Search
Close this search box.
Forbes Israel Logo

ללכת בעקבות החלום: כך הפכו הרעיונות הגדולים בהיסטוריה מחלום – למציאות

ארתור סי. קלארק טען כי כל טכנולוגיה שהיא מספיק מתקדמת, אינה שונה ממעשה קסם. יחד עם זאת, רובינו חייבים לחיות בעולם המציאותי. המשמעות של התבגרות היא שהפנטזיות חייבות לפנות מקום למציאות. אנחנו לומדים להעדיף את האפשרי על פני הבלתי אפשרי.

במילים אחרות, אנחנו לומדים להיות הגיוניים. ג'ורג' ברנרד שואו הצביע על כך ש"האיש ההגיוני מסתגל לעולם; האיש הלא הגיוני מתעקש לנסות לסגל את העולם לעצמו. לכן, כל קידמה מבוססת על האיש הלא הגיוני".

בעולם המודרני רעיונות בלתי סבירים מובילים לפריצות דרך חשובות, ודברים שנראים חסרי ערך הופכים להיות שימושיים. כפי שמארי קארי ציינה, החולמים הם אלו שיוצרים פרדיגמות חדשות ולא האדם הפרקטי. כך, ערך חדש נוצר כאשר הבלתי אפשרי הופך לאפשרי.

לנסוע במעלית בחלל

כילד, אלברט איינשטיין אהב לדמיין מה תהיה התחושה של רכיבה על ברק. כאשר הוא גדל והחל ללמוד את המשוואות של מקסוול, הוא למד כי מהירות האור אמורה להיות קבועה, אף פעם לא מהירה יותר או איטית יותר מאשר 299,792,458 מטרים בשנייה.
הידע החדש הזה יצר בעיות רציניות עבור הפנטזיה שלו. אם הוא האיר פנס בזמן שהלך במהירות האור, אז בהתאם לחוקי ניוטון, האור מהפנס דלק במהירות פי שתיים, מה שסתר את החוקים של מקסוול. באופן ברור, היה צריך לוותר על אחד מהחוקים.
דרך כמה תרגילים מתמטיים, איינשטיין גילה כי הבשורה של ניוטון היא זו שנכונה. מהירות האור היא קבועה, אבל זמן וחלל הם יחסיים. לאחר מכן הוא העלה בדעתו פנטזיה חדשה – נסיעה במעלית בחלל, והתוצאה הייתה תיאוריה שהיה קשה יותר לבדוק אותה. כוח הכבידה, מסתבר, לא עובדת דרך משיכה, אלא על ידי שינוי יחס הזמן-חלל.

בעוד שאיינשטיין עצמו לא הפך מעולם לאדם פרקטי, החלומות שלו שינו את העולם. כיום, כמעט כל הטכנולוגיות הקסומות שלנו, מאייפון לניווט ב-GPS, נשענות על התיאוריות שלו למעשה. אפילו האנשים הפיכחים וההגיוניים ביותר, כאשר הם מתרוצצים בין פגישות ושוקדים על דוחות כספיים, חייבים להודות לפנטזיות הילדות של איינשטיין.

התובנות של איינשטיין הביאו לעולם את האינטרנט הקוואנטי | צילום: thinkstock

אינטרנט קוואנטי

באמצע שנות ה-20, איינשטיין כבר לא היה כישרון צעיר, אבל הוא נכנס לגיל העמידה כמבוגר בקרב הפיזיקאים, והחל להתחרט על המהפכה שהביא. מדענים צעירים יותר השתמשו בעבודתו המוקדמת על אור קוונטי כדי לבנות קונספט חדש של העולם שהיה מבוסס על הסתברויות.
הדבר הוביל לכמה ויכוחים מפורסמים בין איינשטיין לפיזיקאי נילס בוהר. "אלוהים לא זורק קוביה", אמר איינשטיין. "איינשטיין, תפסיק לומר לאלוהים מה לעשות", השיב בוהר וניצח בוויכוח.

איינשטיין היה מתוסכל, אבל במקום להיות זועף הוא החל לעבוד על ניסוי שיוכיח את טעותם של הפיזיקאים שעוסקים בקוואנטים. אם הם היו צודקים, אז החלקיקים היו יכולים להסתבך והחומר היה יכול לזוז ללא התערבות פיזית באופן מידי, דבר שכולם ידעו (או חשבו) שהיה בלתי אפשרי. למרות זאת, חוקרים ב-IBM הצליחו להוביל את הניסוי ב-1993, ובכך לחזק את איינשטיין.

מאז, מדענים אחרים הזיזו חלקיקים ללא התערבות פיזית, עד ל-143 קילומטר. בשנה שעברה דווח כי ממשלת ארה"ב מפעילה כבר כמה שנים אינטרנט קוואנטי שמבוסס על הרעיון של איינשטיין. למרות שהוא רחוק מאוד מלהיות מסחרי, יש לו את הפוטנציאל לפעול עם רמות של בטיחות ומהירות שרבים מחשיבים כבלתי אפשריות כיום.

רשת של ידע

כאשר טים ברנרס-לי היה ילד, הייתה לו אובססיה לספר שנקרא "לחקור על הכול" ("Enquire Within Upon Everything"), שהכיל מידע על כל סוגי הדברים, מכללי התנהגות עד לטיפים להורדת כתמים מבגדים. הרעיון שמידע על הכול יכול להיות מקושר באופן אינטואיטיבי ויכול להיות יעיל, עניין אותו אך לא הוביל אותו לאיזו שהיא מטרה.

לאחר שסיים את אוקספורד, ברנרס-לי קיבל חברות ב-CERN (הארגון האירופאי לחקר הגרעין), ויצר תוכנת מחשב שנקראה ENQIRE בדומה לשם הספר, כדי לעזור למדענים בארגון לחלוק מידע. הוא היה משוכנע שהרעיון יכול להתקדם, ולכן ניסה להשיג מספר אנשים שמתעניינים בפיתוח הטכנולוגיה, אך לא הייתה היענות. הרעיון לא היה נראה פרקטי.

מתוסכל אך נחוש בדעתו, הוא התיישב ב-1989 ויצר שלושה פרוטוקולים – HTTP, URI ו-HTML, שהיו אפילו קשים להבנה יותר ממה ש-ENQIRE היה. לכן, הוא והשותף שלו, רוברט קאליאו, המציאו שם שניתן לשווק יותר בקלות: The World Wide Web, הלוא הוא רשת האינטרנט המוכרת לכולנו.
למרות שהוא לעולם לא רשם את הרעיון כפטנט, כיום ברנרס-לי הוא הדירקטור של האיגוד W3C שמפקח על רשת האינטרנט. הוא עובד שם עם מערך שלם עסקים, ממשלות וארגונים ללא מטרות רווח, כדי לפתח סטנדרטים חדשים, כך שאפילו אם הטכנולוגיה תשתנה, לכולם תהיה האפשרות לחקור.

החלום שהפך לגוגל

בלילה אחד ב-1996, לארי פייג' התעורר מחלום באמצע הלילה עם רעיון לפיו אפשר להוריד את כל רשת האינטרנט ופשוט לשמור את הלינקים. הלינקים האלו, כך חשב, יוכלו לספר הרבה על הרשת אותה יצר ברנרס-לי. הוא קיבל השראה מהרעיון, ובמשך שאר אותו הלילה הוא שרבט פתקים כדי לראות אם זה יכול לעבוד.

מהר מאוד הוא גייס לעזרתו את חברו סרגיי ברין. זמן לא רב לאחר מכן, השניים הבינו כי דירוג דפי אינטרנט לפי הלינקים שלהם, יוכל ליצור מנוע חיפוש טוב יותר, רעיון שהוא מתעקש עד היום שלא עלה בדעתו בזמנו. לאחר שהם יצרו את גוגל, הם עיצבו את החברה כך שאחרים יוכלו לרדוף גם הם אחר חלומות.

בטקס חלוקת התארים באוניברסיטת מישיגן, פייג' עודד את הבוגרים לעשות אותו הדבר:
"אתם אף פעם לא מאבדים חלום, אתם רק שומרים עליו כתחביב", אמר. דברים רבים שאנשים מתקשים לעשות כעת, כמו בישול, ניקיון ונהיגה, יצטרכו הרבה פחות זמן אנושי בעתיד, אם 'נתעלם באופן בריא מהבלתי אפשרי' ואכן נבנה פתרונות חדשים.
פייג' מציין בהתייחסות לפרויקטים המאוחרים של גוגל, כמו ג'ימייל ואנדרואיד, כי גם הם החלו כחלומות באספמיה, ומתעקש על כך שהשינוי האמיתי הוא מהפכני ולא אבולוציוני. לכן גוגל ממשיכה לבצע הימורים גדולים וספקולטיביים בנוגע לעתיד.

השמים הם הגבול – ממציאים אמיתיים הופכים את החלום למציאות | צילום: thinkstock

שלושה עקרונות ליצירת פרדיגמות חדשות

ב"פיזיקה של הבלתי אפשרי", מיצ'יו קאקו מתאר את שלושת הסוגים של הדברים הבלתי אפשריים. הראשון הוא דברים שלא הצלחנו להבין איך לגרום להם לעבוד, כמו להזיז דברים מבלי התערבות פיזית, בקנה מידה גדול. השני הוא דברים כמו מסע בזמן שמערבים רעיונות שאנחנו עדיין לא מבינים. השלישי כולל דברים כמו מכונת תנועה מתמדת (פרפטום מובילה) שתסתור את החוקים המוכרים של הפיזיקה.
העידן הנוכחי שלנו חדש ושונה מכיוון שדברים שנראים בלתי אפשריים, נהיים אפשריים במהרה, ואף נהפכים להיות חלק מחיי היום יום שלנו. דברים כמו אינטרנט קוואנטי או מכוניות אוטונומיות שנראו כפנטזיות לפני עשור או שניים, נמצאים כיום בשימוש.

אין חוקים מהירים או קלים ליצירת פרדיגמות חדשות לגמרי, אבל הנה שלושה עקרונות ברורים למדי:

1. תחושת בטן איטית: בספר "'Where Good Ideas Come From", סטיבן ג'ונסון מתאר את נקודת ההתחלה עבור רעיון גדול כתחושת בטן איטית. ממציאים מתחילים מרעיון שמעניין אותם, שהם רודפים אחריו לאורך זמן, מבלי לדעת באמת לאן, אם בכלל, זה יגיע.
איינשטיין, לדוגמא, חשב על רכיבה על ברק במשך עשר שנים, ואז על נסיעה במעלית דרך חלל במשך עוד עשר שנים. שני הרעיונות התחילו כגחמות, אבל הסתיימו כדברים ששינו את העולם. כשלארי פייג' התעורר מהחלום שלו, הוא לא התכוון ליצור מנוע חיפוש. גוגל התחילה כרעיון שעניין אותו.

2. לחבר בין תחומים: אנחנו אוהבים לחשוב שרעיונות גדולים מגיעים ממדענים משוגעים שעובדים לבד, ואז יום בהיר אחד הם מגלים משהו. האמת היא הפוכה. המצאות חדשות נוצרו מתוך שיתופי פעולה. לטים ברנרס-לי היה את רוברט קאליאו, ללארי פייג' היה את סרגיי ברין ולאיינשטיין הייתה קבוצה שהוא חלק עמה רעיונות באופן קבוע.
הסיבה לכך היא שפריצות דרך אמיתיות מגיעות ממיזוג מידע על פני תחומים שונים. אם בעיה היא מספיק קשה, צריך לקחת כמה שדות מקצועיים כדי להגיע לפתרון. חדשנות, יותר מהכול, טומנת בחובה רעיון של שילוב. לכן מארק צוקרברג אמר שהחלק החשוב ביותר בהתחלת עסק חדש הוא יצירת צוות טוב.

3. לפתור בעיות שלאנשים אכפת מהן: תכנית ה-ENQIRE של טים ברנרס-לי הפכה לרשת האינטרנט בגלל שהוא רצה לפתור את הבעיות של העולם כולו, לא רק של ה-CERN. גוגל קיים רק כי פייג' וברין ראו כי ל"תחביב" שלהם היה השלכות פרקטיות. אפילו איינשטיין, למרות שהיה תאוריטיקן, פתר משבר שהיה לגביו דיון נרחב בעולם הפיזיקה בזמנו.
למרות שרבים יראו את הבעיות האלו כאזוטריות ומופשטות, אלו היו בעיות שהתקיימו בתוך הקהילה שלהם. זה מה שמשך מוחות גדולים אחרים לקחת את המשימה הראשונית, לאמץ אותה וליצור מציאות חדשה. מנהיגים הם אלו שמושכים אחריהם תומכים.

זה מה שמפריד בין ממציאים אמיתיים לחולמים בטלנים. הבלתי אפשרי הופך לאפשרי לא רק דרך הבזק של השראה, אלא גם דרך גילוי אמיתות חדשות ומתן השראה לאחרים כך שיראו את הפוטנציאל שלהם. אנחנו צריכים להתמקצע באומנות השינוי. או, כפי שנלסון מנדלה אמר, "זה תמיד נראה בלתי אפשרי עד שזה נעשה".

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן