לא רק יוון: המספרים שמפרקים את האיחוד האירופי

תראו מה קרה לפרלמנט היווני בעקבות הבחירות השבוע: כשני שליש מחברי הפרלמנט – 194 מתוך 300 המושבים – משתייכים למפלגות קיצון, מימין ומשמאל. בעוד המפלגות הגדולות המסורתיות ביוון הגיעו לשפל של כל הזמנים, רשמה מפלגת השמאל הרדיקלי סיריזה ניצחון גדול, כשגרפה 149 מתוך 300 מושבים (לעומת 71 מושבים בבחירות 2012), ומפלגת הניאו נאצים, השחר הזהוב, השיגה 17 מושבים. יחד עם מפלגת הימין הקיצוני "היוונים העצמאיים" שגרפה 13 מושבים, והמפלגה הקומוניסטית עם 15 מושבים, יוצא ששני שלישים מחברי הפרלמט היווני חברים במפלגת קיצון. המסר ששולח הציבור היווני, אם כן, הוא ברור: לא לתוכניות הצנע של האיחוד האירופי, לא לממסד הפוליטי הישן – וכן לפתרונות רדיקליים ובמידה רבה גם פופוליסטיים.

הקצנה זו של המערכת הפוליטית ביוון מסכנת את יציבות המשטר שם ואת חברותה של המדינה באיחוד האירופי. אבל לא יוון – כלכלה קטנה ונתמכת – מדאיגה את האיחוד, ועדות לכך היא תגובתם המתונה של שוקי המניות באירופה לתוצאות הבחירות. האמת היא שיוון היא כלכלה קטנה יחסית ולא מאוד חשובה, שלגרמנים גם די נמאס לממן אותה. האתגר של האיחוד האירופי, אם כן, אינו בפרישת יוון – אלא בתהליכים זהים של הקצנה, פופוליזם ובדלנות שעוברות גם מדינות וכלכלות גדולות וחזקות באיחוד, שפרישתן, אם תתרחש, תוביל לקריסתו של האיחוד כולו.

אנגליה בדרך החוצה?

לפני 3 חודשים, באוקטובר האחרון, קיבל הציבור הבריטי בשורה: כלכלני האיחוד בבריסל חישבו ומצאו שהתמ"ג הבריטי גבוה משסברו, מה שאומר שאנגליה שילמה לאיחוד פחות מחלקה. החוב, הסבירו באיחוד, עומד על לא פחות מ-2 מיליארד יורו. באנגליה, איך לומר, פחות התלהבו מהלהטוטים הפיננסים בבריסל, והבשורה עוררה גל מחודש של מחאה נגד האיחוד וקריאות לבחון את המשך דרכה של המדינה באיחוד.

הגל הזה מתרחש חודשים ספורים לפני הבחירות, שייערכו בחודש מאי הקרוב, והכעס על דרישת התשלום מצטרף לביקורת חריפה על מדיניות ההגירה האירופית, שמביאה להצפתה של בריטניה בכוח עבודה זול מהמדינות העניות של האיחוד במזרח אירופה. הביקורת הובילה את ראש הממשלה דיוויד קמרון להבטיח שאם ייבחר מחדש יערוך משאל עם להכרעה בין שתי חלופות – אימוץ מודל רופף יותר של קשרים בין בריטניה לאיחוד או עזיבה של האיחוד האירופי.

דיוויד קמרון. משאל עם על עתיד היחסים עם האיחוד לאחר הבחירות | צילום: thinkstock

בניגוד למצב ביוון, האיום הבריטי בעזיבת האיחוד הוא כבר קורנס כבד על ראשם של תומכי האיחוד האירופי. בריטניה היא מהתורמות הגדולות לתקציב האירופי ועזיבתה תיצור "בור" ששאר המדינות העשירות יידרשו לכסות – מה שיוצר חשש לאפקט דומינו שיוביל לעזיבתן של מדינות עשירות נוספות ולסופו של האיחוד האירופי.

הציבור האנגלי מבטא תחושות שקיימות גם בשאר המדינות העשירות, בהן גוברים הקולות שקוראים להפסקת הזרמת הכספים למדינות החלשות. 12 מדינות עשירות, מתוך 28 מדינות בסך הכל, נושאות על גבן נטל התקציב האירופי. מדינות אלו הזרימו ב-2012 סכום עתק של 41.4 מיליארד יורו נטו למדינות העניות, כמעט כפול מההזרמה ב-2007, שעמדה על 22.8 מיליארד יורו "בלבד". בעיקר העול נושאות גרמניה, שהזרימה ב-2012 12 מיליארד יורו, בריטניה, שהעבירה 7.36 מיליארד יורו, צרפת שהזרימה 8.3 מיליארד, איטליה ששילמה יותר מ-5 מיליארד, הולנד, שהעבירה 2.36 מיליארד, ודנמרק ואוסטריה, שהעבירו קצת מעל מיליארד יורו כל אחת. ובכל המדינות האלה הולכים וגוברים הקולות שקוראים לבחון מחדש את החברות באיחוד, או לפחות את עומק הקשרים.

כך, מלבד הסנטימנט האנטי אירופי בבריטניה, בשורה של מערכות בחירות במדינות העשירות ביבשת רושם הימין הקיצוני הישגים מרשימים, ובמדינות שונות הוא הפך ללשון מאזניים וממליך המלכים. בצרפת – גם בעקבות הפיגועים האחרונים, אך עוד הרבה לפניהם – מתחזקת מנהיגת הימין הקיצוני מארין לה פן עד כדי התקרבות לארמון האליזה, עם תמיכה קבועה בסקרים של כשליש מהציבור הצרפתי. בהולנד זוכה הימין הרדיקלי להישגים מרשימים והוא שותף בשנים האחרונות בממשלות, וכך גם באוסטריה. בדנמרק גרפה מפלגת העם הדנית הימנית 26.6% מהקולות בבחירות לפרלמנט האירופי בשנה שעברה, והיתה המנצחת הבלתי מעורערת במדינה זו.

גם בגרמניה, שבה מקשה השיטה הפוליטית מאוד על התמודדות מפלגות ימין רדיקליות, מקצין הציבור, ותנועת פאגידה בעלת הפרופיל הניאו נאצי מוציאה לרחובות מדי שבוע אלפי גרמנים. בבחירות לפרלמנט האירופי במאי 2014 השיגה מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" הימנית 7% מהקולות, הישג מרשים למפלגה שקמה קצת יותר משנה קודם לכן. 

הביקורת במדינות אלה דומה לזו שבבריטניה – שילוב של נטל תקציבי למימון החברות החלשות באיחוד, יחד עם בעיית ההגירה הפנימית של מהגרי עבודה ומהגרי רווחה, שנהנים מרשת הביטחון הסוציאלית הנדיבה בזכות דרכונם האירופי.

אלכסיס ציפראס, ראש ממשלת יוון החדש. בחירתו היא לא הבעיה, אבל היא סימפטום לבעיה | צילום: Blömke/Kosinsky/Tschöpe – ויקיפדיה

וכך בסקרים שעורך האיחוד האירופי בנוגע לשביעות הרצון של הציבור במדינות השונות מהאיחוד האירופי והאמון בו, מורגשת ירידה מתמדת בשני הפרמטרים. בשני הסקרים האחרונים שנערכו הביעו רק 31% מתושבי האיחוד אמון בו, שפל היסטורי.

יוון היא אם כן המבחן הראשון לקיומו של האיחוד. עד היום לא נרשמה עזיבה של האיחוד האירופי, והיוונים עשויים להעמיד מודל שכזה. הבחירה של היוונים תשפיע רבות על החלטתן של מדינות נוספות. הצלחתה של מפלגת שמאל קיצונית ביוון, שעיקר עניינה הוא מאבק בממסד האירופי, עשויה לחזור בקרוב מאוד במדינות אירופיות אחרות וגם מהצד השני של המפה הפוליטית, כשהרגשות נגד האיחוד האירופי רק מתחזקות מדי יום, מימין ומשמאל – רגשות שעלולים להביא לקבורתו של האיחוד האירופי, לפחות במתכונתו הנוכחית.