לא נח בשלום על משכבו: מה יעלה בגורל המוזיקה של פרינס?

אתמול (שלישי) הגישה חברת Roc Nation שבבעלות הראפר ג'יי זי, תביעה לבית המשפט במינסוטה בדרישה לבלעדיות על הזכות להעביר את שיריו של הזמר המנוח פרינס בסטרימינג. חברת Tidal, גם היא בבעלותו של ג'יי זי, הציגה הסכם שנחתם עם הזמר. התביעה הגיעה ימים ספורים לאחר שמנהלי עזבונו של פרינס חתמו על הסכם עם ענק המדיה Universal Music Group Publishing שמסדיר את הפצת הקטלוג של האיש בסגול.

ההתפתחויות האחרונות בסאגה המוזרה הזו החלו בשנה שעברה, כאשר פרינס חתם עסקה עם Tidal שמבטיחה לה בלעדיות עולמית בהעברת שלושה אלבומים חדשים לתקופה של 5 שנים בסטרימינג, והבטחה שהזמר לא יעניק לשום גוף אחר בלעדיות בכל ערוץ אחר.

פרינס בהופעה. העדיף את שירות הסטרימינג של ג'יי זי. | צילום: jimieye from flickr.com

"Tidal היא חברה חדשה לגמרי", הסביר פרינס למגזין Ebony חודשים ספורים לפני מותו. "כאשר יש חברה כזו, שבה יש לנו הזדמנות לנהל את העניינים – כולם צריכים לתת כתף ולעזור".

עם פטירתו של פרינס, נילסן איתרה 579,000 מכירות אלבומים, פיזיות ודיגיטליות – זינוק של 42,000% לעומת שלושת הימים שקדמו למותו. עבור מי שרצה לצרוך את המוזיקה בסטרימינג, Tidal הייתה האפשרות היחידה – יתרון ענק לחברה הצעירה. עד היום, המוזיקה של פרינס איננה זמינה באפל מיוזיק, או בספוטיפיי.

חשוב להבהיר כמה נקודות אם רוצים להבין את מה שצפוי הלאה לפרינס, Tidal ולג'יי זי. ראשית, מנהלי עזבונו של פרינס יחזיקו בזכויות היוצרים על הקטלוג של הזמר, בניגוד לאמונה הרווחת. ההסכם שנחתם מול UMPG היא עסקה מנהלתית שמבטיחה שיורשיו של פרינס ימשיכו להחזיק בבעלות על הקטלוג שלו, וכן על הקלטות המאסטר שלו.

ג'יי זי לא הציע 40 מיליון דולר במטרה "לחטוף את כל המוזיקה של פרינס שטרם שוחררה". זוהי שמועה שהגיעה מאתר הרכילות TMZ והוכחשה על ידי עורך הדין L. Londell McMillan המנהל את העזבון; גורמים רבים, שביקשו להישאר אנונימיים, אישרו שהצעה כזו אכן לא הוגשה.

למרות שבסיפור המקורי לא צוין האם העסקה הייתה עבור הקלטות המאסטר, או עבור זכויות הפצה, תג מחיר שכזה הוא די מכובד, גם עבור שני הדברים – בייחוד עבור שירות סטרימינג שג'יי זי רכש ב-56 מיליון דולר. ברור שג'יי זי לא עשה מאמצים כבירים להשתיק את השמועה: הוא מביע ביטחון ב-Tidal לטווח הארוך בזמן שאחרים פקפקו בה.

לשלם בלי חשבון כדי להיות הבעלים של המוזיקה של פרינס לא בהכרח מקדם את ג'יי זי, או את Tidal. זו כנראה הסיבה שאיל ההיפ הופ פשוט מנסה לשמור את הזכויות לסטרימינג – מסלול זול בהרבה שישמר את אחד מהסמלים הבלעדיים של החברה, בייחוד עכשיו, כאשר UMPG רשאית למכור את עבודתו של פרינס לכל מי שמעוניין.

נמתין ונראה האם האסטרטגיה הזו אכן תפעל.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן