כשנתניהו מריח חולשה: כך הפך חוק מע"מ 0 לבן ערובה של רה"מ

שלב חדש, מסוכן מקודמיו, בקטטת התקציב שפרצה בשבוע שעבר בין נתניהו ללפיד. שלב שבו היצרים האישיים עלולים או עשויים, תלוי מאיזו זווית ראייה נביט על זה, לשבש את השיקולים הקרים ואת האינטרסים הלאומיים, ולדרדר את כולנו לבחירות. נתניהו מעלה את הרף ומגדיל את הקופה. "אם אתה לא זורם איתי בעניין הגירעון ותקציב הביטחון", הוא אומר לשר האוצר, "אין מע"מ 0%. תשכח מזה. אם כן, אז כן".

נשאר רק להסביר איך. כי אם לפיד יזרום עם גירעון מוקטן (עד 3% פלוס-מינוס) ועם תוספת תקציב נכבדה ("מיליארדים רבים", בלשון נתניהו) לתקציב הביטחון, לא תהיה ברירה אלא להעלות מסים. כי אחרת, איך יהיה גירעון מוקטן? גירעון מוקטן, בתנאים האלה, יכול להיות רק אם מע"מ 0% יצא לגמלאות מוקדמות. אז מה עשינו? איך אפשר לרבע את המעגל הזה? מי כאן עושה בית ספר למי?

פתאום יש לו עצבים חזקים. נתניהו | צילום: מרק ישראל סלם

בינתיים, ככל הידוע, נתניהו הוא זה שמכופף את לפיד. הוא מריח את החולשה של שר האוצר, שהסקרים שלו אינם מבטיחים, ומשחק איתו פוקר. רוצה בחירות? בוא לבחירות. רוצה להמשיך להיות שר אוצר? רק בתנאים שלי. התנאים של נתניהו הם אלה: הגדלה משמעותית של תקציב הביטחון, שמירה על גירעון נמוך, והעלאת מסים כדי לממן את כל זה. לפיד רוצה מע"מ 0%? בבקשה. תעלה מסים. זה יהרוג את לפיד ציבורית? מצוין.

ללפיד אין כוונה להתאבד. הוא כבר הזיק לעצמו מספיק. מצד שני, אין לו יותר מדי ברירות. נכון לרגע זה, נתניהו מכתיב את הקצב. נתניהו גם, לשם שינוי, לא מתנהל בבהלה. התנועות שלו חדות יותר, הוא משדר ביטחון עצמי רב יותר משל לפיד. נתניהו הוא אבי תורת הפאניקה המשודרגת, לעולם ייכנס ללחץ משטויות ויפעל בפזיזות במצבי לחץ. המשבר הזה נראה קצת אחרת. מתברר שאפשר לגדל עצבים חזקים, או לפחות לשכור אותם לשימוש חד-פעמי.

זה החל בשבוע שעבר. לקראת סופו החלה סביבתו של נתניהו להגיב בבהלה לנוכח תדרוכיו של לפיד שלפיהם "אם חוק מע"מ 0% לא יעבור ויועלו מסים, אין ממשלה". אצל ביבי השתכנעו שלפיד מכוון לבחירות או לפחות לפירוק הקואליציה. מידע כזה מבהיל בדרך כלל את ראש הממשלה עד מוות. לא הפעם. הוא אומנם הגיב בתקיפות, אבל לא בבהלה. לפיד רוצה בחירות? שיהיו בחירות. עלי לא מאיימים, אמר נתניהו. האם מאחורי הביטחון העצמי הזה יש משהו מוצק? נדע בהמשך.

לפיד כבר לא ימריא

לפיד זיהה את התוקפנות הזאת ועבר לשלב ההרגעה. השבוע הוא היה ענייני. הפערים בינינו לא גדולים, אמר בשיחות סגורות, אין סיבה ללכת לבחירות, אמר באולפני הטלוויזיה. ואז, כשהכל היו בטוחים שזה הולך להסדרה, זה הסלים. כן, ממש כמו בצוק איתן. הנה מודיע ביבי שאין חוק מע"מ 0% עד שלא מסתדרים כל שאר הדברים. מ-ל-ח-מ-ה.

יש במערכת הפוליטית, וגם בסביבת לפיד, מי שאומרים לו לפרוש. זה הזמן. לחתוך הפסדים כאן ועכשיו. טוב יותר זה כבר לא יהיה. יש סיבה מצוינת ואותנטית לפרוש. לכנס מסיבת עיתונאים ולהסביר לציבור: אני, יאיר לפיד, רציתי לשנות. באתי עם הצעה מהפכנית. הייתי מוכן להכניס יד עמוקה לכיס ולשלם מיליארדים בכל שנה כדי לתת לדור הצעיר שלנו אפשרות לקנות כאן דירה.

החוק הזה, מע"מ 0% על דירות לזוגות צעירים, עבר בקבינט הדיור. עבר בוועדת שרים לחקיקה. עבר בממשלה. עבר בקריאה ראשונה בכנסת. בממשלה הצביעו עליו פה אחד. ראש הממשלה התהדר בו. והנה, ברגע האמת, ביבי ברח. כרגיל, הכל בקריצות וברמזים, בטריקים ובשטיקים. אני לא מוכן לשבת בממשלה הזאת. בטח לא כשמונעים ממני לקיים מה שהבטחתי. או לפחות לנסות.

בדברים האלה יש הרבה היגיון. עכשיו כבר ברור שתקציב 2015 יהיה קשה. כך או אחרת. לפיד לא יוכל לתקן בו את גזירות 2014 . הוא כבר לא ימריא בסקרים. נתניהו משקיע מאמץ אדיר בניסיון לשקם את הברית שלו עם החרדים. תקציב נוסף, ולפיד עלול להיעלם מהזירה. אם יפרוש עכשיו ויניח לנתניהו להתאחד עם החרדים, יוכל להמריא כיו"ר האופוזיציה. אבל גם אם לא תהיה ממשלה חלופית אלא בחירות, זה עדיף מהמשך דימום במשרד האוצר. לפיד לא תכנן להיות שק החבטות של נתניהו, אבל החיים הביאו אותו לשם. עדיף שיפרוש, כל עוד לא מאוחר מדי.

יש כבר מי שמייעצים לו לפרוש. לפיד | צילום: רויטרס

יש גם עמדה הפוכה: זה שקשה, לא אומר שצריך לוותר. צריך להלחם על מע"מ 0% עד הרגע האחרון. איש לא יזכור מה רצית לעשות. יזכרו לך את זה שברחת. שלא הצלחת. ביבי ירוץ לבחירות בזק, ינצל את העובדה שיריביו בליכוד לא ערוכים לבחירות כרגע, ועלול להדק את אחיזתו בכנסת. אין סיבה לעשות כרגע מעשים נמהרים. עדיף לתת לנתניהו לעשות אותם.

אז בנקודה הזאת אנו נמצאים עכשיו. שניהם יושבים זה מול זה, וממתינים. כל אחד למעשה הנמהר של יריבו. שניהם לא באמת רוצים בחירות. לפיד, כי הוא לא במצב לבחירות. נתניהו, כי הוא לא במצב רוח לבחירות. הבעיה היא שבקצב הזה, שניהם עלולים להגיע לבחירות.

לכתבה במעריב השבוע