אבי פינס, בן ה-57, נהג בילדותו לבלות שעות במשחקי עץ ובנגריות שסביב ביתו, אלה דאגו להעסיק אותו לאחר מות האב בעוד אימו נאלצה לצאת לעבוד.
בבית הספר גילו אצלו לקויות למידה, מה שיצר אצלו תסכול וקשיים, שנמשכו עד שהגיעה המורה שלימדה אותו לפסל בגרעיני אבוקדו. "זה היה אהבה ממבט ראשון", מספר פינס, שעם בגרותו הבין כי אותה מורה הצילה אותו ואף עזרה לו למצוא את ייעודו.
לאחר מכן, מצא את הריגוש כשלמד ושימש כשולייה של אומנים שונים ברחבי עולם. עם חזרתו ארצה פתח דוכן במדרחוב נחלת בנימין, שם מכר תכשיטים ופמוטים, אותם יצר. בהמשך, החל מפסל בכפיות ומזלגות ויצר מהם תכשיטים מגוונים.
יום אחד הגיע אורי גלר למדרחוב, התלהב מהכישרון של פינס והציע לו להצטרף לפרויקט חלומי, שכלל הזמנה להתארח בביתו בלונדון. בפרויקט יצר פינס את מכונית הידועה שעשויה מאלפי כפיות ומזלגות, שהופיעה אף במוזיאון ישראל.
לפני יותר מ-20 שנה שכר פינס בית מלאכה בשכונת שפירא בתל אביב ומאז הוא יוצר, מלמד סוגים שונים של אומניות ואף מטפל באנשים דרך האומנות. פינס גם מספר בצורה המיוחדת לו את סיפור ההיכחדות של מקצוע הנפח המסורתי ומסביר לבאי הסיורים לבית מלאכתו ממה נפחים מתקיימים בימינו.
הכותבת הינה מייסדת מיזם הסיורים החברתי "בעקבות המקצועות שנעלמים מן העולם" שמציע סיורים לעולמם של בעלי המלאכה
