להיות כמו מיקרוסופט: ספר על האיש העשיר בסין מספק שיעור עסקי

"דרך וונדה: פילוסופיית הניהול והערכים של אחת מהחברות הסיניות הגדולות" של ג'יאנלין אולי תיראה כאחת כזו. וואנג, 61, מתואר בו כ"אחד מהיזמים המצליחים בעולם" ויו"ר יצרנית הקניין הגדולה בעולם כמו גם מפעילת בתי הקולנוע הגדולה על גבי הגלובוס. העטיפה מסבירה כיצד הוא הפך הלוואה בת 120 אלף דולר להון של 40 מיליארד דולר ובכך הפך לאיש העשיר באסיה. פורבס מעריך את שוויו ב-30 מיליארד דולר, מה שהופך אותו לאיש העשיר בסין, לפני מא שחולש על 21.8 מיליארד דולר.

ב-1988 וואנג, אשר אביו היה בצבא האדום ולקח חלק במצעד הארוך, הקים את וונדה כחברת נדל"ן בצפון מזרח אסיה, עם מטרה ברורה של פיתוח בתים מחדש בשיכונים של סין. החברה מגלגלת כיום הכנסות של 50 מיליארד דולר בעולם, ומחזיקה במעל ל-2.3 מיליון מטר מרובע של נכסים להשקעה.

בעולם בתי הקולנוע, וונדה השתלטה על המובילות העולמית ב-2012 כאשר הוא הוסיף את בתי הקולנוע של AMC לפעילות בתי הקולנוע של וונדה וקבוצת הויט.

כיום לקבוצה יש שלושה עסקים עיקריים בנדל"ן, תרבות ופיננסים. הספר מתאר את וואנג כ"ג'יי פי מורגן או רוקפלר המודרני", בהתייחס להצהרה שלו על החברה ככזו שתהפוך למותג ידוע לכל אדם בעולם.

זוהי שאיפה לא קטנה ו-וואנג נלהב להסביר אותה. הספר, לפי ההצהרה שלו בעטיפה, יגדיר את הרוח היזמית, יתאר את החוזק התחרותי המרכזי של וונדה, יסביר כיצד היא השלימה ארבעה שינויי מפתח וגם יכסה את "החדשנות האמיתית" לדבריו ו"כיצד ישויות עסקיות אמיתיות מתמודדות עם מסחר אלקטרוני". הספר עושה זאת דרך שורה של ציטוטים.

בספר עצמו וונג טוען כי סין תתגבר על הדאגות לגבי האטה מצמיחה כלכלית על ידי קיצור תקופה בת עשור של "כאב דרוש לשינוי כלכלי" לשש או שבע שנים, שיפתור את הבעיה כאשר צריכה מקומית תעמוד על שני שליש מהתוצר המקומי הגולמי של סין.

מחזיק מזומן במשרדו כדי לחלק למכרים בצרה. וואנג ג'יאנלין | צילום: פליקר הפורום הכלכלי העולמי

מבחינת עסקים, וואנג מאמין כי דליאן וונדה תהיה שווה יותר מ-200 מיליארד דולר עד שנת 2020, כאשר שווי הרווחים יהיה מעל ל-10 מיליארד דולר.

הוא לא מודאג לגבי האפשרות שדונלד טראמפ יהפוך לנשיא ארה"ב, ואמר כי "לא משנה מי יזכה בנשיאות, כל עוד זה טוב לשתי המדינות שלנו".

בנוסף, וונדה התייחס לשאפתנות שלו בהרצאה בהרווארד ושאל את בן שיחו "אתה חושב שאני באמת מצליח?". וואנג הוסיף, "אני מאמין שאני עדיין בדרך להשיג את המקום שאני רוצה להיות בו. הדרך בה אני מגדיר הצלחה עבורי היא לתת לוונדה להיהפך לחברה מוכרת בעולם או להיות בעשירייה הראשונה. זה החלום שלי". הוא ממשיך ואומר, "אני מקווה שבעתיד, כאשר אנשים ידברו על וונדה, זה יהיה כמו שהם מדברים על מיקרוסופט, אפל או וולמארט".

גם על ספורט יש לו מה להגיד, והוא מצהיר בספר על כך שוונדה היא כבר החברה הגדולה ביותר במדינה מבחינת הכנסות אבל רוצה הרבה יותר מכך. לסין, עם 1.3 מיליארד תושביה, יש הכנסות שנתיות מספורט שעומדות על 30 מיליארד דולר, בהשוואה ל-500 מיליארד דולר בארה"ב עם אוכלוסייה שגודלה הוא פחות מרבע מזו של סין. פוטבול הוא שאיפה ייחודית, כאשר וואנג ציין בנאום ב-2013 כי לסין יש רק 10,000 שחקנים רשומים, בהשוואה ל-600-700 אלף שחקני נוער בדרום קוריאה, שהאוכלוסייה שלה היא רק 40 מיליון תושבים.

יחד עם זאת, וואנג יודע שהוא צועד על קרקע מסוכנת. ב-2012 הוא נשאל האם פוטבול בסין לא צריך להיות מנוהל כ"עסק שמובל על ידי שוק", והוא ענה כי כתומך של איגוד הפוטבול, הקבוצה הלאומית והליגה במדינה, יהיה לא מתאים מבחינתו לבקר אותם. "סין השיגה צמיחה כלכלית משמעותית, התמודדנו עם כל הבעיות אבל פוטבול הוא היוצא מן הכלל היחיד. בסין, פוטבול ושווקי מניות הם האתגרים הקשים ביותר להתגבר עליהם אז אל תשאלו אותי על זה".

אל מול כל אלו, זו תהיה טעות לאפיין את הספר הזה כאוסף של הצהרות עסקיות ופילוסופיה עסקית חלולה. בנאומיו וואנג מנדב כמה הודאות שיהיו נדירות בעסקים מערביים. המפתיעה מכולן היא זו שהוא שומר כסף מזומן במשרד ומחלק למבקרים שאומרים שהם מכירים אותו ונמצאים בקשיים פיננסיים. "אני נותן סכום כסף ישר ואני לעולם לא מצפה להחזר". לוונדה עצמה יש חוק לפיו על העובדים לבקר משפחות עניות כל שנה. "העובדים רכשו את הבתים שלהם ויש להם הכנסה מכובדת מאוד", הוא אומר. "במשך הזמן, רבים מאיתנו מרימים את האף ומסגרת ההתייחסות שלנו לחיים משתנה, ומתייחסים לכסף כאמצעי היחידי להצלחה".

אחרי הכל, אולי סין לא שונה מהמערב. מה שבטוח, שהספר הבא על וונדה יהיה חומר קריאה מרתק אף יותר.