|
כולנו מכירים את האמרה שעבודה קשה היא המפתח להצלחה, אך נראה שאת הערך הזה מחליף בימינו (בעיקר כתחומי הטכנולוגיה) פרמטר אחר – היכולת לתקשר. על מנת לחדש לא מספיק רק להגיע עם רעיונות גדולים, צריך גם לעבוד קשה על מנת לתקשר אותם בצורה יעילה.
אבי העידן האלקטרוני
היום אנחנו מתייחסים לאלקטרוניקה כמובנת מאליה. אנחנו מדליקים אורות, רואים טלוויזיה ונהנים ממכשירים חכמים בלי לחשוב על זה בכלל. קשה לדמיין עידן בו היינו צריכים להשתמש בנרות דביקים ומסריחים על מנת להאיר ולא היתה לנו הפריבילגיה להשתמש במוצרים שונים שהופכים את חיינו לנוחים כל כך.
מייקל פאראדיי, יותר מכל אחד אחר, הצליח להפוך את החשמל מתופעה מדעית מסקרנת למנוע העבודה של העידן המודרני. לא רק שהוא חשף רבים מהעקרונות הבסיסיים שלו, כמו הקשר למגנטיזם, אלא גם המציא טכנולוגיות הכרחיות כמו הדינמו שמייצר חשמל ואת המוטור שהופך אותו לעבודה ממשית.
ובכל זאת, הוא היה יותר מרק מדען מוכשר. הוא גם היה אדם שידע להעביר את המסרים שלו בצורה מאוד אפקטיבית כפי שכותבים ננסי פורבס ובזיל מהון בספרם פאראדיי, מקסוול והשדה האלקטרומגנטי: "הגאונות המדעית שלו נובעת לא רק מהפקת תוצאות מניסויים שחמקו מהבנתם של כל היתר, אלא גם בהסבר שלהם".
זה לא היה כישרון טבעי. הוא עבד קשה בשביל זה, ורשם לעצמו הערות לאחר הרצאותיו והרצאות של אחרים. המאמץ השתלם וההרצאות הקבועות שלו במכון המלכותי של בריטניה הפכו אותו ואת המוסד לשם דבר. ההרצאה המסורתית לילדים בחג המולד, אותה ייסד, ממשיכה להתקיים עד היום ומושכת קהל רב.
פאראדיי מרצה על חשמל | תמונה: thinkstock
הקוסם שחלק את הקסמים שלו
גאון נוסף קרוב יותר לתקופתנו, הוא ריצ'ארד פיינמן. הוא זכה בפרס נובל לפיזיקה ב-1965, אך גם רשם גילויים חשובים בביולוגיה והיה חלוץ בתחום המחשוב המקביל והקוואנטי. הכישרון שלו היה כל כך מדהים עד שאפילו מדענים ידועים אחרים בתקופתו החשיבו אותו לקוסם.
יחד עם זאת, בדומה לפרדיי, גם פיינמן לא ניסה להסתיר את הטריקים שלו מאחורי עשן ומראות. הוא התעקש על הוראת שיעורי מבוא עבור סטודנטים לתואר ראשון – דבר נדיר מאוד עבור מדענים בסדר גודל כשלו. עם המבטא הברוקלינאי שלו, חוש ההומור הפתלתל והכישרון להסביר במונחים פרקטיים ויומיומיים, הוא היה המרצה האהוב.
הדוגמה הטובה ביותר ליכולתו לערב גאונות עם יכולת תקשורת יוצאת דופן היא הרצאה שנתן ב-1959. הוא החל בשאלה מה נדרש כדי לכווץ את אינציקלופדיה בריטניקה כך שנוכל להניח אותה על ראש סיכה, וצעד אחר צעד במהלך פחות משעה הוא המציא את תחום הננוטכנולוגיה.
הפילוסוף ארתור שופנהאואר אמר פעם שכישרון יכול לפגוע במטרה שאף אחד אחר לא יכול לפגוע בה; גאונות פוגעת במטרה שאף אחד לא רואה". מה שהפך את פיינמן לכל כך מיוחד היא העובדה שהוא רצה שגם אנחנו נראה את המטרה שהגאונות שלו מאפשרת לו לראות.
"הפרסומות האלה מבאסות"
אנחנו פעמים רבות מתייחסים לתקשורת כאילו מדובר באיזו פעולה נפרדת, עניין של הצגה או העדר הצגה שלה. אבל למעשה, פונקציה הכרחית של מנהיגות היא יצירה של תרבות שבה יכולה תקשורת לשגשג.
קחו למשל את המקרה של גוגל. בתחילת 2002 לארי פייג' נכנס למטבח החברה, והניח כמה הדפסות של תוצאות חיפוש ובהן פרסומות משירות ה- AdWords של החברה. על העמודים היה כתוב באותיות גדולות ובולטות "הפרסומות האלה מבאסות". בארגונים רבים, הדבר הזה היה נחשב התנהגות גסה של מנהל מוצר חסר יכולות. אבל לא בגוגל. זה נתפס כקריאה לפעולה ותוך 72 שעות צוות של מהנדסי חיפוש מצא פתרון. כפי שהתברר בהמשך היו אלה הם שהחזיקו בכישורים הנחוצים על מנת לפתור את הבעיה ולא צוות הפרסומות. במובנים רבים, האפיזודה הזו היא שהפכה את גוגל למכונת הרווח שהיא היום.
יחד עם זאת, הפעולה של פייג' היתה הרבה מעבר לאקט בודד. הוא וסרגי ברין עבדו שנים על יצירת תרבות שמעדיפה שינוי על סטטוס קוו. כשפייג' הניח את הדפים עם תוצאות החיפוש הלא טובות, כולם ידעו למה הוא עושה את זה. הוא לא חיפש לתקוף, אלא להעניק השראה. תקשורת היא דו כיוונית – דורשת גם משדר וגם קולט. שניהם צריכים להיות מהונדסים בצורה אפקטיבית.
אין ידע בלי שפה
אנחנו נוטים להתייחס לידע ולתקשורת כשני תחומים נפרדים. אבל תקשורת היא לא רק כלי שאנחנו משתמשים בו כדי לתקשר עם אנשים אחרים, היא גם תנאי הכרחי לצבירת ידע. מומחיות מסוימת נרכשת קודם כל על ידי מחקר של הלקסיקון בתחום מסוים.
כפי שטען הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין לפני שנים רבות, אנחנו לא יכולים לדעת שום דבר שאין לנו יכולת לתקשר אותו – כלומר אנחנו זקוקים לשפה בשביל חשוב והרעיון שיכול להיות לנו ידע מבלי שנדע לגבש באמצעות המושגים שלנו מה הוא בדיוק, הוא שגוי.
פונקציה הכרחית של מנהיגות היא יצירת תרבות שבה תקשורת משגשגת | צילום: thickstock
לכן זה די מפתיע שאנחנו לא נותנים לתקשורת את מקומה הראוי. בבתי הספר לא מלמדים תקשורת – מלמדים מתמטיקה, קצת מדעים, היסטוריה וגם כמה כללי דקדוק, אבל כמעט ולא מדריכים אותנו כיצד להביע את הרעיונות שלנו באופן ברור.
כשאנחנו נכנסים לחיים המקצועיים, אנחנו מתאימים את עצמנו לז'רגון ולכללים של התחום בו בחרנו. אבל אנחנו כמעט אף פעם לא מנסים באמת להביע את עצמינו בשפה שיכולה להיות מובנת לאלה שמחוץ ל"שבט" שלנו ואז אנחנו מתפלאים מדוע ההישגים שלנו לא מהדהדים.
אז כולם נוהגים לומר שאנחנו חיים בעידן המידע, אבל זה לא לגמרי נכון. למעשה, אנחנו חיים בעידן התקשורת והגיע הזמן שנתחיל לתקשר את המסר הזה ברצינות.
|
