כאשר אומרים לנו הנדסה באיראן, כולנו חושבים שמדובר בהנדסת גרעין, שלא לדבר על מטרות כמו ישראל. אבל המשמעות של לימודי הנדסה באיראן היא אחרת לחלוטין, במיוחד עבור נשים במדינה: כ-70% מהסטודנטים למדעים והנדסה באיראן הם נשים, ובקהילה קטנה אך מבטיחה של סטארט-אפים, הן מקבלות עידוד לשחק תפקיד משמעותי אף יותר. לצורך ההשוואה, בארץ רק 20% מהסטודנטים להנדסה הם נשים, נכון ל-2014, כאשר בתחומים מסוימים השיעור הזה אף יורד בהרבה עד לאחוזים בודדים.
המיתוס הנפוץ על נשים באיראן הוא שהן נראות אך לא נשמעות, שהן לא מורשות לנהוג, שהן אזרחיות מדרגה שנייה, וכי יזמות ועמדות של כוח רחוקות להשגה עבורן. הרשמים האלה שגויים. במשך שנים, נשים באיראן החזיקו וניהלו עסקים, רבים מהן בתעשיות שנחשבות לגבריות כמו נפט וגז, בנייה, כרייה וכעת טכנולוגיה. ועכשיו, עם מספר גבוה כזה של בוגרות אקדמיה בעלות תארים במדעים והנדסה, ישנו תמריץ להפוך את הנשים למעורבות יותר בסצנת הסטארט-אפים הפורחת של איראן.
כך למשל, גונצ'ה טבוסי בת ה-20 הציגה לאחרונה את Lendem, הסטארט-אפ שלה, לקבוצת משקיעי הון סיכון. אלו כללו את דייב מק'קלור מקבוצת 500 Startups ב-iBridges, וועידה שתומכת בקהילת ההייטק של איראן. דרך הפלטפורמה של Lendem, חברים, קולגות ושכנים יכולים להשאיל אחד לשני פריטים שונים, כמו מטענים לפלאפונים. האתר עוקב אחר מי מחזיק במה, מזכיר לאנשים להחזיר את הפריטים ומבטיח שהם יחזרו. טבוסי הצליחה להציג את הרעיון היטב בוועידה. מק'קלור מצדו התרשם, למרות שהוא לא יבצע אף השקעה באיראן לפני שהסנקציות על המדינה יוסרו.
בתעשייה שרק החלה לצמוח, נשים נמצאות בחזית, גם אם במספרים קטנים. שתי האחיות ראיינה ובאהרה והידיאן, סייעו לארגן את שבוע הסטארט-אפים הראשון לנשים בטהרן, שמעודד נשים יזמיות לחלוק את הרעיונות ורשת הקשרים שלהן. הנשים הצעירות של איראן נחשבות לחלוצות במגזר ההייטק, אבל היו כאלו שכבר הקדימו אותן, כמו בנהאז אריה.
לפני יותר מ-15 שנה, לפני שמישהו באיראן ידע בכלל מה זה סטארט-אפ, אריה והשותפים שלה פתחו את Kahkeshan Institute of Technology, בית הספר הראשון להכשרה בתחום טכנולוגיית המידע (IT). האתגרים של אריה בימים הראשונים, שהיו בעיקר לנסות להגדיל את המכון, לא היו ייחודיים לנשים.
"זו הייתה ההתחלה של שירותי IT באיראן. באותם זמנים, הכיתות שלנו היו בעיקר אקדמיות. העמדנו פנים שהיינו הרבה, אבל היינו רק 4-5 אנשים. יכולתי לענות לפלאפון בטון שונה של הקול – כמנהלת, כתומכת בטכנולוגיה או כחברת צוות מן המניין. לכן יכולנו להיראות גדולים יותר ממה שבאמת היינו".
פתחה את בית הספר הראשון להכשרה מקצועית של IT. בנהאז אריה | צילום: פרופיל הפייסבוק
אך במהרה אריה ושאר המייסדים השותפים הכפילו את הצוות שלהם ושיפצו בניין שלם, כך שיהיו בו מעבדות טכנולוגיות וחלל משרדי. נשים היוו כ-40% מהצוות וכ-37% מהסטודנטים, מספרים גבוהים יותר מאשר אי פעם. בתור אחת מהמודלים לחיקוי הגדולים ביותר באיראן לנשים יזמיות, אריה נמצאת בחברה טובה.
מייסדת אחת של חברה למוצרי נפט תעשייתיים נזכרת כיצד הדברים היו שונים כאשר היא פתחה את העסק שלה, לפני יותר מ-20 שנה. "בדור שלי אפשר היה לחלום בלבד על עבודה במערכת ממשלתית. אבל כיום, יש נשים רבות שאומרות – יש לי את ההשכלה ואת ההזדמנות – אז למה אני צריכה לעבוד בשביל מישהו אחר? ואם אני אנסה ואכשל, אני תמיד יכולה לחזור לעבוד בחברה".
נשים התקדמו והפכו לכוח מקצועי באיראן דרך תנאים לא צפויים. מהפכת 1979 הפכה את החברה האיראנית לדתית מאוד וצמצמה את זכויות הנשים, אבל עם כלכלה במהומה, גברים הבינו מהר מאוד שאין להם ברירה אלא לאפשר לנשים שלהם לעבוד. במקביל, הממשלה הראתה רצון להתחרות עם המערב, ועשתה זאת דרך מערכת חינוך שהלימודים בה בחינם. הדבר הוביל ליצירת מספר רב של שלוחות של אוניברסיטאות ממשלתיות בערים ובאזורים מרוחקים, אשר הפכו את החינוך לנגיש יותר לבנות.
הסופרת ד"ר נינה אנסארי מרחיבה על כך בספרה שהתפרסם לאחרונה, "אבני החן של אללה: הסיפור הלא ידוע של נשים באיראן". אנסארי כותבת בספר: "נשים מרקעים שונים תרמו לשינוי מהותי באיראן… והן אולי הלכו שולל על ידי ההצהרות הראשונות של חומייני: 'אנחנו גאים בכך שהנשים שלנו, צעירות ומבוגרות, פעילות בשדה החינוכי והכלכלי… כל אומה שיש לה נשים כמו הנשים של איראן בוודאי תהיה מנצחת'. חומייני לא ידע עד כמה הנשים ייקחו את הדברים שלו כהשראה. לבישת הרעלה אפשרה לנשים שמרניות לחוש בנוח כשעזבו את הבתים שלהן לטובת לימודים או עבודה".
אנסארי ואחרים מצביעים על כך שהשוויון המגדרי במשפחה שישנו כיום בתרבות האיראנית, הוא תוצאה של כניסת נשים לכוח העבודה בזמן מלחמת עיראק-איראן בשנות ה-80. גברים רבים שמרו על הילדים בזמן שהנשים היו בעמדות ניהול, או בתפקידים כמו רופאות, עורכות דין או שופטות שעבדו עד מאוחר. אנסארי מתייחסת לכתבים של פארסי, אשר מתארים נשים בתפקידים מחוץ לבית, משפחות שהולכות לבזאר יחד או "אמא שרוחצת כלים בזמן שהאב מגיש תה".
מדיניות חומייני דווקא סייעה
לנשים יש עדיין זכויות מצומצמות יותר מגברים ורבות מהן נעצרות או גרוע יותר, בשל הפרות שונות של החוקים. הנשיא חסן רוחאני, שמכהן מאז 2013, הבטיח לבצע שינויים. הבטחות הקמפיין שלו כללו שוויון הזדמנויות וזכויות לנשים, אבל, כמו תכניות רבות של רוחאני להפוך את איראן למודרנית, היו לו הישגים מעטים מאחר והכוח השמרני מצד המנהיג העליון של המשטר האיסאלמי השיעי, ח'אמנאי, מבקש לשמור על הסטטוס קוו במדינה.
לא יכולה לצאת לבלות עם חברים, אבל אוהבת לעבוד. גונצ'ה טבוסי בת ה-20 | צילום: חשבון האינסטגרם
אבל, יזמיות צעירות כמו טבוסי מתמודדות עם כל אלו, ומשנות היבטים אחרים בסטטוס קוו של איראן. פתגם פרסי ישן אומר ש"עבודה היא לחמורים". אמנם הפתגם הזה נתון ללעג בעולם היום, אבל רבים אומרים כי עבודות ממשלתיות ומשפחות עשירות הקלו על מאגר העובדים של איראן לתמוך בתיאוריה הזו.
טבוסי היא תוצרת של מהפכת הנשים של שנות ה-80, וכאשר היא בסך הכל בת 20, היא דוגמא יוצאת מן הכלל של אימוץ העבודה הקשה בידי הדור שלה ושל הרעב שלו לעצמאות.
"עבורי, להיות באוניברסיטה ולעבוד, זה קצת מוזר באיראן. אני לא יכולה לצאת לבלות עם חברים, אבל אני אוהבת את זה – אני באמת אוהבת לעבוד ויש לי צוות נהדר. כשהייתי צעירה יותר, ההורים שלי לקחו אותי למשרדים שלהם ונתנו לי משימות לבצע, ואחר כך יכולתי להוציא את הכסף שקיבלתי על ארוחת צהריים ודברים אחרים. הם רצו שיהיה לי כסף משל עצמי, במקום שאני אסתמך על ההורים. זאת צורה תרבותית שהולכת וגדלה".
בנוסף לכך, התרבות הזו מעמידה ערך גבוה יותר של נשים בכוח העבודה. העיתונאי שאראם שריף ייסד את ITiran.com, הפורטל הראשון על טכנולוגיה בפרסית. "לפני כן היו מעטות, אבל כיום יש עיתונאיות טכנולוגיה רבות. ארבע מתוך הקולגות שלי הן נשים. זו זכות עבורי לעבוד עימן".
היזם המידרזה אחמדי אומר שנשים עדיין מיוצגות במיעוט בהייטק וביזמות, בעיה שאינה ייחודית לאיראן – ומוסיף שהיא גם לא נבדקת. "אין אפליה מסוימת נגד נשים, אך במידה דומה יש גם אדישות לגבי ההתקדמות שלהן. עלינו לעודד באופן פעיל השתתפות נשים בעולם העבודה, ולהבטיח שיש לנו אחוז מסוים של נשים שמכהנות כחברות בוועד המנהל. אני חושב שנראה את השינויים האלה בקרוב מאוד".
למעשה, אחמדי מאמין שבתקופה בה יש נשים רבות שמסיימות תואר שני ושלישי, הן אלו שיוכלו להיות התשובה לבעיה גדולה אף יותר: הון אנושי. "נשים באיראן הן חכמות ובעלות השכלה טובה, ואנחנו לא מנצלים את היתרונות האלו מספיק. אנחנו מבזבזים את הכישרונות שלהן. הולכת להיות פרואקטיביות גדולה יותר כדי להכניס אותן לתוך תחום ה-IT ולתוך תחומים אחרים מתוך צורך, לא רק מתוך רצון לתמוך בהן".
|
|