חקירת השחיתות שהתפוצצה באמצע השבוע שעבר נראית סיפור רציני. על פניו, בטרם יתבררו הפרטים לאשורם, דומה שהמשטרה נתנה כאן עבודה. אם אכן נחשפה שיטת קומבינות באושה שאפשרה לפקידי ונבחרי ציבור לשלשל לכיסם מאות אלפי שקלים, ואולי מיליונים, מכספי ציבור, צריך למצות את החקירה ולהביא לדין מחמיר את כל מי שהשתתף בחגיגה. אם יתברר שמדובר בשיטה שפותחה על ידי מפלגה מסוימת, אזי זכאי הציבור לדעת זאת בטרם עת.
החקירה הזו הובאה לפרסום בתזמון בעייתי. הרי החקירה הסמויה החלה לפני יותר משנה. אז מה הבעיה להמשיך אותה עוד חודשיים? זה לא אמור לשנות את התמונה, בעיקר כשמתברר שחלק ניכר מהחשודים הם חברים או קשורים למפלגת ישראל ביתנו, ובעיקר כשמתברר שלפני כל קמפיין בחירות בעשורים האחרונים נפתחה חקירה כזו או אחרת נגד המפלגה הזו או העומד בראשה.
שאלנו את השאלות הללו את כל מי שצריך לשאול, ונענינו תשובות סדורות וענייניות. למרות הרגישות, נענינו, צריך היה לעבור לחקירה גלויה – התנאים בשלו, לא הייתה ברירה אחרת וכו'. הפרקליטות הגנה בתקיפות על גרסת המשטרה. היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה היו בסוד החקירה לאורך כל הדרך, ליוו אותה מקרוב – וכולם גם יחד שותפים למסקנה שלמרות הבחירות, לא הייתה ברירה אלא לפוצץ את הסיפור כאן ועכשיו, למרות התוצאות ההרסניות שהוא עלול להמיט על אביגדור ליברמן ומפלגתו. עד כאן, הכל בסדר.
אבל מכאן והלאה, תשפטו אתם. מעשה שטן, כמעט באותו יום שבו מתפוצצת הפרשה הזו, מתברר שפרקליטות המדינה, אותה פרקליטות, של אותה מדינה, דורשת מבית המשפט לעכב את פתיחת הדיונים בתביעתו של אב בית ראש הממשלה לשעבר, מני נפתלי, נגד בני הזוג נתניהו ומעסיקיו לשעבר. למה לעכב? כי, ואני מצטט, "זו תקופה רגישה ובית הדין חייב לנהוג בזהירות יתרה". אני נשבע לכם, זה מה שאמרה לבית המשפט המשנה לפרקליטת מחוז ירושלים, עורכת הדין המלומדת כוכבית נצח-דולב.
נדמה לי שמדובר באחת השערוריות המקוממות יותר מאז המצאת הפרקליט. היא אומרת, הפרקליטה המלומדת, ש"מר נפתלי מעביר חומרים לתקשורת ומתראיין בתדירות גבוהה בתקופת בחירות, בית הדין צריך לנהוג בזהירות מופלגת", וכו' וכו'.
למרות הבחירות? ליברמן. צילום: מרק ישראל סלם
במדינה מתוקנת, היום בבוקר היה מזמן היועץ המשפטי לממשלה את הזהבית הזו – ומשלח אותה לביתה, להתכונן לשימוע לפני פיטורים. תקופה רגישה? מעביר חומרים לתקשורת? כמי שעדיין לא יצא לו לפגוש את המני נפתלי הזה או לראיין אותו, אבל יודע שכל סיפוריו מדויקים ושיש עוד כמה מאות סיפורים כאלה, של עוד כמה עשרות נפגעים מהסוג שלו, אני שואל אותך, עו"ד נצח־דולב, בשביל מי בדיוק את עובדת? בשביל המשפחה היושבת ברחוב בלפור או בשביל העם היושב בציון?
אדרבה: תקופת בחירות רגישה, והציבור צריך לדעת כמה שיותר על נבחריו, לא? הרי זה הסיפור שמוכרים לנו בעניינו של ליברמן. מסבירים לנו, ובצדק, שאם אחרי הבחירות יתברר שהוא הקיף את עצמו בחבורת נוכלים, אז הציבור יתקומם ויגיד למה לא גיליתם לנו מבעוד מועד. אז למה מה שתקף לגבי ליברמן, מתפוגג ומתהפך כשמדובר במשפחת המלוכה הקיסרית, שמתעללת כבר שנה שישית ברציפות בכל מי שמתגולל, לאסונו, לשרתה במעון המלכותי? שבוזזת את כספי המדינה על נהנתנויות ושחיתויות שונות ומשונות, מגלידת פיסטוק ועד מים בבריכה הפרטית בקיסריה? מדוע זה פתאום הופך להיות סוד כמוס ועניין שצריך להצניע אותו עד אחרי הבחירות?
נכון, עניינו של מני נפתלי הוא תביעה אזרחית, ואילו החקירה בעניין ליברמן היא חקירה פלילית. אז מה? זה לא משנה את העקרון. הליכים משפטיים המתקיימים לפני בחירות הם הליכים משפטיים המתקיימים לפני בחירות. גם נפתלי זכאי ליומו בבית המשפט בירושלים, אם אכן ישנו כזה. גם נפתלי, שמסר את בריאותו על קידוש שמה של הגברת ברחוב בלפור, ומאז לא מוצא עבודה או מזור לנפשו, זכאי למידת הצדק והדין – אם ישנה כזו ברפובליקת הבננות שלנו. והציבור? הציבור זכאי לדעת. היום, יותר מאשר בכל יום אחר.
לכתבה במעריב
|
|