חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
Forbes Israel Logo

לאן הלך הכסף שלנו? 7 דברים שלמדנו על הכלכלה בשנה החולפת

1. שערי המניות אינם בהכרח בבואה של המשק

כנראה ששוב עבדו עלינו: השכר במשק תקוע, אלפי צעירים אינם יכולים לרכוש או
לשכור דיור ברמה בסיסית, הצמיחה ירדה לאפס במונחים ריאליים, אך הבורסה המשיכה
לטפס גם בשנה האחרונה והמדדים זינקו בכ־%25 בממוצע. כמובן, לא כל השקעה עלתה יפה, וגם השנה ראו הסוחרים חברות רבות שקרסו ומניות שהכזיבו. ההשקעות הגרועות ביותר היו ככל הנראה בענף הטכנולוגיה, שהמשקיעים בו הפסידו בממוצע כרבע מכספם. 

סוחרי הבורסה נוהגים לומר ששערי המניות צופים את פני העתיד. מישהו שם מאמין כנראה שהשנה הבאה תהיה ממש טובה לעסקים. בניגוד למחזורי עליות קודמים, עליות השערים לא הביאו לעלייה ברמת העניין ובמחזורי המסחר במניות. הבורסה של תל אביב היא שוק הון קטן עד עלוב: %90 ממניות החברות בבורסה נסחרות במחזורים המקשים על סוחרים רציניים לשקול את ההשקעה בהן. 

מול כמאה חברות שנגרעו לאחרונה מהמסחר בבורסה, הצטרפו בשנה האחרונה רק ארבע
חברות לרשימת החברות הנסחרות, כולן בתחום הנדל"ן. רשות ניירות ערך החליפה לאחרונה את מנהלי הבורסה והציגה תוכנית מקיפה לאישוש הפעילות במוסד הפיננסי החשוב, אך עד כה אין כל שינוי במחזורי המסחר. השינוי היחיד המורגש הוא מעבר הבורסה למשכן חדש ומפואר, בעלות של מאות מיליוני שקלים.

2. מחירי דירות גבוהים לא תמיד טובים לקבלנים

מחירי הדירות עלו השנה ביותר מ־%7, ומי שאמורים היו לחגוג הם הקבלנים, שדומה שאין דירה שאינם מצליחים למכור במחיר מפולפל. אבל בוני הדירות היו השנה
מודאגים מאוד. ככל שעלו המחירים גבר החשש מהמפולת, ורבים מהם חדלו לקנות
מגרשים חדשים, מחשש שלא יצליחו למכור דירות במחירים שיצדיקו את ההשקעה. לכן,
למרות המחירים הגבוהים, שוררת בסוף השנה אווירת נכאים בענף הנדל"ן, וחשש גדול מפני משבר ופשיטות רגל בתעשיות הנלוות לענף.

בשולי תעשיית הבנייה הולכת ומסתמנת רוויה במחירי הדירות. ענף דירות היוקרה,
בעיקר באזורים מבוקשים, נחשב עד לאחרונה ליציב ומשגשג, אך אווירת המחאה
מצננת את התלהבותם של עשירי ישראל ממגדלי הזכוכית והשיש שבמרכזי הערים
הגדולות. השנה ניכרה גם ירידה בעניין של עשירי העולם ברכישת דירות ענק בישראל,
ובענף טוענים שאין לכך קשר עם העובדה שהמלחמה האחרונה הביאה את האזעקות גם
אל אזורי היוקרה שבמרכז הארץ.

המחירים מזנקים | צילום: אהוד כהנים

3. צה"ל חזק יותר מהמדינה

הקרב הגדול על תקציב הביטחון הסתיים כרגיל בניצחונו המוחלט של צה"ל, ובתבוסה
צפויה מראש של אזרחי ישראל. משרד הביטחון קיבל תוספת של שישה מיליארד
שקל ומיד פצח במסע ציבורי להגדלת התוספת. אל דאגה, מיליארדים רבים יוזרמו
בהמשך, מתחת לשולחן ומחוץ לתקציב המאושר. את הצורך בתוספת מצדיק הצבא בהוצאות שנגרמו בגלל המלחמה והצורך להיערך מחדש בהתאם לאיומים שהתגלו ואולי עוד יתגלו. אבל אין לטענות אלה קשר למציאות, כפי שהוכיח משרד הביטחון עצמו: כבר
בתחילת הדיונים על התקציב, לפני שנורתה הרקטה הראשונה, דרש שר הביטחון את
כל התוספת שיועדה לתקציב המדינה, בסך שמונה מיליארד שקל. מכיוון שבאותה עת
לא חזו ראשי הצבא את מבצע צוק איתן, הם בלבלו את המוח עם סיפורים על האיומים
שעלו לכותרות העיתונים, צבא "המדינה האסלאמית" שעשוי להגיע לגבול הסורי,
ועוד.

אין קשר בין צורכי הביטחון לתוספות התקציב האדירות שמבקש ומקבל הצבא מדי
שנה. התוספות נדרשות על ידי הצבא פשוט רק משום שהוא יכול לקבלן: ראש הממשלה
מגויס למענו, ומשרד האוצר חלש מכדי להילחם על התקציבים האזרחיים, החיוניים
למשק לא פחות. את הוצאות המלחמה בעזה יכול הצבא לספוג ללא בעיה בתוך תקציבו המוגזם והבזבזני. אבל קל יותר לשאוב את המיליארדים מכיסי האזרחים, על חשבון
הבריאות, החינוך והרווחה, מאשר להפוך את צה"ל לצבא יעיל, חסכוני וחזק לא פחות.

4. המחאה כשלה, אבל השפיעה

המחאה החברתית פרצה בקיץ 2011 כאשר דפני ליף הקימה ברחוב רוטשילד בתל אביב
אוהל במחאה על מצוקת הדיור שלה. בהמשך הצטרפו אליה מוחים רבים, איש איש ומחאתו: מחירי הקוטג', התחבורה הציבורית, הריכוזיות בשוקי ההון, הסדרי החוב, הטייקונים, הפנסיה, רשתות המזון, עלויות מעונות היום והגנים, הפערים החברתיים ועוד.
ריבוי הדרישות אילץ את הממשלה להכין תוכנית פעולה לעשור שלם לפחות, אבל אין
ממשלה (בישראל) החושבת במונחים כאלה.

פתרון מעשי יותר היה לטפל באחד או שניים מהגורמים העיקריים ליוקר המחיה, כמו
הדיור והתחבורה. הממשלה בחרה בפתרון קל יותר: היא מינתה ועדה בראשות פרופ' מנואל טרכטנברג שתשמש כליא ברק לגל המחאה. המספר הרב של ההמלצות שהגישה הוועדה (139) אפשר לממשלה להתעלם מרובן, ובעיקר מאלה שיישומן דרש תקציב גדול או מאבק ציבורי. אבל ועדת טרכטנברג העלתה גל גדול של חוקים ותקנות בתחום הרגולציה.

מדובר בנטל קטן על הממשלה, שכן העלויות והשינויים הארגונים נופלים על כתפי הגופים
המפוקחים, בעיקר מהמגזר העסקי. השורה התחתונה היא כישלון בטיפול ביוקר המחיה, החמרה ניכרת ברגולציה על המגזר העסקי ופיננסי, עלייה מסחררת במעמדם ובכוחם של פקידי מדינה האחראים על רגולציה, ותסכול גובר בקרב הציבור לנוכח קוצר ידה של המדינה. 
היה שווה?

דפני ליף בקיץ 2011. היה שווה? | מתוך ויקיפדיה

5. על חשמל משלמים פעמיים

כמעט שנה ישבה ועדה ממשלתית מיוחדת על רפורמה מקיפה לחברת החשמל. הבעיה
ידועה: חברת החשמל היא מונופול רב כוח הנשלט על ידי ועד העובדים שלו. לא היה
בכך אסון גדול אלמלא היה מדובר בחברה שהפסידה במחצית הראשונה של השנה 1.2
מיליארד שקל, בהמשך להפסד של 650 מיליון שקל בשנה הקודמת.

בעקבות הרפורמה שתוכננה לחברה היא הייתה אמורה לחזור לתפקד כחברה רווחית
ויעילה יותר. בין היתר על ידי פרישה (תמורת פיצויים נדיבים) של כ־2,500 עובדים
מיותרים, שעלות החזקתם השנתית מסתכמת בכ־900 מיליון שקל, הממומנים מחשבונות
החשמל של כולנו. הרפורמה הייתה אמורה גם לקדם את הרחבת התחרות בתחום ייצור
החשמל, ולהחליש את המונופול של החברה על התעשייה.

הממשלה אימצה את תוכנית הרפורמה שהגישה הוועדה, שבראשה עמד אורי יוגב,
מנכ"ל רשות החברות. גם ועד העובדים 
הודיע על הסכמה עקרונית לרפורמה, אך למעשה התנגד לסעיפיה העיקריים. השבוע התפטר מנכ"ל החברה אלי גליקמן, לאחר שהתברר לו סופית שגם הרפורמה החדשה כשלה והוועד ימשיך לשלוט בחברה ללא מיצרים.

המשמעות: חברת החשמל תמשיך לבזבז ולהפסיד מיליונים. המדינה תמשיך לכסות את מאות מיליוני השקלים שמפסידה החברה. נוסף לחשבון החשמל שמשלם כל אחד מאיתנו ישירות לחברת החשמל, מקבלת החברה עוד כ־%8 באמצעות מס ההכנסה שאנחנו משלמים. 

הצרכן התמים עשוי לשאול מה זה בעצם משנה מניין משולם חשבון החשמל, ישירות
או באמצעות קופת המדינה. ובכן, זה משנה מאוד: סבסוד החשבון באמצעות המדינה
גדול יותר ככל שהצריכה עולה. כלומר, צרכנים גדולים, שהם בדרך כלל עשירים
יותר, מקבלים מהמדינה סובסידיה גדולה יותר, והעניים, כרגיל, משלמים ושותקים.

6. העניים נשארים מאחור

בנובמבר 2013 קיבל שר הרווחה מאיר כהן החלטה מיותרת במיוחד, מהסוג ששרים
חדשים נוטים לקבל: הוא הקים ועדה שתגיש לו המלצות למלחמה בעוני. ההחלטה הייתה
מיותרת מכמה סיבות: ראשית, ההתמודדות עם העוני היא משימתו העיקרית של המשרד,
ולכן אין סיבה להקמת ועדה מיוחדת לנושא, כשם שמשרד הביטחון אינו מקים ועדה
מיוחדת להגנה על המדינה. שנית, במקום לבזבז חצי מיליון שקל על הקמת הוועדה
ותפעולה, יכול היה כבוד השר לפנות לעצמו כמה שעות לקריאת המלצות ועדת
טרכטנברג, שדיברה פחות או יותר עם אותם מומחים, וכצפוי המליצה המלצות זהות כמעט
להמלצות הוועדה למאבק בעוני.

ולבסוף, אין צורך בוועדה כדי להצביע על היקף המצוקה במדינה וגורמיה. הממשלה
צריכה רק לשנות את סדרי העדיפויות בתקציב ולהקצות את הסכומים הנדרשים
לטיפול בחסרי הבית, בילדים ההולכים לישון רעבים, בקשישים ש"לרוע מזלם" אינם
נחשבים לניצולי שואה ולכן אין מי שיציל אותם ממדינת ישראל.

למען האמת, הכסף נמצא, אבל לממשלה הנוכחית אין כל רצון להקצות אותו. עלות
יישום המלצות הוועדה הוערכה בשישה מיליארד שקל, והאוצר הודיע לאלתר שאין
מקום בתקציב לשנה הבאה. חודשיים מאוחר יותר יצאה ישראל למבצע בעזה. האוצר הודיע מיד על נכונותו להגדיל את תקציב הביטחון בשישה מיליארד שקל, ועכשיו מתווכחים
רק על המיליארדים הנוספים שדורש משרד הביטחון. הכל עניין של סדר עדיפויות.

מתקן את נזקי קודמו? שר האוצר לפיד | צילום: רויטרס

7. משרד האוצר אינו חלטורה

שר אוצר אינו צריך להיות כלכלן דגול. הכלכלנים שבין שרי האוצר שהיו לנו בעבר
לא היו בהכרח המוצלחים שבהם. אבל הוא חייב להיות אדם המכיר את המשק ואת דרכי
ההתנהלות הכלכלית. חלק ניכר מהקשיים שעובר המשק בימים אלה הוא תוצאה של
מינויים כושלים לתפקיד. שר האוצר הקודם, יובל שטייניץ, המציא את "התקציב הדו־שנתי" שגרם לגידול בלתי נשלט בגירעון. שטייניץ סיים את תפקידו בגירעון אדיר של 40 מיליארד שקל. הוא גילה באיחור קריטי את המשבר המתהווה בענף הדיור ונחל כישלון חרוץ בטיפול
בבעיה. מחליפו לפיד נאלץ לחתום על תקציב גזירות שנועד לתקן את נזקי כהונתו
של שטייניץ, והבין שאינו יכול להציע פתרון מידיי לבעיית הנדל"ן. לכן הוא מקדם
את תוכנית "מע"מ אפס", שנועדה לסבסד רכישת דירה חדשה לכמה אלפי זכאים, אבל
לתרום להתייקרות נוספת של מרבית הדירות.

ההתנהלות הכושלת הורידה את הפופולריות של לפיד בסקרים, עובדה שמכבידה עוד יותר
על תפקודו. הוא מתקשה לבצע את הקיצוצים הנדרשים למימון המלחמה העזה, והיקף
הגירעון שהוא צפוי להשאיר למחליפו צפוי  להיות דומה לזה שהשאיר לו שטייניץ.

שטייניץ ולפיד נהגו להשתבח באיתנות המשק. אבל ייתכן שלא נוכל להרשות לעצמנו חובבן נוסף במשרד האוצר. 

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן