|
כל החיים על פני כדור הארץ מתפתחים באופן תדיר: התהליך אינו עוצר. כיצורים חיים, בני האדם עדיין מתפתחים. מאז שהפכנו להומו ספיאנס, האם האבולוציה שינתה אותנו במובן כלשהו? למען האמת, כן.
אלפי גנים התפתחו לאחרונה (כלומר במהלך 40,000 השנים האחרונות). שינויים שאנו כבר רואים כוללים בין היתר מוחות קטנים יותר (אבל יותר יעילים, לא טיפשים יותר), עמידות בפני מחלות, עלייה בשיעור הפרעות קשב וריכוז וגם העיניים הכחולות. כן, עיניים כחולות. ניתוח גנטי גילה כי האדם הראשון שהיו לו עיניים כחולות הופיע על פני האדמה לפני 6,000-10,000 שנה, איפשהו באזור הים השחור. מסיבות של מזג אוויר, הפנוטיפ הזה הפך לפופולארי מאוד (מה שהעניק לו סיכוי טוב יותר ב-5% להתרבות) והיום ישנם כחצי מיליארד אנשים עם עיניים כחולות.
דוגמא מפורסמת נוספת היא HgbS (אנמיה חרמשית), גן שהופך את בני האדם לחסינים למלריה. מלריה היא גורם המוות הראשון במעלה של בני אדם, כך שזה בהחלט הגיוני שבסופו של דבר נוצרה מוטציה גנטית שהופכת את כדוריות הדם האדומות של בני האדם לעמידות בפני הנגיף, ושתדירות הגן בקרב אוכלוסיות המועדות לחלות במלריה (אפריקה שמדרום לסהרה) תעלה. לרוע המזל, אותו הגן גם גורם לאנמיה חרמשית. לכולנו יש שני העתקים של כל גן בגופנו (אחד מאמא ואחד מאבא), ואם ההעתק הוא המוטנט העמיד בפני מלריה HgbS, אתם במצב טוב, אבל אם שניהם הם המוטציה, תחלו באנמיה חרמשית. החדשות הטובות הן שישנם עוד גנים רבים אחרים שמעניקים עמידות בפני מלריה, ואנו גם רואים גנים העמידים בפני צרעת ושחפת מופיעים.
פירוק לקטוז, צורת הפה וצבע העין – בני האדם משתנים כל הזמן | צילום: Fotolia
דוגמא נוספת היא הגן לרגישות ללקטוז. בני האדם הפרימיטיביים שתו חלב כתינוקות, ואז לא שבו עוד לשתות אותו לעולם, כך שהכמות של אנזים הלקטוז (זה שמפרק את הסוכר המצוי בעיקר בחלב) ייאבד להם בגיל מסוים לאחר כמה שנים. במשך הזמן, לעומת זאת, בני האדם התפתחו כך שאוכלוסיות מסוימות המשיכו לייצר את האנזים גם לתוך גילאים מבוגרים מאוחרים יותר. ציפינו כי התכונה הסבלנית כלפי לקטוז תופיע בעיקר באזורים שבהם חקלאות מוצרי החלב הופיעה לראשונה והפכה בהם לחלק חשוב מהתזונה (אזור הקווקז). אלא שעמידות בפני חלב נאמדת ככזו שהופיעה לראשונה רק לפני 3,000-8,000 שנה, והיא כעת קיימת אצל כ-95% מהצפון אירופאיים.
גם הפה שלנו משתנה. הם נעשים קטנים יותר ויותר דמויי קליע. השיניים שלנו לא משתנו במהירות גבוהה במיוחד, וזו הסיבה שמקצועות כמו אורתודנטיה עדיין קיימים ועדיין עוקרים שיני בינה… לעת עתה. עוד ועוד בני אדם נולדים ללא שיני בינה כיום, או שהם צומחות אצלם מאוחר יותר, אם בכלל. שיני הבינה היו יעילות בתקופה שלפני הסכינים והבישול, כשבני האדם ככל הנראה היו מאבדים את שיניהם הטוחנות כשהיו לועסים מזון קשיח, והזדקקו לשיני הבינה כתחליף להן. היום, 35% מבני האדם נעדרים שיני בינה בכלל, על אף שהגנים המעורבים בכך אינם מוכרים לנו, ולכן אנו עדיין לא בטוחים לחלוטין מדוע זה מתרחש.
התיאוריה של דארווין על הברירה הטבעית מתפתחת.
אז איך נראה בעוד 100,000 שנה מעכשיו, בהנחה שעדיין נהיה קיימים עוד כל כך הרבה זמן לתוך העתיד? אפילו אם נתעלם מהטכנולוגיות החדשות, נזיז הצידה את כדור הארץ, ומספרי לחצי ברירה טבעית שונים, האבולוציה עדיין תספק הפתעות פשוט באמצעות מוטציות מקריות. לפני 10,000 שנה לאף אחד לא היו עיניים כחולות. מי יכול לנחש מה יש לאבולוציה באמתחתה עבורנו ל-10,000 השנים הבאות?
המחבר הינו ביולוג המתמחה באורגניזמים ובאבולוציה
|
|
