למען שלום בית: קווים מנחים לניהול העושר המשפחתי

לפני הכל מדובר בהחלטה אינטואיטיבית, אישית וערכית של המשפחה. האם נכון ליצור מצב שבו הילדים "ממתינים״ עד לכתם של ההורים מהעולם הזה? כאמור, מדובר בסוגיה רגשית מורכבת. ההורים מעוניינים להישאר רלוונטיים ומרכזיים במרקם המשפחתי. הילדים, בכיוון פרקטי, יודעים שההון ממילא יהיה שלהם יום אחד, אז מדוע לא להקדים זאת ולהיטיב את איכות חייהם כבר בהווה?

במישור הטכני, סוג הנכסים – כסף וניירות ערך מול נכסים ריאליים כגון חברות ונדל״ן – משפיע על ההחלטה. כאשר מדובר בנכסים ריאליים וכל הילדים מעורבים בניהולם, הם מכירים ושותפים בניהול, ולכן ההעברה מתבצעת באופן טבעי ומתמשך. יחד עם זאת, במקרה של נכסים ריאליים עלולה להיווצר בעיה של אחידות הנכס, ומכאן אפליה עתידית, כפי שקרה במשפחת עופר, בה כל ילד קיבל נכס שונה. עם הזמן ערכו של האחד הושבח ביחס לשני, והדבר עורר מאבק בין היורשים. האתגר במקרה הזה הוא יצירת אחידות לפני ההעברה, כדי להעביר נכס אחיד לכולם.

צילום אילוסטרציה: ingimage/ASAP

כאשר למשפחה יש בעיקר נכסים פיננסיים, כסף וניירות ערך נזילים, מעורבות הילדים שונה ונמוכה יותר מכיוון שאין צורך בניהול אקטיבי, אלא בשמירה ובפיקוח. למעשה, נכסים אלו ניתנים להעברה לילדים בכל רגע נתון.

ומהו הרגע? התשובה מתרכזת במישור הסוציולוגי, במערכת היחסים בין ההורים לילדים. קיימים מקרים שבהם מהלך חייהם של הילדים יוצר אצלם צורך או תחושת דחיפות להון, במקביל לרצון לחיים ארוכים ובריאים של ההורים.

צרו שוויון בהווה

לפני הכל, יש ליצור ולשמר את עיקרון ההשוואה בין הילדים כבר בתכנון ההעברה: לתת לכולם באופן שווה. בנוסף, אם מעבירים לאחד הילדים נכס "כדי שינהל אותו״, עלול להיווצר פער גדול בין הילדים, אם נכס אחד יצליח וישביח את עצמו ואילו השני יימחק. זה מתכון בדוק לריב בין הילדים ולכן רצוי לבנות את מכלול הנכסים כך שהניהול בהווה לא יפגע בזכויותיהם של שאר הילדים.

כאשר מדובר בהון פיננסי נזיל, רצוי להגדיר את קצב ההעברה כדי למנוע מצב שבו הילדים מצפים או ממתינים לקבלת ההון. ניתן לקבוע העברה של סכום שנתי, או העברה חד־פעמית שתפחית את תחושת הדחיפות. הניסיון מראה שהסיטואציות האלה לא פוגעות ביחסים בין ההורים לילדים, להפך: כשמסירים את אלמנט הכספים ממערכת היחסים, אפשר ליצור קשר נקי וטבעי יותר.