לחזור או לא לחזור? חמש סיבות מדוע על ארה"ב להימנע מהתערבות במתרחש בצפון עיראק

ישנם מקומות רבים בעולם, דוגמת מקסיקו, מדינות נאט"ו ודרום קוריאה, שתוקפנות כלפיהם מחייבת תגובה צבאית אמריקנית. עיראק לא שייכת לרשימה הזו. כמו שאמריקנים רבים מבינים היטב, כוחות אמריקאים לא היו אמורים להישלח לשם מלכתחילה. עכשיו, כשסוף סוף שוחררו הכוחות האמריקאיים מעירק, לאחר 9 שנים בהם ניסו לתקן את התרבות הפוליטית חסרת התפקוד העיראקית , שליחת כוחות מחודשת, בשל התקדמות הקיצונים הסוניים, עלולה להיות טעות פונדמנטלית. לא רק שארה"ב צריכה לחשוב טוב לפני שהיא שולחת כוחות לעיראק, אלא שספק אם האמריקאים צריכים בכלל לקחת תפקיד כלשהו, צבאי או אחר, בתמיכה בממשלה המושחתת של נורי אל מאליכי.

אין ספק כי הפעלת כוח אווירי אמריקאי באזור תעזור לבלום את התקדמות ה-ISIS, המיליציה הסונית הקיצונית שהשתלטה על מספר ערים בצפון עיראק. לכן קל להבין מדוע אמריקאים רבים עלולים להרגיש שסוג מסוים של תגובה צבאית אכן נדרשת בכדי להקהות את אכזריותם של הקיצונים. אבל אחת הסיבות שאובמה יזכר בהיסטוריה כנשיא טוב יותר מג'ורג' בוש היא שהוא מסוגל להסתכל מעבר לאמוציות הרגעיות ולראות את ההשלכות לטווח הארוך של פעולה צבאית כזו. הנה 5 סיבות העונות על השאלה: מדוע הימנעות מלקיחת תפקיד צבאי גלוי במשבר הנוכחי בעיראק הוא צעד נבון.

1. המצב הצבאי יתייצב בכוחות עצמו

הקריסה הצבאית של הכוחות העיראקיים בצד הצפוני של המדינה לא נגרמה בשל הטקטיקה הגאונית של ה-ISIS אלא יותר על ידי אוזלת היד המדינית והצבאית של משטר אל מאליכי. מספר לוחמי ה-ISIS שנכנסו לעיראק מסוריה מהווה לכל היותר 4% מכוחו של צבא עיראק, וזה עוד מבלי לספור את העתודות הנתונות בידו ומביאות אותו לכמעט מיליון חיילים. הכוחות של הצבא העיראקי לא עמדו במשימה מאחר והם הוכשרו והובלו בצורה לקויה ושנאת האוכלוסייה הסונית המקומית בוודאי לא עזרה. ככל שיתקדמו לוחמי ה-ISIS דרומה כך הם יתקלו בתושבים שיעים אשר יאבקו על שטחם, 60% מהעיראקים הם שיעים שונאי ה-ISIS. ואם יחליטו ה-ISIS לשנות כיוונם ולפנות מזרחה הם יהדפו על ידי הכוח הכורדי. כך או כך המצב יתייצב ללא התערבות אמריקנית.

2. האמריקאים לא צריכים לקחת צד במלחמת דת

תיאור המאורעות בעיראק כמלחמת אזרחים הוא בדיוק כמו לקרוא למסעי צלב התערבות צבאית. המחלוקת העיקרית בעיראק, שהופכת אותה לניתנת לשליטה רק בידי דיקטטורים, היא הפיצול שבין הסונים והשיעים, שתי קבוצות גדולות ונפרדות באיסלאם. שורשי המאבק הם בשנת 632 במותו של מוחמד, והוא כה מושרש בתודעת המוסלמים שהוא כבר נוגד את ההיגיון. כמעט 90% מהמוסלמים בעולם הם סונים, אך הקו המפריד בין האזורים הסונים והשיעים באזור המפרץ הפרסי עובד בדיוק במרכז עיראק (מזרחית לעיראק, איראן מורכבת מ-90% שיעים). עד שאמריקה פלשה לעיראק ב-2003 המדינה נשלטה על ידי הסונים- בדיוק כמו כל אומה ערבית אחרת. במצב הקיים בו כל המדינות באזור נמצאות בצד זה או אחר של השסע הדתי הזה, כל סיוע אמריקאי למשטר העדתי של אל מאליכי מסתכם בנקיטת עמדה במאבק הדתי המוסלמי באזור.

מתנדבים שיעיים לצבא העיראקי. מלחמת דת סבוכה | צילום: רויטרס

3. אנו לא זקוקים לנפט

לפני עשרים שנה שמירה על היציבות באזור המפרץ הפרסי נחשבה חיונית לבריאותה של הכלכלה העולמית, מאחר וזהו האזור בו רוב עתודות נפט בעולם נמצאות. אך הזמנים השתנו, טכניקות קידוח חדשות ושינוי דפוסי הצריכה הפכו את הנפט באזור המפרץ הפרסי לחשוב, אך לא חשוב כשהיה. לא רק שארה"ב נמצאת בדרכה לעצמאות בתחום האנרגיה בעשור הקרוב, אלא גם ששתיים משלוש המדינות המובילות במונחי הנפט ממוקמות בחצי הכדור המערבי – ונצואלה וקנדה. בנוסף, מאחר ושדות הנפט הגדולים ביותר של עיראק נמצאים בדרום, רחוק מאזור הלחימה, אין שום סיכון בזמן הקרוב.

4. כניסה מחודשת של כוחות לעיראק יהפכו את ארה"ב למטרה עבור האיסלאם הקיצוני

הסונים שפלשו לעיראק שונאים את ארה"ב, אך כרגע אין להם סיבה טובה מספיק כדי לתקוף אותה. אדרבה, לאחר שהצליחו להתקדם הן בסוריה והן בעירק בעקבות אי התערבות אמריקה, יש להם תמריץ דווקא למנוע התעוררות פעולה צבאית אמריקאית. לעומת זאת, אם ארה"ב תיקח את הצד של בגדד על ידי הדיפת כוחות ה-ISIS, חסידי התנועה יגיעו למסקנה הברורה כי האמריקאים ראויים לעונש – או במולדתם או בחו"ל שם הם חשופים יותר. כך או כך, ארה"ב עלולה לספוג התקפה הרסנית שתאלץ אותה להגיב צבאית ובעקבות כך יכולה להיעצר ההתאוששות הכלכלית. אי התערבות נוספת בעיראק יכולה אולי להיות לא מספקת מבחינה רגשית אך יש לה יתרונות מוחשיים לתרבות הפוליטית והכלכלה האמריקאית.

5. הפעולה הנכונה תהיה לחלק את עיראק ולא לתמוך בה

עיראק שרויה בבלגן מאחר וגבולותיה צוירו לפני מאה שנים על ידי אנשים מבחוץ שידעו מעט מאוד על האוכלוסייה המקומית. הפקידים הבריטיים ירשו מידי העות'מאנים לאחר מלחמת העולם הראשונה אזור שבו 75% מהאוכלוסייה היו שבטיים, ללא היסטוריה של ציות לשלטון מרכזי. הבריטים זרעו את זרעי המחלוקת הנוכחית על ידי העדפת משגיחים ערבים סוניים, למרות שהיו בנחיתות מספרית לעומת השיעים ועל ידי התעלמות טוטאלית מהאינטרסים של הכורדים ביצירת הגבולות השרירותיים. מדינת עירק שעוצבהעל ידי הבריטיים משלושה מחוזות עות'מאנים קיימים, לא תוכל לעולם להיות דמוקרטית במובן של הגנה על זכויות הפרט, משום שאין לה מסורת כזו ומשום שמנהיגים כמו אל מאליכי שומרים על כוחם באמצעות ניצול נאמנויות עדתיות. לכן פעולה של ארה"ב שתשמר את המצב הקיים היא איננה נכונה, הפעולה הנכונה תהיה "לשבור" את עיראק.

כוחות אמריקאיים במפרץ הפרסי. לא צריכים לחזור להילחם | צילום: רויטרס

לאלה יש להוסיף את העובדה הפשוטה שהציבור האמריקאי מתנגד ברובו לפעולה בעיראק וזו, כפי שההסטוריה מלמדת אותנו, תהיה לא אפקטיבית ללא תמיכה ציבורית יציבה לאורך זמן. גנרל גיימס מ. דוביק, שאימן את הצבא העיראקי בעת נוכחותה של ארה"ב במדינה לפני 7 שנים כתב בניו יורק טיימס ב-2012, הערה שנונה על המערכת הפוליטית והצבאית בה: "אם העיראקים יוכלו לפטור את הבעיות שלהם בכוחות עצמם, הם לא יהיו בסיטואציה בה הם נמצאים כיום. הם זקוקים לתמיכה מתמשכת גם בנושאי ביטחון וגם בנושאי מדיניות. זה דורש כוח משימה דיפלומטי וביטחוני מתוכנן". במילים אחרות אומר דוביק כי ארה"ב תצטרך לחזור לעיראק ללא הגבלת זמן מבלי לדעת כי פעולתה תוביל בסופו של דבר לכך שממשלת אל מאליכי, או כל מי שיחליף אותו תוכל להתקיים בכוחות עצמה ברגע שארה"ב תעזוב. זה לא מה שהציבור האמריקאי רוצה, וגם לא מה שדורשת מדיניות החוץ האמריקאית. ארה"ב פשוט צריכה להמשיך הלאה.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן