לא רק לחיצת יד: מה עומד מאחורי היחסים המתחממים בין אובמה וראול קסטרו?

לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר מדיניות החוץ האמריקאית עברה מפנה, שהותיר את רוב מדינות אמריקה ללא התייחסות רבה (למעט מקסיקו וקנדה, ואזורים שכנים כמו מרכז אמריקה והקריביים). מאז ראתה דרום אמריקה את עלייתן של ממשלות שמאל, אנטי אמריקאיות, התפתחות רטוריקה אנטי אמריקאית וניסיון להדיר את ארה"ב ממעגל קבלת ההחלטות האזורי.

כעת, עשור וחצי מאוחר יותר, אנו רואים כיצד נסיגתה של ארה"ב אפשרה את כניסתם של כוחות אחרים כמו סין, רוסיה ואפילו איראן. רוסיה מיצבה עצמה במדינות הרדיקליות ביותר ביחס לתפיסתן האנטי-אימפריאליסטית והפכה למשקיעה בשוק האנרגיה ולספקית נשק.

ארה"ב וקובה. התקרבות שמסמנת דרך חדשה | צילום: thinkstock

לעומה, סין עשתה צעד אחד קדימה: היא התמקדה ביצירת קשרי מסחר ובהשקעות אקטיביות במדינות דרום אמריקה. היא מוכרת מוצרי צריכה מכל הסוגים, קונה סחורות, מספקת מערכות נשק ואפילו הופכת לבנקאית בפועל של ממשלות איתן היא מפתחת קשרים קרובים, כמו ונצואלה, ארגנטינה, ברזיל ואקוודור. בסך הכל, קיבלו מדינות אמריקה הלטינית מסין 22 מיליארד דולר במהלך 2014 ו-119 מיליארד החל מ-2005.

בהקשר של מסחר, ארגנטינה היא דוגמה טובה להגדלת השפעתה של סין באזור. ב-1994 רק 3.4% מהיבוא הארגנטינאי הגיע מסין – ב-2014, כ-16.5%. מאז 2010, סין הפכה ליצואנית השנייה בגודלה לאמריקה הלטינית, אחרי ארה"ב, אך לפני האיחוד האירופי. ההתחזקות הזו של סין, במה שנחשב באופן היסטורי ל"חצר האחורית" של אמריקה, מדאיגה את ממשל אובמה, והיא זו שהובילה אותו לחפש אסטרטגיה חדשה שכוללת התקרבות מחדש למדינות בדרום אמריקה, כחלק מתוכנית רחבה שמפעילה "כוח חכם".

קובה, המנהיגה האידאולוגית והסמלית של הרוח האנטי-אמריקאית, הפכה למפתח ליצירת מרחק דיפלומטי, כאשר האמברגו על האי הפך לנושא מרכזי שמעיב על היחסים בין המדינות. במשך שנים, האזור דרש את שילובה מחדש של קובה במערכת פנים אמריקאית, ולכן כל התקרבות אל משטרו של קסטרו כעת, עשוי ליצור גם תנאים נוחים לדיאלוג עם שאר מדינות האזור, כולל אלה שמתנגדות למדיניות ארה"ב, כמו אקוודור, בוליביה וונצואלה.

בוונצואלה, משטרו של מדורו (שמתבסס על המסורת של צ'אבז) ממשיך את מדיניות המשטר הקודם ומחזק את קשריו עם רוסיה, סין ואיראן, ככוח נגד להשפעה האמריקאית. דוגמה לכך הוא הייצוא ההולך וגדל של נפט מוונצואלה אל סין – מ-50 אלף חביות ליום ב-2006, לקרוב ל-600 אלף ב-2014. זה קורה כחלק מאסטרטגיה רחבה שנועדה להפחית את התלות של היצוא לארה"ב, וגם כגיבוי להלוואות שמספקת סין וכעת מגיעות ל-56 מיליארד דולר. סין גם היא מרחיבה את ההשקעות שלה בוונצואלה באמצעות רכישה ופיתוח של שפע חברות, וחתימת הסכמים צבאיים.

סין מרחיבה את השפעתה גם בקרב מדינות מתונות יותר כמו אקוודור וארגנטינה. במקרה של האחרונה, הנשיאה קירשנר חתמה על הסכם עם סין להקמת אתר חקר חלל בפטגוניה עם מעט מאוד פרטים שפורסמו לגביו. האתר יהיה תחת שליטה מלאה של ממשלת סין ומומחי ביטחון מסכימים לא רק על העמימות של מטרות הקמתו, אלא גם על העובדה שטכנולוגיות שיופעלו בו, כביכול למטרות מחקר, יכולות בקלות לשמש גם לאיסוף מודיעין.

אם נחזור לפסגה בפנמה, אין ספק שהיא היתה מוצלחת עבור ארה"ב, לא רק כי הושגה תמונת לחיצת היד עם קסטרו, אלא מכיוון שהיא חשפה פתיחת דף חדש ביחסי ארה"ב ומדינות אמריקה הלטינית. היא היתה מוצלחת גם מכיוון שבצומת החשוב הזה, ארה"ב הצליחה להימנע מעימות עם ונצואלה, בדיוק כאשר המשטר שלה מתחיל לאבד את התמיכת האזור.

נשיאת ברזיל הכריזה בראיון ב-CNN כי איחוד מדינות דרום אמריקה רואה בשחרור האסירים הפוליטיים בוונצואלה אינטרס עליון. אל הביקורת הצטרף במהלך הפסגה בפנמה גם שר החוץ האורוגוואי, שביקר נחרצות את החזקת האסירים והשימוש שעושה וונצואלה באש חיה כנגד מפגינים. עוד לפני הפסגה, הציגו מנהיגי המדינות את ההכרזה הקוראת למצוא פתרונות בדרך של משא ומתן למשבר הדמוקרטי החמור בוונצואלה.

אמריקה הלטינית. הופכת לזירת התגוששות בין המעצמות | צילום: thinkstock

נאומיהם של אובמה וקסטרו הציעו תקווה לשיתוף פעולה בעתיד, בעוד שנאומיהם של מנהיגי וונצואלה, אקוודור וארגנטינה היו בעיקר מילים חלולות. אך מעבר לכך, ארה"ב ביצעה במהלך הפסגה צעדים על מנת להתמודד עם ה"אויב" המרכזי שלא נכח בה – סין.

האזור נמצא כעת בצומת חשוב, כאשר ארה"ב משיקה אסטרטגיה חדשה שמטרה לחזק בריתות שיתמכו בשותפות הטרנס-אטלנטית (TPP), כמשקל נגד לאזור הסחר החופשי של אסיה הפסיפית (FTAAP), שהושק על ידי סין בפסגת APEC (הפורום לשיתוף פעולה כלכלי האסייתי-פסיפי) בבייג'ין בנובמבר האחרון. בעוד ה-TPP כוללת רק 12 חברות APEC, ה- FTAAPשואפת לכלול 22 חברות.

תגובתה של בייגי'ן לא ברורה עדיין, אך הערך האסטרטגי הגובר של אמריקה הלטינית, כבר אינו נתון במחלוקת, ולכן אנחנו עדים לשלבים הראשונים של התפתחות תחרות קשה בין ארה"ב, סין וכוחות נוספים על תפיסת עמדה בחלק הזה של העולם.