למה הרי געש מסוכנים דווקא אחרי שההתפרצות נגמרת?

שרדתם את ההדף מהפיצוץ, פיצוצי הלבה, זרמי הפירוקלסט והלבה שזולגת באופן דרמטי לאורך המדרון. ההר נרגע והתיקונים החלו. ניצלתם.
למרבה הצער, לא בטוח שהר הגעש סיים. אם זרמי הלבה עצרו במדרון, ואתם נמצאים בסביבה בה יורדים גשמים לעתים קרובות, אתם עלולים למצוא את עצמכם בצרה. בוץ געשי מסוכן מאוד ולעתים קרובות מהווה את החלק הקטלני ביותר במחזור ההתפרצות.

להאר דומה למפולת בוץ הזורמת במורד ההר. הוא סמיך ודומה לשילוב של מים וטייט, אבל בכך נגמרים המאפיינים הדומים. ההבדל העיקרי בין להאר ובוץ הוא שהראשון קורה באופן לא צפוי ולכן לעתים הרבה יותר מסוכן. הריסות וולקניות בדרך כלל מורכבות מגרגירים דקים ולא ממויינים, כך שעד שסערת הגשמים תגיע, לא היה להם מספיק זמן כדי להתגבש, וגם במידה וכן, השכבות הללו אינן יציבות בכלל, בניגוד לאלה שנוצרות מבוץ רגיל.

כשהגשם והחלקים הללו מתערבבים, הם יכולים לנוע במהירות רבה ובמקרים מסוימים אף להגיע למהירות של 10 מטר בשנייה. באופן מפחיד, הם יכולים להגיע לעומק של גורד שחקים קטן בגובה של 140-160 מטרים, ולכסות אזורים השווים לכל העיר ניו יורק. בדרך הם אוספים עוד חלקים ומים, ותוך דקות אחדות הופכים לבלתי ניתנים לעצירה. הם יכולים להפיל בתים ולבלוע אנשים כאילו שמעולם לא היו שם.

כשזה מגיע להתפרצות הגעשית עצמה, תוכנית המילוט קיימת גם במדינות העניות והנחשלות ביותר, אבל במקרה של להאר, המוטיב הלא צפוי מקשה את הכנת תוכנית פעולה מראש.

בקרוב בוושינגטון? | צילום: fotolia

אם להסתכל על ההתפרצות ההרסנית שהתרחשה בנבאדו דל רויז בקולומביה, בנובמבר 1985, למרות אזהרות רבות מצד מדענים, הרשויות המקומיות כשלו בפינוי הערים שהיו בקו האש. כשזה מתפרץ, הזרמים הפוירוקלסטיים נמסים בקרחונים הסמוכים, שמתערבבים עם האפר הוולקני והופכים לכדורי להאר עצומים.

באירוע בקולומביה נהרגו תושבים רבים מערים שונות, אך רוב הקורבנות היו מארמרו, בה הלהאר הגיע למהירות של 50 קמ"ש וגרם למותם של 20 אלף איש. מספר ההרוגים באותה התפרצות עמד על 23 אלף איש, והוא נחשב לאחד האסונות הוולקנים הקשים במאה ה-20. בהלוויה ההמונית שנערכה להרוגים נצפה שלט שעליו נכתב "הוולקנו לא הרג 22 אלף איש, הממשלה עשתה זאת".

ניתור הרי געש הוא חשוב אבל המפתח הוא גם בחינוך הרשויות לאיומים שהם מתמודדים עימם. זה מביא לאומות בריאות יותר. קחו לדוגמא את הר ריינר, הר געש רדום במדינת וושינגטון. ההר צפוי להתפרץ בעתיד הקרוב ומומחים חוששים מההתפרצות לא בגלל הזרמים הפירוקלסטיים שיווצרו, אלא בגלל שהעמקים מתחתיו מתאימים להיווצרות של להאר, וסיאטל נמצאת בדיוק במסלול.