אימוני דיבור של פוליטיקאים ואנשי מכירות, עוסקים בין היתר בדרך הנכונה לומר דברים – בשימוש בטון הדיבור הנכון ובחירת המילים. זה דבר די מובן מאליו, אך מעבר לטון הדיבור בו אנו בוחרים להשתמש, ברור שלאנשים מסוימים יש קול טבעי שיוצר השפעה רבה יותר מאשר לאחרים. יותר מזה – נראה שיש לנו את היכולת לזהות ביטחון בקולם של אנשים – וגם שימוש בטון חזק, לא יכול להסתיר העדר ביטחון.
מחקר חדש התחקה אחר שינויים בפעילות המוחית של מאזינים ששומעים אדם מדבר. התוצאות מראות שהמוח מזהה ומעריך את מידת הביטחון בקולו של הדובר בתוך 0.2 שניות. מדענים מאוניברסיטת מק'גיל במונטריאול השמיעו לנסיינים הצהרות שהוקלטו על ידי שחקנים שהתבקשו לדבר כמלאי ביטחון, כמעט בטוחים, חסרי ביטחון או ניטרליים.
החוקרים גילו עליה חיובית בפעילות המוחית תוך 200 מילי-שניות (0.2 שניות), כתוצאה משמיעת ההצהרות כולן, אך בתגובה להצהרות מלאות הביטחון, נרשמה פעילות מוחית גבוהה יותר. כאשר נשמעה ההצהרה בה השחקן התבקש להיות כמעט בטוח, זמן התגובה גדל בעוד 130 מילי-שניות, מה שמעיד שלמוח היה קשה יותר לפענח את מידת הביטחון.
צילום: thinkstockphotos
התוצאות מראות שדיבור מלא ביטחון, תופש את רוב תשומת הלב, ודורש מהמוח את הרמה הגבוהה ביותר של מהירות העיבוד. האפקט הוא כמעט מידי: המוח שלנו מסוגל לקבוע איזה קול דורש את מירב תשומת הלב, עוד לפני שאנחנו מתחילים לקחת בחשבון מה נאמר. "מצאנו שכאשר דובר הוא מאוד בטוח בנוגע למשהו, ניתן להעריך את זה בשלב מאוד ראשוני", מבהיר אחד מעורכי המחקר, שיאוומינג ז'יאנג. למעשה, המוח שלנו מחליט האם שווה להקשיב למישהו, עוד לפני שאנחנו מספיקים למצמץ.
קשה לומר מהמחקר מה מבדיל בין דיבר בטוח וכמעט בטוח, מכיוון שמבחינה אקוסטית הם נשמעים אותו הדבר, אך כן ברור כי דיבור חסר ביטחון, כולל קצב איטי יותר וטון גבוה יותר, שעולה לקראת סוף המשפט.
המחקר תואם לתוצאות של מחקרים קודמים שבחנו את מהירות התגובה של המוח ביחס להבעות פנים. גם במקרה הזה, נמצא כי מוחנו זקוק ל-200 מילי-שניות לשם זיהוי.
|
|