Forbes Israel Logo

כמה זה עולה לנו: המחיר הבלתי נסבל שהציבור הישראלי משלם על מערכת הבחירות הנוכחית

שבוע ימים אחרי הבחריות לכנסת הקודמת ב־2013 ערכה ועדת הבחירות המרכזית קבלת פנים חגיגית במשכן הכנסת. למעלה מ־600 מוזמנים חגגו את סיומה המוצלח של מערכת הבחירות. בראש ועדת הבחירות המרכזית עמד שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין. עלות האירוע למשלם המסים הגיעה לכ־80 אלף שקלים. ״ראוי לפעול בעתיד להוזלת האירוע ולצמצם את רשימת המוזמנים״, קבע מבקר המדינה בדוח חריף במיוחד על התנהלותה של ועדת הבחירות המרכזית.

חגיגת סיום הבחירות הייתה אירוע צנוע במונחים של ועדת הבחירות. בשלושה דוחות של מבקר המדינה שבדקו את ועדת הבחירות המרכזית בשלוש מערכות הבחירות האחרונות נחשפו ארוחות צהריים יקרות, תשלומים עלומים במיליוני שקלים, מינויים בשיטה של חבר מביא חבר – אפילו השופטים העומדים בראש המטות האזוריים מינו מכרים לעבודה, והעסיקו קרובי משפחה. 90% מהעובדים באחד מהמטות האזוריים היו קרובי משפחה, באחת ממערכות הבחירות האחרונות לכמחצית מעובדי ועדת הבחירות המרכזית היו קרובי משפחה שעבדו אף הם מטעמה.

אומנם בבחירות הקודמות, לכנסת ה־19, שנערכו בינואר 2013, חל שיפור מסוים. רק ל־15% מעובדי המטות המינהליים היו קרובי משפחה שהועסקו בוועדת הבחירות. אבל השמחה מוקדמת.

מבקר המדינה מצא ליקויים אחרים, כמו גיוס לעבודה שלא באמצעות הגשת מועמדות באתר האינטרנט של הוועדה ודיווחים כפולים: 17% מהעובדים דיווחו על עבודה כפולה, גם במקום עבודתם הקבוע וגם בוועדת הבחירות. עם תקציב של כמעט רבע מיליארד שקלים והוצאה בפועל של 197 מיליון שקלים, 10,455 קלפיות ו־5,659,722 בעלי זכות בחירה, העסיקה ועדת הבחירות המרכזית 880 עובדים למשך שלושה חודשים במטה המרכזי בירושלים וב־18 מטות אזוריים ו־64 אלף עובדים ביום הבחירות.

צילום: thinkstockphotos

במטות האזוריים יום הבחירות היה יום חג, אם כי לא לדמוקרטיה. המטות תוקצבו בארוחות צהריים בסכום של 111 שקל לארוחה עבור מאה עובדים. בוועדה המרכזית הסתפקו בארוחה במחצית המחיר. המבקר מצא שלא רק שארוחת הצהריים במטות האזוריים הייתה יקרה פי שניים מהמקובל, ברוב המטות כלל לא היו מאה עובדים, בשמונה מתוך 18 המטות היו בין 15 ל־30 עובדים שאכלו כאילו היו מאה בני אדם.

הכספים בוועדת הבחירות, על פי מבקר המדינה, זרמו כמו מים. כך למשל הוראות לביצוע פעולות בחשבון בנק הדואר של הוועדה המרכזית אושרו בחתימת חשב הוועדה בלבד, ״מדובר באישור פעולות בעשרות מיליוני שקלים״. לא תמיד ברור לאן הועבר הכסף. לחברת המחשוב של ועדת הבחירות המרכזית, על פי מבקר המדינה, אושרה לדוגמה חשבונית בסכום של 3.1 מיליון שקל בלי לפרט את כמות ומחיר השירותים.

הכל נשאר במשפחה

ארבע שנים לפני כן, בבחירות לכנסת ה־18 שנערכו בפברואר 2009, עמד התקציב של ועדת הבחירות המרכזית על 206 מיליון שקל. בראש ועדת הבחירות המרכזית עמד שופט בית המשפט העליון אליעזר ריבלין, 839 עובדים גויסו למטות הבחירות מבין עובדי המדינה ועובדי הרשויות המקומיות, 32 אלף עובדים נוספים הועסקו ביום הבחירות. המבקר מצא שעובדים התקבלו לעבודה על פי היכרות אישית, ל־36% מהעובדים היו קרובי משפחה שהועסקו בוועדת הבחירות בתפקידים שונים. לסגן מנהל באחת הוועדות האזוריות היו 13 קרובי משפחה שהועסקו בוועדת הבחירות, למרכזת מינהל ומשאבי אנוש בוועדה האזורית באשקלון היו תשעה קרובי משפחה.

השיא היה בוועדה האזורית בעכו, ל-63.8% מהעובדים בוועדה האזורית היו קרובי משפחה שהועסקו בוועדת הבחירות. ריבלין אומר שהוא אינו זוכר את דוח מבקר המדינה, ״עברו כמה שנים, קשה לי להיזכר. בזיכרון כללי אני זוכר שהדוח היה חיובי״.

אם מדברים על שיאים, הבחירות לכנסת ה-17 שנערכו במרץ 2006 שברו את כל השיאים. בראש ועדת הבחירות המרכזית עמדה שופטת בית המשפט העליון דורית ביניש. על פי דוח מבקר המדינה ל-47% מעובדי המטות היו קרובי משפחה שהועסקו בוועדת הבחירות. לרכז גוש בעכו היו 19 קרובי משפחה שהועסקו בוועדת הבחירות, 90% מעובדי הוועדה בחדרה היו קרובי משפחה. שליש מהעובדים הגיעו מהנהלת בתי המשפט הודות לשופטים שהיו מנהלי המטות, והעדיפו למנות אנשים שהם מכירים. העסקה של שיעור ניכר מעובדי המשרד עלולה לפגוע בתפקודו של המשרד שעובדיו נעדרים במשך שלושה חודשים, קבע המבקר.

וזה עוד לא הכל. ההתקשרות עם חברת מל״מ שסיפקה שירותי מחשוב לוועדת הבחירות נעשתה ללא מכרז וללא הליך של פטור ממכרז. החברה קיבלה 16 מיליון שקל מבלי שנבדקה סבירות המחירים. המחשבים שמל״מ הציעה היו יקרים הרבה יותר מהממוצע בשוק. היא אף העניקה שירותים שאינם בתחום מומחיותה, כמו הפעלת מרכז מידע לציבור בעלות של 2.23 מיליון שקל. תשלום של 186 אלף שקל ניתן עבור ״בדיקת מועמדים לכנסת״, עבור מה שולם? תהה המבקר, ״זה נותר עלום״.

חוסר יציבות מסוכן

241 מיליון שקל אושרו לוועדת הבחירות המרכזית לקראת הבחירות הקרובות שייערכו בשלישי הקרוב. התקציב הנוכחי של ועדת הבחירות המרכזית גבוה בכ-40 מיליון שקל מהתקציב בפועל בבחירות הקודמות, והוא כולל תשלום משכורות בסכום של 55 מיליון שקל, 22 מיליון שקל עבור מחשוב, 5.5 מיליון שקל עבור ביצוע הבחירות בצבא, 15 מיליון שקל למשטרה להיערכות ביום הבחירות. בין שניים לשלושה מיליארד שקלים תעלה לנו מערכת הבחירות כולה, כולל התקציב של ועדת הבחירות המרכזית, עם 10,633 קלפיות ו-5,832,299 בעלי זכות בחירה. בין השאר מוערכת השבתת המשק ביום הבחירות בכמיליארד וחצי שקל, מימון המפלגות מגיע למאתיים מיליון שקל, טיסת ראש הממשלה לוושינגטון עלתה כחמישה מיליון שקל, יש הסבורים כי היא נועדה לצורכי בחירות.

אבל זה רק הכסף הקטן. ״אי אפשר לכמת בשקלים את הנזק שנגרם למשק ממערכת הבחירות״, מסביר פרופ' אבי בן בסט, לשעבר מנכ״ל משרד האוצר והיום מרצה לכלכלה באוניברסיטה העברית. ״הכנסת לא הספיקה לאשר את תקציב המדינה החדש, הממשלה פועלת על פי תקציב המדינה הקודם ללא התוספות של התקציב החדש. יש דברים שאי אפשר יהיה לתקן גם אחרי שיעבור תקציב חדש. עד שהתקציב החדש יאושר, רוב שנת הלימודים תהיה מאחורינו, ואת מה שהילדים לא קיבלו הם כבר לא יוכלו לקבל. ברור שנגרם נזק, המערכת משותקת, מבצעים רק את ההכרחי, יישומים נדחים, תוכניות לא מופעלות, השרים עסוקים במסעות בחירות וגם החלטות שהתקבלו לא מתבצעות. קשה לכמת את הנזק הזה במספרים, אני מעריך שמדובר בסדר גודל של בין שניים לשלושה מיליארד שקל״.

גם פרופ' מנואל טרכטנברג, המועמד של המחנה הציוני לתפקיד שר האוצר, חושב שקשה לכמת את הנזקים הכלכליים של הבחירות. ״הדמוקרטיה עולה כסף, וזה לא מחיר מופרז מפני שזו עדיין השיטה הטובה ביותר. ובכל זאת, כשהבחירות נערכות אחת לשנתיים, אין המשכיות בפעילות של משרדי הממשלה, הפוליטיקאים חושבים לטווח קצר, וזה המחיר האמיתי של חוסר היציבות של המערכת הפוליטית. כמעט בכל תחום אנחנו רואים איך מתחילים מהלכים ועוצרים אותם משום שהשרים מתחלפים. גם הפקידות לא משתפת פעולה עם היוזמות של השרים. הפקידים הבכירים מבינים שבמילא בקרוב תתחלף שוב הממשלה אז למה לטרוח״.

"דמוקרטיה עולה כסף". טרכטנברג | צילום: ליאת מנדל

ממשלת שיתוק לאומי

במשך קרוב לחצי שנה, מאז שנתניהו פיטר בתחילת חודש דצמבר את לבני ואת לפיד ובעקבותיהם התפטרו שרי יש עתיד והתנועה ועד שתקום ממשלה חדשה (על פי הערכות במערכת הפוליטית, בחודש מאי), נחשבת ממשלת נתניהו לממשלת מעבר שחייבת, על פי פסיקת בג״ץ, ״באיפוק בהפעלת סמכויותיה לגבי כל אותם עניינים שאין בהם כורח ודחיפות מיוחדת לפעול בהם בתקופת המעבר״.

״למעשה אין פה בעל בית״, מבהיר פרופ' אביה ספיבק, בעבר המשנה לנגיד בנק ישראל והיום מרצה לכלכלה באוניברסיטת בן-גוריון. ״המדינה פועלת על אוטומט, אין מדיניות, אין ממשלה ואין חקיקה. תארי לך עסק שאין בו בעל בית במשך חצי שנה או משפחה שבה אב הבית מגויס למילואים לחצי שנה. זה מצב לא סביר ולא טבעי. בהיעדר בעל בית שוררת הזנחה. בעבר כששמענו שבאיטליה ובצרפת ממשלות מתחלפות לעתים תכופות, צקצקנו ולעגנו להן, היום זה קורה אצלנו. המצב הזה גורם לנזקים שקשה לכמת אותם בכסף, והם יסודיים ומחלחלים לכל מקום ולאף אחד לא אכפת״.


די לקרוא את הודעות מזכיר הממשלה מהחודש האחרון כדי להבין כמה דלה עבודתה של הממשלה. בישיבת הממשלה ב-1 בפברואר קיבלה הממשלה סקירה ביטחונית על האירועים בצפון הארץ ודנה במערך אכיפה עירוני בירושלים. ב-8 באותו חודש ראש הממשלה פתח את ישיבת הממשלה בהודעה על ההסכם המתגבש בין איראן למערב, הממשלה דנה בסיוע ובחיזוק הקהילות היהודיות בחוץ לארץ ובטיוטת חוק לצמצום השימוש במזומן ובסליקה אלקטרונית של המחאות. שבוע אחר כך עסקה הממשלה בהגנת סייבר, בהרכב דירקטוריון הרכבת ובתוכנית לעידוד קליטה של עולים מצרפת, בלגיה ואוקראינה. ב־22 בפברואר שמעה הממשלה סקירות ביטחוניות מפי יוסי כהן, ראש המטה לביטחון לאומי, ראש המוסד תמיר פרדו, השר לעניינים אסטרטגיים יובל שטייניץ ושר הביטחון בוגי יעלון.

אין תחום שלא נפגע מהקפאת הפעילות הממשלתית. ״משרד החינוך צריך היה לקבל תוספת לתקציב של למעלה ממיליארד שקל, התקציב לא אושר בכנסת והתוספת לא הגיעה למשרד״, מספר שר החינוך עד לאחרונה שי פירון. ״זה אומר שלא יהיו קייטנות בקיץ לילדים בכיתות הראשונות של בית הספר, לא יהיה פיקוח בחינוך החרדי ועוד תוכניות. זו טרגדיה, לא פחות. מערכת החינוך יכלה לעשות קפיצת מדרגה גדולה מאוד ובמקום זה היא תקועה״.

תקציב הבריאות אמור היה לגדול ב־2.8 מיליארד שקל, שנועדו בין השאר למימון רפורמת הבריאות של שרת הבריאות היוצאת יעל גרמן. תקציב הרווחה וההטבות לניצולי שואה אמורים היו לגדול ב־1.7 מיליארד שקל, מהם מאה מיליון שקל להרחבת שירותי הבריאות והרווחה לאוטיסטים ו־137 מיליון שקל לתוכניות לטיפול בעוני. תקציבו של המשרד לביטחון הפנים אמור לגדול בכמיליארד שקל שנועדו להגדלת השיטור העירוני. במשרד המדע חסרים מאה מיליון שקלים שהיו אמורים להגיע מתוספת התקציב לשנת 2015. ״ייעדנו את הכסף בין השאר לפרויקט צמצום פערים דיגיטליים בחברה, הוקפא גם תקצוב הקרן הלאומית למחקר יישומי והנדסי״, מספרים במשרד המדע.

מעמסה גדולה מדי

חלק מהנזקים אינם קשורים ישירות לתקציב אלא לתפקוד ראוי של הרשויות השונות במדינה. בבתי הדין הרבניים חסרים למשל למעלה מ־20 דיינים, הוועדה לבחירת דיינים לא התכנסה כבר חודשיים וחצי. עו״ד אשר אקסלרד, חבר בוועדה, אומר ש״המשבר בבתי הדין הרבניים נורא. הם משוועים לידיים עובדות. בבית הדין הרבני הגדול יש תקן לשבעה דיינים, היום יש בבית הדין רק שני דיינים. מאות אלפי בני אדם מחכים להכרעות שיפוטיות ולקביעת דיונים״. אקסלרד מגחך כשהוא נזכר באותו יום בראשית חודש דצמבר, כשהוועדה התכנסה בלשכתה של שרת המשפטים, ציפי לבני, כדי לבחור 26 דיינים חדשים.

״סוף־סוף, אחרי שנה וחצי של דילים פוליטיים, ואחרי שראיינו 238 מועמדים, הגענו להסכמה״, הוא אומר, ״ואז בעודנו יושבים בלשכה של השרה, היא התבשרה על כך שנתניהו פיטר אותה. הוועדה התפזרה. לפני שלושה שבועות היועץ המשפטי לממשלה שהבין את שוועת בתי הדין הרבניים, התיר לוועדה להתכנס, אבל בראש הוועדה עומד ראש הממשלה שהוא גם שר המשפטים והוא לא כינס את הוועדה, כפי הנראה יש לו נושאים חשובים יותר לעסוק בהם כמו נסיעה לקונגרס בוושינגטון. אני מדבר מתוך כאב אמיתי, 35 שנים אני עורך דין ומעולם לא נתקלתי בדבר כזה, זאת שערורייה שאין כמוה״.

הוועדה לבחירת שופטים לא התכנסה כבר שלושה חודשים וחצי. ״לוקחים מערכת שממילא לחוצה ומלחיצים אותה עוד יותר״, אומר דן ארבל שהיה מנהל בתי המשפט. ״ממילא יש מחסור כרוני בשופטים, יש פרישה טבעית של שופטים, והתקנים לא מתמלאים. קשה לכמת את זה בכסף, אבל ברור שהציבור סובל וגם הכלכלה נפגעת מפני שחלק גדול מאוד מהתיקים האזרחיים עוסק בעניינים כלכליים כמו הפרת חוזים ומכרזים. מדינת ישראל כולה כבר שלושה חודשים בקיפאון״. עם זאת, בהנהלת בתי המשפט טוענים כי התקנים מאויישים ואין מחסור בשופטים.

כך או כך, השיתוק מגיע גם למינויים בשירות המדינה ובחברות ממשלתיות. יהודה וינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה, העביר בדצמבר הנחיות למשרדי הממשלה, שבהן הוא קובע שהממשלה חייבת לנהוג ״באיפוק הראוי למעמד של ממשלה יוצאת״. על הממשלה, על פי הנחיותיו, לדחות מינויים ״עד לכינון ממשל חדש, וזאת מאחר שהממשלה אינה פועלת עוד מכוח אמון הכנסת אלא מכוח עקרון הרציפות, ובשל חשש מוגבר לכריכת שיקולים מפלגתיים ואישיים בהליכי מינוי ערב בחירות״.

למעט כמה סייגים, הליך מינוי עובדים נעצר כמעט לחלוטין. כך דחה וינשטיין את בקשת השר לביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ למינוי מפכ״ל חדש למשטרה במקום יוחנן דנינו עוד לפני הבחירות. בנציבות שירות המדינה אומרים שאין להם מידע על מספר המשרות שלא אוישו בחודשים האחרונים, מפני שמשרדי הממשלה פונים לנציבות כשהם מתכוונים לאייש משרה ולא כשאינם יכולים לעשות זאת.

פירון. הכסף לא הגיע | צילום: מרק ישראל סלם

יצחק גלנור, שהיה נציב שירות המדינה, אומר ש״המנכ״לים של המשרדים הממשלתיים שהתמנו על ידי השרים הקודמים בוודאי מקדישים חלק מזמנם לחיפוש עבודה אחרת, מתוך חשש שהשר שלהם לא יחזור למשרד והם יפוטרו. אז מי נשאר? המדינה כולה נשענת כבר כמה חודשים על הדרג המקצועי. מצד אחד, זה טוב, הדרג המקצועי מצליח להעביר החלטות נבונות שלא בטוח שהיו עוברות עם הפוליטיקאים, כמו ההחלטה להפסיק לתקצב את החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית, מצד אחר, זה לא בריא שהמערכות במדינה משותקות במשך חצי שנה. כשקיפאון כזה קורה אחת לארבע שנים זה מחיר שדמוקרטיה יכולה לשלם, אולם בחירות מיותרות כל שנתיים הן מעמסה כבדה מדי״.

השכבות החלשות נדפקות

לא רק מינויים הכרחיים נדחים, גם החלטות רבות משתהות או מתקבלות באופן זמני. בהוראת היועץ המשפטי לממשלה נאסר על שר הכלכלה נפתלי בנט להרחיב את ההסכם הקיבוצי הנוגע להעלאת שכר המינימום גם למגזר הציבורי, וינשטיין גם הורה לממשלה להבטיח את קיומו של ערוץ 10 עד לאחר הבחירות וקבע שהממשלה היוצאת מוגבלת ביכולתה לקבל החלטות הנוגעות למשק הגז.

חברת הכנסת שלי יחימוביץ' ביקשה מהיועץ המשפטי לממשלה למנוע מראש הממשלה לקבל החלטות בנושא הגז וזאת בעקבות הקמה של צוות שיבדוק בין השאר את הבעלות הצולבת על מאגרי ״תמר״ ו״לווייתן״. יחימוביץ' טענה שאם יותר לשותפות דלק- נובל להמשיך להחזיק בבעלות צולבת, תהפוך השותפות לגוף הכלכלי הפרטי העוצמתי ביותר בהיסטוריה של המשק הישראלי. כל החלטה שתתקבל בנושא תשפיע לעשרות שנים על אופיין של הכלכלה ושל החברה הישראלית. מנגד, מניעת התערבות ממשלתית לפני הבחירות תדחה את ההכרעה בחודשים ספורים ״ולא תעלה ולא תוריד דבר״. שותפות הגז טענו שכל חודש של עיכוב עולה למשק מיליארד שקל, אבל היועץ המשפטי לממשלה השיב ליחימוביץ' שהממשלה היוצאת מוגבלת ביכולתה לקבל החלטות הנוגעות למשק הגז. בסוף חודש פברואר הודיע הממונה על ההגבלים העסקיים, דיוויד גילה, כי ידחה את פרסום קביעתו בנוגע לסוגיית ההסדר הכובל בין השותפות עד לאחר הבחירות.

״בשורה התחתונה הקיפאון נופל על השכבות החלשות״, מוסיף גלנור. ״השכבות החלשות נפגעות מאי הגדלת תקציב הק¬צבאות והתמיכות. כשתקציבן של הרשויות המקומיות מוקפא, לא תל אביב וסביון נפגעות מהקיפאון, אלא רשויות מקומיות קטנות בפריפריה, שיוסיפו לקבל את תק-ציב שנת 2014 למרות הגידול באוכלוסייה. תמיד תמיד השכבות החלשות הן אלה שמשלמות את המחיר״.

לכתבה באתר מעריב

 

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.