Search
Close this search box.
Forbes Israel Logo

לא הזמן לשמוח: הטרגדיה הציבורית של אהוד אולמרט

אל תתפסו אותי במילה, אבל עושה רושם שאתמול הונח, סוף סוף, הגולל על אהוד אולמרט. במובן הציבורי-פוליטי, כמובן.

זה היה אחד המרדפים הארוכים והמייגעים בהיסטוריה. לזכותו של אולמרט ייאמר שהוא נתן פייט. הוא כבר נקבר קבורת חמור כמה וכמה פעמים, ובכל פעם נחלץ, איכשהו, בעור שיניו ובניגוד לתחזיות, והתייצב שוב על רגליו. אתמול הוא ספג את הסנוקרת שאמורה להפיל אותו לקרשים באופן סופי ומוחלט. שולה זקן, "זו שיודעת", אשת סודו הנצחית, הרל"שית הנאמנה שלא משה מסביבתו וניהלה את ענייניו שנות דור, פתחה עליו בבית המשפט וסיפרה הכל, בגיבוי הקלטות.

מעטים האנשים הבקיאים ברזי פרשות אולמרט השונות. לצערי, אני לא אחד מהם. זה שווה דוקטורט במשפטים. נדמה לי שמה שזקן עשתה אתמול, אחרי שמנפים את כל רעשי הרקע, הוא לספק את ה"דבר מה הנוסף" שיסייע לפרקליטות להפוך את הכספים שאולמרט קיבל מטלנסקי (אין ויכוח שקיבל ממנו כספים) מ"כספים פוליטיים" המותרים על פי החוק באותה עת, לכספים אישיים, האסורים.

בסופו של יום, זה ההבדל הקטן לפיו זוכה אולמרט בפעם הקודמת ויורשע, אולי, הפעם. בפעם הקודמת בית המשפט קבע שהפרקליטות היא שצריכה להוכיח שהכספים לא היו פוליטיים, והפרקליטות כשלה במשימה זו כי שולה זקן שתקה. עכשיו שולה זקן מדברת. אולמרט ידע הכל, היא אומרת, הכל נעשה בהוראתו ובידיעתו, כל מה שעשיתי למדתי ממנו.

צילום: רויטרס

אז קודם כל, אפשר באמת להירגע. כל אלה הסבורים שאולמרט היה אם כל חטאת של מדינת היהודים, האסון הקשה ביותר שהומט על עם ישראל מאז חורבן בית שני, יכולים סוף סוף לסמן "וי" במחברת. אין אולמרט. הלך עליו.

ניקינו את האורוות, סוף סוף. בא לציון גואל. אם כי פרקליטיו של אולמרט, ובראשם אייל רוזובסקי שינהל ביום חמישי את החקירה הנגדית, סבורים שהמילה האחרונה עוד לא נאמרה. אנחנו נמתין, כמובן, ליום חמישי. זו עדיין ההצגה הטובה בעיר.

ההערכה שזקן תפורק לחתיכות על הדוכן משותפת לכל מי שמבין משהו במקצוע הזה. השאלה היא האם פירוקה של עדת המדינה וחשיפתה כארכי-נוכלת מניפולטיבית שעשתה הכל כדי למלט את נפשה מעונש, יסייע לבוס שלה. נדמה לי שהסיכויים שזה יקרה אינם גבוהים.

אהוד אולמרט הוא טרגדיה. לא אישית – ציבורית. הוא את הצרות שלו הרוויח ביושר. זה הוא שבחר מכל האנשים בעולם דווקא את שולה זקן לחלוק את סודותיו הכמוסים ביותר. זה הוא שהתמכר לכספים, פוליטיים או אישיים.

נכון, מבין הפוליטיקאים בדורו מעטים מאוד לא עשו את זה, אבל אותו תפסו. נכון, תפסו אותו כי היתה מוטיבציה מיוחדת לתפוס אותו, וכבר כתבתי על זה לא מעט, אבל זה עדיין לא פוטר מעונש. הטרגדיה היא שלנו, כי אהוד אולמרט היה ראש ממשלה טוב.

אחזור ואכתוב את זה גם אם יורשע בפשעים נגד האנושות, ולא בהפרת אמונים (האישום נגדו בתיק טלנסקי). הוא היה אמיץ, הוא ידע להפעיל כוח במקום לדבר, הוא ידע לקבל החלטות, הוא בנה את מעמדנו בעולם, הביא את היחסים עם ארה"ב ואירופה לגבהים נדירים, ועשה את כל זה תוך שהוא משמיד כור גרעיני סורי, הורס חצי לבנון, בונה הרתעה בצפון וכמעט מצליח לבנות אותה בדרום (אלמלא הפריעו לו כמה פחדנים).

אז תרשו לי לא לשמוח ביום הזה, עם עדת המתלהמים. מהיכרות אינטימית קרובה מאוד בנעשה בחצרותיהם של כמה מהפוליטיקאים המכהנים כיום, או שכיהנו עד לאחרונה, אני יודע שהשחיתויות של אולמרט הן מעשי צדקה נדיבים לעומת המתרחש שם. אבל אותם לא חוקרים.

ובכלל, כשאתה מביט בדורסנות, ביעילות, במקצועיות, בשיטתיות ובנחישות של הפרקליטות במהלך המרדף הארוך אחרי אולמרט, אתה לא יכול שלא לשאול את עצמך מה קרה מאז. איך יכול להיות שבשנים האחרונות הלכה הפרקליטות, ואיתה גם המשטרה, למחוזות הפוכים לגמרי. אבל על זה נרחיב בפעם אחרת.

לכתבה במעריב השבוע

 

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן