כנגד כל הסיכויים: כך משנים מפקד צוללת גרעינית ויזם בתחום המזון המהיר את שוק הפיצה בארה"ב

מי לא אוהב פיצה? המאכל האיטלקי המסורתי הפך לאחד המאכלים הפופולריים ביותר ברחבי העולם ובטח בארה"ב, כשמעטים האנשים אשר יגדירו את עצמם כ"לא חובבי פיצה". אך בין האהבה לפיצה לבין הקמת רשת פיצריות, המרחק אדיר: בשנים האחרונות קמו ונפלו עשרות מיזמים, אשר שאפו להצליח ולהתברג בשוק הפיצה התחרותי בארה"ב. לשם כך, ניסו היזמים והשפים כמעט כל גימיק אפשרי: פיצה עם ריבה וחמאת בוטנים, פיצה עם בשר קנגורו, שילוב גבינות מוזרות בפיצה, טכנולוגיות חדישות להזרקת הגבינה לעומק הבצק, ואפילו שילובים לא ברורים בין הפיצה לבין מותגים שונים, דוגמת דוריטוס. הכל, כאמור, נכשל כישלון חרוץ.

אך בשנתיים האחרונות נראה כי דווקא זוג יזמים מוזר למדי מצליחים, אט אט, לחדור את החומה המבוצרת בדמות רשתות הפיצה המובילות בארה"ב (ובעיקר דומינוס פיצה ופיצה האט), ולעשות צעדים ראשונים בעולם המדובר והטעים כל כך. אלו הם היזמים סאמית ורמה (38) ורון ביסקין (62), אשר איחדו את הניסיון רב השנים של ביסקין ברשתות המזון המהיר עם יכולות הניהול והפיקוד של ורמה עקב שירותו כמפקד בכיר בחיל הים האמריקאי, ויחד הם ממשיכים להרחיב את רשת הפיצריות שהקימו – "פיצה סטודיו", ללא הפסקה.

החידוש שהביאו השניים לא היה בטכנולוגיה חדשה או בשימוש בחומרי גלם מהפכניים – אלא פשוט באופי ביצוע ההזמנה ומהירות הכנת הפיצה. בניגוד לרשתות המסורתיות, שם הלקוח בוחר בין כמה סוגי פיצה קבועים מראש (כשעיקר יכולת הבחירה נעוצה בתוספות על הפיצה), ב"פיצה סטודיו" החליטו לאמץ דווקא גישה המאפיינת בעיקר סנדוויצ'יות (או אם תרצו – דוכני שווארמה), כשהלקוח בוחר שלב אחר שלב, ולמעשה "מרכיב" את הפיצה לבחירתו.

"כולם עושים אותו דבר". פיצה סטודיו | צילום: מתוך אתר החברה

הלקוח בוחר את סוג הבצק, את סוגי הגבינות (מתוך מאגר של עשרות סוגים שונים), את סוג רוטב העגבניות ולסיום – כמובן שגם את התוספות אשר ישלימו את הפיצה. לאחר שהשלים את תהליך ה"הרכבה", הפיצה נשלחת לתנור חימום עוצמתי במיוחד – ו-2 דקות לאחר שנשלחה לתנור, היא כבר מגיחה מוכנה ומבעבעת. "כשמבצעים את הפעולות בסדר הנכון, הכל מתקתק ללא דופי", מסביר ורמה ומסגיר את שנותיו בחיל הים.

שוק של 39 מיליארד דולר

שורשיה של הפיצה אמנם מגיעים עד ליוון העתיקה, כשהפיצה בגרסתה המוכרת לנו הומצא באיטליה במהלך המאה ה-18. אך לאורך השנים הפכה הפיצה לאחד המאכלים הנפוצים והנמכרים ביותר בעולם – כשהקהל האמריקאי הפך לאחד מצרכני הפיצה המובילים בעולם. על פי הערכות שונות, שוק הפיצות מגלגל בארה"ב לבדה כ-39 מיליארד דולר בכל שנה – כשמרביתן המוחלטת של ההכנסות מוחזק על ידי אותן חברות ענק אשר שולטות בשוק ביד רמה, ולא מאפשרות לשחקנים נוספים להשתלב ולנגוס ברווחים.

הבעיה, לראייתם של ורמה וביסקין, היא שאותן חברות ענק פועלות במתכונת דומה לחלוטין, וכי רק מאמצי השיווק והמיתוג הם שמפרידים בין החברות השונות. גם המוצר הסופי אשר מקבל הלקוח אינו שונה בין חברה לחברה, ומעל הכל מעיב זמן ההמתנה הארוך, אשר לעיתים מפקיע את הפיצה מתחום ה"מזון המהיר" אליו היא משתייכת, לדעתם.

ולכן, הם החליטו לנסות את מזלם ולנסות ולפרוץ לשוק הענק הזה. כדי להצליח במשימה כה מורכבת, מסביר ורמה, צריך משמעת ברזל ודיוק מוחלט. העובדים, כך מספרים, עובדים עם סרגלים מיוחדים כדי למדוד כל בצל או פטריה בטרם הם מונחים על הפיצה, ובכל סניפי הרשת מקפידים הקפדה יתרה על סדר, ניקיון, מהירות הטיפול בכל הזמנה ושירותיות. וכדי לגייס את העובדים לעמוד בסטנדרטים הנוקשים האלו, חילקה ההנהלה לכל אחד מעובדי החברה אופציות לרכישת מניות הרשת, אם יחליטו לצאת בהנפקה.

ההקפדה על המשמעת והסדר אינה דבר חדשה עבור ורמה, כאמור. במשך שמונה שנים הוא שירת כקצין בצוללת גרעינית בחיל הים האמריקאי, כשביצע שורה ארוכה של תפקידים – לרבות פיקוד על הצוללת "פנסילבניה". אמנם ניהול רשת פיצריות אינו ממש דומה לפיקוד על צוללת גרעינית, אך ורמה בטוח כי יש גם לא מעט מן המשותף בין השניים: בסופו של דבר אלו יכולות הנעה וניהול של אנשים. וזה בדיוק מה שהייתי זקוק לו, כשגדלנו מחברה עם 3 עובדים ל-704 עובדים כיום". מאז השתחרר מהשירות החל לעסוק בתחום ההיי-טק ולקחת חלק במיזמים שונים, שם המשיך ולמד על שוק העבודה התחרותי בארה"ב.

מפיקוד על צוללת גרעינית – לפיצריה. ורמה | מתוך יוטיוב

ביסקין, מנגד, צבר כבר שנים רבות של ניסיון בשוק המזון המהיר האמריקאי. בשנת 1980 הוא הצטרף לרשת TGI Fridays המפורסמת, ובהמשך עבד גם בבורגר קינג, רשת "דייגו" ועוד רבות אחרות.

ורמה החל לקדם את הרעיון אודות "פיצה סטודיו" בשנת 2010, כשהוא מספר שעיקר ההשראה הגיעה מילדותו. "אמא שלי הייתה נוהגת להכין לנו כדור ענק של בצק ואנחנו היינו מרדדים אותו, מורחים כל מיני ממרחים ומוסיפים תוספות משונות. ככה, כבר כילדים התחלנו להתנסות ולהכין פיצות משונות", הוא נזכר בחיוך. בהמשך, חברים משותפים הכירו בין השניים, והיתר, כפי שאומרים, היסטוריה. 

מאז הקימו השניים את הפיצריה הראשונה, הלקוחות שבו, העבודה גדלה – וכך גם הרשת החלה אט אט להתפתח. כיום כבר מפעילה הרשת 25 סניפים, כשבשנת 2014 ההכנסות עמדו על 11.5 מיליון דולר. הנתון המרשים באמת הוא הגידול החד בהכנסות – כשבשנת 2013 עמדו ההכנסות על 2.5 מיליון דולר בלבד. "לא נכנסנו לעסק הזה כדי להקים כמה פיצריות בודדות", מסכם ורמה, "אנחנו הולכים בגדול". ב"דומינוס פיצה" וב"פיצה האט", סביר להניח, עוקבים בדאגה.