לא בזכות הרעיון: מה באמת הופך טכנולוגיה חדשה ללהיט?

אם אתם נוהגים במכונית חשמלית, משלמים בביטקוין ומשתמשים בחשמל שמגיע מפנלים סולריים שהתקנתם על הגג, אתם כנראה משתייכים למיעוט מצומצם מאוד – עד כדי כך שאתם אולי אפילו נחשבים מוזרים.

למה תמיד "הדבר הגדול הבא" הופך להיות כזה רק כאשר הוא כבר שחוק ומשעמם? מחשבים היו מלהיבים כאשר הם עזרו להנחית אדם על הירח, אבל כשאנחנו שמים בכיס מכשירים הרבה יותר מתוחכמים מהמחשבים ההם ומשתמשים בהם כדי להעלות פוסטים ולשחק משחקים, זה די טריוויאלי.

בספרם"Bold" , מעלים פיטר דיאמנדיס וסטיב קוטלר תיאוריה מעניינית: טכנולוגיה יכולה "לתפוס" רק כאשר היא עטופה בממשק נוח ואלגנטי. אז אם אתם רוצים לדעת מה הולך להיות הדבר הגדול הבא, אל תחפשו את הטכנולוגיה, אלא את הממשק.

זה לוקח זמן עד שטכנולוגיה חדשה מתבססת. אדיסון הציג את נורת החשמל שלו ב-1879 אבל התחלנו לראות פרודוקטיביות מחשמל רק בשנות ה-20 – יותר מ-40 שנה מאוחר יותר. מחשבים הופיעו לראשונה בשנות ה-50, אך לא השתמשנו בהם כל כך עד שנות ה-80. האינטרנט הומצא בשנות ה-60, אבל לא המריא עד שנות ה-90. אתם מבנים את הרעיון.

למה לקח כל כך הרבה זמן עד שהמחשב עבר מהמעבדה אל הסמארטפון שכל אחד מחזיק בכיס? | צילום: thinkstock

האמת היא שכאשר מופיעה טכנולוגיה פורצת דרך, אין לנו מושג קלוש מה לעשות איתה. כאשר החשמל נכנס למפעלים, לא היתה לו השפעה רבה מכיוון שהמנהלים המשיכו לארגן את הכל לפי תפיסה בה יש טורבינת קיטור במרכז המפעל. אך כאשר דור חדש של מנהלים הגיע והבין כיצד להתאים את העבודה למקור הכוח החדש, היצרנות זינקה.

אותו הדבר קרה עם המחשבים, שהתחילו להשפיע רק כאשר הממשק הגרפי פותח בשנות ה-80 – ומי יכול לדמיין גלישה באינטרנט ללא דפדפן שפותח רק בשנות ה-90? טכנולוגיה הופכת לשימושית רק כאשר אנשים יכולים להשתמש בה באופן פשוט. לפני השלב הזה, היא לא יותר מפרויקט מעבדתי.

הדיפוזיה של הרעיונות

כלכלנים אוהבים לבנות מודלים רציונאליים לגבי ההתנהגות האנושית. אם משהו הוא יקר ערך, אנשים ירצו אותו והדרישה תעלה. כשההיצע מצטמצם, המחירים יעלו ויובילו עוד ספקים להיכנס לשוק, להגדיל את ההיצע ולהוריד את המחירים. זה בגדול איך ששווקים עובדים.
יחד עם זאת, בתחילת שנות ה-60, סוציולוג צעיר בשם אוורט רוג'רס, גילה כי הדרישה לחדשנות טכנולוגית, לא עובדת כך. למעשה, הוא גילה כי כאשר מוצר מלהיב חדש הוצג לראשונה, רוב האנשים לא רוצים אותו והדרישה מוגבלת לגרעין קטן של אנשים שרצו לחוות אותו.

אך כאשר הדבר תופס בקבוצה גרעינית זו, הוא נוטה להתפשט לקבוצה חדשה של חלוצים (early adopters) מעט פחות נלהבים מהגרעין הראשוני. ככל שהחידוש תופס תאוצה ופופולריות בקרב קבוצת החלוצים המוקדמים, הוא יתחיל לתפוס תשומת לב גם אצל קבוצות מיינסטרים ולפני שנשים לב, כולם יאמצו אותו.

מומחה ההתנהגות הארגונית, גיאופרוי מור, לקח את זה צעד אחד קדימה. בספרו "לחצות את התהום" הוא מצביע על כך שהקבוצות שעליהן דיבר רוג'רס מתעניינות בדברים שונים. בעוד גרעין החדשנים והחלוצים הראשוניים, מוכנים להשקיע מאמץ רב על מנת להשתמש בטכנולוגיה חדשה, אלה שבאים לאחר מכן, רוצים מעבר קל. במילים אחרות, הם יאמצו את הטכנולוגיה החדשה רק כאשר יתפתח ממשק משתמש אפקטיבי.

ברגע שמבינים את כוחו של הממשק, קל הרבה יותר לחזות את העתיד. מכוניות חשמליות נמצאות בסביבה כבר כמה עשורים, אבל כעת טסלה מראה כיצד הן יכולות להיות כיפיות, קלות לתפעול ואלגנטיות – ומיד יצרניות רכב מרכזיות כמו BMW ו-GM מנסות להיכנס אל התחום.

כיום מטבעות קריפטוגרפיים כמו ביטקוין, הם קוריוז מעניין, אך בקרוב הם ישולבו בתוך המערכת הפיננסית וכל מה שנשים לב אליו הוא שעסקאות יהיו זולות ופונקציונליות יותר. מחשבים קוונטיים שייכים היום רק לעולם המעבדות, אבל לא יעבור זמן רב עד שניתן יהיה להגיע אליהם באמצעות הסמארטפונים שלנו והענן.

מה שאנחנו רואים למעשה, הוא שינוי משמעותי בערך של דברים לטובת העיצוב. אנחנו צריכים לחשוב פחות על איך לעשות טכנולוגיות מלהיבות ויותר על איך להפוך אותן ליומיומיות ושמישות.