחק לא רב מבית "ידיעות אחרונות" בו עבד לפיד עד לא מזמן.

בחודשים האחרונים התנהל כאן חמ"ל מאורגן להפליא. כל חלל מנוצל: חדר אחד מוקדש לדוברי רוסית, אחד לטובת מדיה ותקשורת, חדר נוסף מוקדש לפעילות לוגיסטית ועוד אחד למחשוב. בחדר הישיבות הקטן יושבים הרפרנטים שאחראים על הקשר עם השטח. בימים האחרונים התקיימה ישיבה להערכת מצב אחת לשעה, בניצוחו של תא"ל (במיל') יוסי סילמן, ראש מטה השטח של "יש עתיד". 

חלוקת העבודה מזכירה את תורת הקרב הצה"לית, ואי אפשר אחרת כשבראש המטה ניצבים ביטחוניסטים לשעבר, כמו מנהל הקמפיין, ראש מטה פיקוד צפון לשעבר תא"ל (במיל') הלל קוברינסקי, או קובי מויסה, מנכ"ל המפלגה ואל"מ במילואים. מלבדם נספרו עוד שישה אלופי משנה וחמישה סגני אלופים שאיישו את המטות ברחבי הארץ.

קוברינסקי (קיצוני מימין) ומטה לפיד. חמ"ל מאורגן להפליא | צילום: רויטרס

אותם יוצאי צה"ל הבינו שבחירות לא מנצחים רק באינטרנט, אלא בשטח, דרך הרגליים. ולכן התמקדה העבודה במעבר מנ.צ אחד לשני ובחבירה לכמה שיותר אנשים. "ידענו שצריך להתחיל מלמטה. במשך שנה, בכל ערב ולפעמים גם במהלך היום, ערכנו מפגשים וכנסים", מספרת תמי נשיא, ראש מטה מתנדבים. "התחלנו עם קהל של 70 איש וסיימנו עם 800. למפלגות אחרות לא הייתה את הנוכחות בשטח שהייתה לנו. הוכחנו שרוח מנצחת כסף. וגם אם עשינו טעויות למדנו והפקנו לקחים".

וטעויות לא חסרו: לפיד הסתבך בשורה של אי דיוקים עובדתיים במספר נאומים שנשא; נודע כי הוא התקבל ללימודי תואר שני מבלי שהיה זכאי לתואר ראשון; הוא מחק מדף הפייסבוק שלו תגובות שלא היו לרוחו במקום לנהל דיאלוג והתעלם מאחרות. "הסוד הוא עקומת למידה גבוהה", אומרת נשיא, "ולמרות שלחלקנו לא היה ניסיון קודם, הבנו שעבודת צוות מספיקה כדי להניע תהליכים גדולים". 

נשיא ולפיד הכירו ב"אולפן שישי". הוא היה המגיש, היא המפיקה. כשהבינה שברצונו להתמודד במערכת הבחירות הקרובה היא לא חשבה פעמיים והצטרפה להרפתקה. "הייתה לי אש בעיניים", היא אומרת. "אני מאמינה בלפיד בתור מנהיג, בתור מי שיכול לשנות".

לא רק נשיא ביצעה שינויים גדולים בחייה בעקבות "יש עתיד". אחד החברים הקרובים של לפיד מספר שלאחרונה סגר את העסק שלו ויצא לשטח, לפעמים במשך 15 שעות ביום, פשוט כי האמין בו. גם יפעת קריב עזבה את עבודתה כדי לסייע במערכת הבחירות, זאת למרות שמיקומה ברשימה, 16, לא נחשב ריאלי. "עזבתי את כל מה שעשיתי כדי לשכנע, לדבר ולהסביר את המצע, עד הרגע האחרון. לפיד התגלה כמנהיג והרגשנו שאנשים עובדים מתוך נתינה אמיתית, כדי שהציבור יתעורר ונחזיר את המדינה לידיים שלנו".

"האכפתיות חזרה"

בנובמבר עוד התפרסמו סקרים שצפו למפלגה חמישה מנדטים בלבד. אבל את הפעילים זה לא הטריד, הם הריחו את השינוי. "ראינו את ההתעוררות בשטח", אומר הרב דב ליפמן, מקום 17 ברשימה. "במשך חודשים, בכל ערב אירחתי חוג בית באנגלית וראיתי את כמויות האנשים שמצטרפים אלינו".

לא רק את הפעילים הוא הצליח לסחוף אחריו, גם חבריו הקרובים של לפיד נרתמו לסייע. "אנחנו חברים כבר שלושים שנה", מספר רפי כריסטוף, "ועדיין, החברים לא הלכו אחריו בצורה עיוורת. כבר בהתחלה אמרתי לו שאני רוצה לשמוע מה יש לו לומר. הצטרפתי לחוג בית, שאלתי שאלות קשות ואותי הוא שכנע. מאז עשיתי כל מה שניתן על מנת לסייע לו להצליח. זה לא בא בקלות, אלא תוצאה של עבודה מאומצת". 

והם, שמחוברים הכי טוב לשטח, כבר הבינו לקראת הצהריים את מה שעתיד להיות ההפתעה הגדולה של הסוקרים. ועדיין, עד הרגע האחרון לא הפסיקו לעבוד במטה. בשעה ארבע נכנס לפיד לישיבה אחרונה שפתוחה לתקשורת. הוא לא לוחץ ידיים אלא מחבק את כולם, מספר שהגיע לכאן היישר מנתניה. "כשהתחלנו לעבוד שם אמרו לנו שחבל על הכסף, זו עיר ליכוד מובהקת", הוא אומר, "ומחקנו את כולם".

מצלמות מקיפות אותו וכתבים מנסים לברר את התחושות של הרגע האחרון. הוא עונה לשאלות של כולם בסבלנות, עד שהוא מקבל הודעת טקסט. פתאום לפיד משתתק, ובאחת מתעשת ומצליח לחייך. "זה מאבא של ילד אוטיסט שאני מכיר. הוא נתן לו להצביע היום בפעם הראשונה". עוד כמה שניות של שקט, ואז הוא חוזר לקמפיין. "כולם מדברים עלינו במונחים של הפתעה", הוא אומר, "אבל זה משהו כללי שהתחיל במחאה של קיץ 2011. אני חושב שאנחנו בסוף עידן הציניות. אנשים הבינו שלהיות מרוחק ואדיש רק יקלקל להם את החיים. האכפתיות חזרה".


"נוצרו ציפיות, לא רק להישגים אלא גם להתנהגות". עפר שלח | צילום: ורדי כהנא

על אף שהוא דוהר כבר שנה ברחבי הארץ, לפיד לא נותן לעייפות להכריע אותו. "אני ישן מעט ושמח בחלקי. חברים שלי קוראים לי דוראסל. אולי זה לא אמור להיות ככה, אבל האמת היא שאני נהנה". כשאני מנסה לברר איתו אם הוא כבר מודע לגודל האחריות, הוא עונה: "כשאני עוצר לרגע, אני בהחלט חושב על האחריות הגדולה שמוטלת עלי, ומודע לה". הוא עוד יחזור ויתייחס לסוגיה הזו בנאום הניצחון שלו.

אבל עכשיו, בחדר הישיבות הגדול במטה, סילמן מנהל את הישיבה כאילו הייתה מבצע צבאי. "ערכנו גיוס כללי ושלחנו אלפי פעילים להשקיף בקלפיות", הוא אומר. "אני יכול להגיד שהשטח אש ושהמוטיבציה גבוהה. עוד שבע שעות של מלחמה". 

שבע שעות אחרי, בבית סוקולוב, אפשר להכתיר את המערכה כניצחון מוחץ. הערב יכולים הפעילים להניח מאחוריהם את העבודה הקשה, אבל רק לכמה שעות. הם יודעים שכבר ממחר בבוקר יאלצו להתחיל ולהוכיח את עצמם. הם לא יכולים לאכזב את הבוחרים שהצביעו בעד העתיד. "הרגשנו בשטח את הצימאון וידענו איך לעודד את זה", אומרת זהבה דויטש, פעילה במטה דרום. "מה נעשה מחר? אנחנו כבר חושבים על הבחירות הבאות. כך יאיר הנחה אותנו. זה לא שניצחנו ועכשיו נתפזר, זו ריצה למרחקים ארוכים".

"התוצאה מחייבת", מסכים שלח. "נוצרו ציפיות, לא רק להישגים אלא גם להתנהגות". 
אבל עכשיו הם משיקים את כוסות הפלסטיק מלאות השמפניה ושרים. עינת שרוף, אחת החברות הטובות של לפיד, נישאת על כתפיים ומדרבנת את הקהל לשירת "שמחה גדולה הלילה". יש דרבוקות והמון חיבוקים, פרגונים ופרצופים מחייכים. ככה כנראה חוגגים במעמד הביניים.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן