להתחיל מחדש: הכלי החדש של הודו להערכת ההפסדים מאסונות טבע

הודו הודיעה לאחרונה על השקת כלי חדש למדידת הפסדים שנגרמים מאסונות טבע – סופות, שיטפונות וכו'. העניין האישי שלי בכך התעורר בשל העובדה שגם אני עבדתי עם כלי כזה לאחרונה – כשעבדנו על מיפוי הנזק שנגרם לאחר שטורנדו או שניים החליטו לקרוע לגזרים את מיסיסיפי. התכנית הזו עובדת באופן דומה למדי – כשמשלבים יחד תמונות לוויין, תמונות שנלקחו מהשטח עצמו באמצעות רחפנים, דוחות ישירים ועוד. יש לבדוק אילו קווי מתח חשמליים מושבתים, אילו גשרים הוצפו או התמוטטו וכן הלאה.

אולם, נקודת העניין הרלוונטית יותר כאן היא כיצד עבודת הערכת הנזקים החשבונאית הזו מחסלת את אחד מהכשלים בהבנה של הכלכלה העממית: הטענה כי אסונות כאלו מספקים פרץ של גידול כלכלי במהלך תקופת הבנייה מחדש. מה שהטיעון הזה מפספס הוא שאנחנו לא לוקחים בחשבון, במסגרת הדיון על תמ"ג, את הנזק המקורי – והכלי הזה כן לוקח אותו בחשבון.

הסיפור עצמו:

"ניו דלהי: הממשלה פיתחה כלי מדעי המבוסס על מודל של האו"ם שיעשה שימוש בצילומי לוויין והערכות שנעשות על גבי הקרקע על מנת למדוד נזקים ישירים ובלתי ישירים, מלבד לרווחים הפוטנציאליים שאבדו באסון הטבע. הפיתוח יעזור למרכז לבצע הערכות מדעיות ומדויקות יותר של חבילת הסיוע והבינוי מחדש הדרושות לאזורים מוכי האסון, ולא להיות תלוי בטענות השרירותיות שמעלות המדינות השונות".

מדידת עלויות האסון חשובה, אבל אין לחשוב שהאסון טוב כלכלית | צילום: Fotolia

הרעיון הבסיסי הוא לא חדש. האו"ם מקדם את הרעיון בכל העולם, מדינות דרום אמריקה כבר התאגדו יחד וייצרו גרסה, אני עצמי עבדתי על כך כאמור בשוק הפרטי, והנה גם הדוגמא ההודית. אבל כפי שאמרתי, החלק המעניין הוא הטענה שתיקון הנזק מייצר בעצמו גידול כלכלי.

זה אמנם דבר נכון, אבל רק בגלל הדרכים הקפריזיות שבהן אנו מודדים גידול כלכלי. תמ"ג הוא תוצר מקומי גולמי. זהו כלי המדידה של הערך, במונחי מחירי השוק, של כל מה שמיוצר ונצרך בכלכלה כלשהי במהלך תקופת זמן מוגדרת. אולם ישנן מספר דרכים שונות להציג אותו: אנחנו יכולים להסתכל על ברוטו או נטו, על לאומי או מקומי, על תוצר או הכנסה, וכל אחד מהם מעניק לנו מדד אחר (GNI, NDP וכו'). אנו משתמשים בתמ"ג משום שהוא הקל ביותר לחישוב. אמנם המדד שאנו באמת רוצים הוא NNI – ההכנסה הלאומית הנקייה – אבל גם ה-NDP (תוצר מקומי נקי) יספיק למטרה הספציפית הזו, משום שמה שאנחנו באמת צריכים למדוד הוא הנטו, ולא הברוטו.

ואם אנחנו באמת מודדים ברמת הנטו אז נגלה שאסונות לא מייצרים פרץ של גידול כלכלי. התמ"ג מודד את הערך שהתווסף לתוצר – מעולה, לבנות מחדש באמת מוסיף ערך, זו הסיבה שאנחנו הרי בונים מחדש, כמובן. אבל אם נמדוד את ה-NDP, אז נתחיל קודם כל מהפחתת עלות הנזק, ואז נוסיף פנימה את פעילות הבנייה מחדש. שהיא, כמובן, הדרך הנכונה למדוד את האפקט כולו.

ישנו טיעון נוסף שבדרך כלל מועלה – בהינתן שהבנייה מחדש תהיה תמיד דבר נוצץ, אז אנחנו יכולים להגיד שכולם הופכים לעשירים יותר. רעיון נחמד, אך חוששני שלא ניתן להדליק עדיין את הסיגרים – מפני שבדברים הישנים עוד נותרה מעט רוח חיים בטרם נהרסו, ואת הערך של החיים הללו איבדנו. חשבונאות נאותה של ההפסדים שגורמים אסונות מגלה לנו שבנייה מחדש היא רעיון מעולה וללא ספק עושה אותנו עשירים יותר ממה שהיינו בנקודת הפתיחה של ההריסות שנותרו מאחור, אבל היא בוודאי לא הופכת אותנו לעשירים יותר ממה שהיינו בטרם התרחש האסון.