"החיים הם עול, כל דבר הוא אתגר", נאנח כרם נאטור (28), אחד השמות המובילים בארץ בסצנת האומנות העכשווית. עבודות הווידיאו ארט של נאטור כבר הספיקו להיות מוצגות במוזיאון תל אביב ובגלריות בקרואטיה, גרמניה ושוויץ, הוא עובד עם גלריית רוזנפלד, ויכול לרשום לזכותו זכייה בפרס לאומן וידאו בראשית דרכו מטעם משרד התרבות לשנת 2019 ובפרס קיפר מטעם קרן וולף לשנת 2020. הוא גם מכהן כמרצה הצעיר בארץ באקדמיית בצלאל. אמנם הדרך שלו להכרה ציבורית היתה מהירה, אבל לא חסרת קושי.
נאטור נולד בנצרת וגדל בשפרעם למשפחה מוסלמית והתחנך כנוצרי. הוא מעיד על עצמו שהיה ילד מופנם, מבודד. "לפני שאבא שלי נפטר הוא קנה לי מצלמה. אהבתי להיות בבית ולחקור באמצעותה את עצמי", הוא מספר את המשיכה למדיום הוויזואלי. אהבה נוספת שלו באותם ימים ארוכים שבהם שהה לבד בבית היו סרטי הקולנוע. "הייתי רואה חמישה שישה סרטים ביום, כל יום. הם היו בשבילי החלון שדרכו יכולתי להרגיש תרבויות אחרות, מנטליות אחרת, זמן אחר".
הכתבה המלאה מופיעה באתר הפרויקט
"בריחה מהמציאות"
לא הרגשת חלק מהסביבה שלך?
"היו רגעים שהתחברתי והיו רגעים שלא. הייתי תלמיד ממוצע והתחושה של להיות באמצע היתה לי קשה כילד, כי החברה הערבית מקדשת השוואות. בני הדודים שלי היו יותר חכמים ממני והציונים שהשיגו היו יותר גבוהים משלי וחוויתי תחושה קשה שליוותה אותי שאני לא טוב, לא חכם, שאני אפס. הקולנוע היה המקום שבו הרגשתי שאני יכול לחיות מעבר להשוואות".
במובן הפשטני אפשר לומר שהסרטים סיפקו לך אפשרות של בריחה מהמציאות.
"באופן אידיאלי אני לא אוהב לברוח ומאמין בהתמודדות עם השדים שלך, אבל באותה נשימה אני מאמין שיש מקום וזמן לבריחה, כמו שיש מקום וזמן להדחקה. יש רגעים בחיים שצריך להדחיק, לברוח".
התקופה המבודדת של נאטור הסתיימה כשהחליט ללמוד וידיאו ארט בבצלאל. "וידיאו ארט מתעסק עם אומנות בפן האסתטי והמחשבתי", הוא מסביר. "בניגוד לקולנוע המיינסטרימי הוא מאפשר חקירה חווייתית וכמו ציור, הוא לא מצריך הסברים".
צילומים: ניר סלקמן
לרכישת גיליון הצעירים המבטיחים 2021 לחצו כאן
